כאשר אנחנו מתאוששים ברגע קריטי, כאשר אנחנו מצליחים להתברג כאחד מאנשי המקצוע הטובים, כאשר לקוחות רבים נוהרים אלינו, כאשר אנחנו מגשימים חלום או תוכנית כלשהי, כאשר אנחנו חווים כישלון מצלצל, האם זה מזל או כישורים? או אולי שניהם?
פרופ' רוברט פרנק, פרופ' לכלכלה באוניברסיטת קורנל, טוען בספרו Success and Luck 2016)), שמקריות ומזל משחקים בחיים תפקיד חשוב הרבה יותר ממה שרוב האנשים קולטים. כולם אוהבים סיפורי גבורה של מנהלים שהובילו חברות להצלחה מסחררת בזכות כישורים ויכולות יוצאות דופן. אבל במציאות, טוען פרופ' פרנק, זה פשוט לא עובד כך. למזל, לצד גורמים חיצוניים נוספים, יש תפקיד מרכזי, הן בהצלחה והן בכישלון, הרבה יותר מכפי שחשבו. האומנם?
המצליחנים שבנו את עצמם מהתחתית חוששים שאם הם יודו שבנוסף לכישורים ולעבודה הקשה היה להם גם מזל, זה יפחית מערך ההישגים שלהם. לעומתם הנכשלים מאשימים את המזל בגורלם האכזר. האומנם?
יגאל ורדי בספרו: "סוד המזל בניהול" טען כי תנאי לקיומו של מזל הוא הנכונות להיחשף לשגיאות, טעויות, לעבור דרכן ולהתגבר = הפקת לקחים. האומנם?
פרופ' מרקוס פיטזה, מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת טקסס, טען במאמרו Strategic Management Journal, 2014 כי אישיותו וכישוריו של המנכ״ל תורמים רק כ- 22 אחוז לביצועי החברה, ודווקא האירועים שמחוץ לשליטתו של המנכ״ל, כלומר, אירועים מקריים, הם אירועיי המזל שלו לטוב או לרע. האומנם?
הבעיה שלי עם גישתם של גייטס, פרופ' פרנק, פרופ' פיטזה ויגאל ורדי היא שהם מתייחסים למזל עם ערכים התואמים השקפות ארציות להן אין היום תוקף. לכן, הם לא מסייעים בידי מנהלים להתפתח בנתיב הנכון כמצליחנים לאורך זמן.
מראות פגומות תמיד תראינה את הישר כעקום!
ככול שאדם פחות מותנה בתודעה ארצית מצועפת, הוא יבין כי מזל, נס, גורל, או קסם אינם "מן אללה", אלא ביטויים ארציים לאירועים בלתי אפשריים, לא וודאיים, שקשה לצפות אותם או לחתור לקראתם. הם חלק משרשרת סיבה-תוצאה שאנחנו. הם קשורים לתוכנית המהות/הנשמה/הקארמות שלנו (המהות מייצגת את גרעין קיומנו על הפלנטה). "הקוסמוס הינו פקעת סבוכה. כל ישות חיה מחויבת לחיות את ייעודה עם הטוב והרע שבה...עד אשר היא מוכללת... כל אירוע הינו לולאה העוזרת לכם להשיג את עצמכם" ("ספר הידע", 14/119).
-
ההתחלה של ידע היא גילויו של דבר שאין אנחנו מבינים!
את תוכנית הנשמה שלנו איננו יכולים לשנות כי מהותנו בחרה בתוכנית זו והסכימה לה. לכן נאמר הכול קבוע מראש, הכול צפוי, אבל הרשות נתונה. הרשות לבחור מה ואיך ליישם את התוכנית. מאחר ולכל תוכנית, או לכל מהות, שדה שידור בהתאם לתודעת האבולוציה של האדם, כלומר, כל אחד משרת את תכלית תוכנית הנשמה שלו בהתאם לתדר התודעה האבולוציונית שלו, מי שיש לו עדיין מחסור באבולוציה יחפש מזלות, נסים, קסמים, ואילו אדם שתודעתו מוכללת, כהצעתם של פרופ' צ'אן קים ופרופ' רנה מובורן ("אסטרטגיית האוקיינוס הכחול"), יקפוץ אל תוך אוקיינוס כחול – ארץ לא נודעת, מציאות הבלתי אפשרי, יצלול, יגלוש על גלים, יסתחרר, יטפס, וימגנט במודע את מה שכתוב בתוכנית הנשמה שלו. כי הוא מבין ופועל על פי החוק 'דומה מושך דומה'. כי הוא מבין ופועל על פי חובת המשימה אותה בא לבצע בחיים אלה. כי הוא משקיע במודע בפיתוח הכשרים החדשים ההכרחיים לטיפוס: צלילה, הסתחררות, גלישה, טיפוס, או בפיתוח הכלים החדשים ההכרחיים להצלחה: אמונה, תשוקה, נחישות, עוצמת מוח, עוצמת רצון, עוצמת תודעה.
מי שלא מתפתח לכיוון האוניברסלי, נשאר באוקיינוס אדום עם תודעה ארצית שמבחינה וחווה קוצים כואבים, בתוך גבולות שוק מוגדר ומקובל, עם יכולות לוחמניות וכללי משחק מניפולטיביים שבמציאות החדשה לא מבטיחים אלא כישלון (ראו מה קורה לכול הטייקונים בארץ ובעולם, או להרבה ארגונים מצליחים).
שמעון פרס ז"ל אמר לאורך חייו העשירים כי התפקיד הכי חשוב של מנהל הינו להמציא את העתיד. לשם כך עליו לדאוג שרגליו יהיו על הקרקע וראשו בעננים. פרס סיפר למנכ"ל טבע ארז ויגודמן כי שנה אחרי שהוא עבד כעוזר של ראש הממשלה המנוח בן גוריון, הוא שאל אותו שאלה: 'אני מתרוצץ ולא בטוח שאני מבין את הגדרת התפקיד שלי'. בן גוריון השיב לו כך: 'אתה מטפל בכל מה שקיים, ואני מטפל בכל מה שלא קיים'. חלוקת התפקידים הזו צריכה להיות בכל ארגון כיום. "היכולת של החברות להצליח בעתיד תימדד לא רק לאור ניהול ההווה אלא לפי בניית ההיבטים הבלתי מוחשיים בארגון בעתיד", אמר ויגודמן. רק חיבור לעתיד = לפוטנציאל גבוה יותר = לקומה ה-100, יביא את מה שרובנו קוראים לו בתודעה הארצית, נס, קסם, מזל.
כדי לטפס, לפתוח דלתות חדשות לעתיד חדש, על אנשים ומנהיגים לאחוז בחמשת המפתחות להצלחה שהם מפתחות אור המהות, או בחמישה עוגנים אסטרטגיים הנמצאים ביחסים רקורסיביים אינסופיים: לטפס אל עבר הקומה ה-100 - ליצור מחר חדש כל יום מחדש - לפתח מרחבי שותפות ביחסים כפלטפורמת טיפוס (התכללות) - להיות בורא בעל צווארון זהב - לנהל מורכבות דינאמית.
מי שאוחז במפתחות אלה מעצים בעצם את היכולת האבולוציונית המודעת שלו שהיא יכולת אוטופואטית/יצירה עצמית (self-creation), שהיא האינטליגנציה הרוחנית של אדם או ארגון (מעבר ל- IQ או EQ). כלומר, כל המתרחש לטוב או לרע בחיינו הוא יצירה פנימית שלנו על פי תוכנית הנשמה, על פי מצפון, על פי רמת התודעה. היכולת האבולוציונית מבטיחה שאכן נהיה בתנועה תמידית מודעת בתוך אוקיינוס כחול תוך טיפוס אל עבר הקומה ה-100. תוך כדי הטיפוס נצמח, נתחדש, נהפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי, נשתנה, ניצור את החדש מתוך העצמי (נשחרר אחיזות, נפרוץ תקרות זכוכית, נפרוץ מנעולים, נתכלל, נתאחד). יכולת אבולוציונית זו איננה נשענת על הציפייה "הדתית" לנס שיתרחש, מזל שיגיע או קסם, אלא על פיתוח עוצמת השפעה ומגנוט: עוצמת תודעה - מוח - רצון.
מכאן שמנהל או אדם שאוחז בחמשת העוגנים/המפתחות האסטרטגיים, מפעיל אומץ מהותי שהוא אינטליגנציה אבולוציונית – אוטופואטית - רוחנית, יגרום לקרות דברים יוצאי דופן אשר בחשיבה ארצית יכנה אותם נס, מזל, קסם, יצור מחר חדש, יביא את עצמו ואת ארגונו אל עבר הקומה ה-100. הוא מבין, בניגוד למוכר, שכדי לשנות תוצאה לא צריך לשנות את הסיבה (זה טיפול מכאני סימפטומטי) אלא את הממד בו נמצאים.
לארס סורנסן (Sorensen) , מנכ״ל של אחת מחברות התרופות (אינסולין) המצליחות בעולם, נובו נורדיסק, שמושבה בקופנהגן, נבחר ב 2015 למנכ"ל המצליח ביותר בעולם. מה הקנה לו את הדירוג הגבוה? אם תשאלו מנכ״לים של חברות מצליחות, הם ידברו בדרך כלל על עבודה קשה, אסטרטגיות ניהול מוצלחות וכישורים אישיים. אבל כשסורנסן נשאל על כך הוא זקף את עיקר הצלחתו לגורם אחד: מזל. האם לארס יוכל לשכפל את הצלחתו...להכשיר מנהלים מצליחים אחרים עם קונספט "המזל"? אני טוענת שלא.
אם לא נדע לשים את "המזל" או את "הנס", או את "הקסם" בקונטקסט תדר התודעה שלנו, ולא נבין שברמה הארצית אלה הם חלק מתוכנית הנשמה שאיננו מודעים לה, ואם לא נבין שהגיע הזמן לפעול במודע עם האינטליגנציה הרוחנית ולאחוז בחמשת המפתחות האסטרטגיים להצלחה, לא נוכל לפתח מנהלים מצליחים או אנשים בעלי הישגיות יוצאת דופן לאורך זמן.
ד"ר ברכה קליין תאיר, שכתבה חמישה ספרים מאתגרים ומגישה כאן את ספרה השישי, נחשבת לחלוצה בהובלת תהליכי אבולוציה אישיים וארגוניים. היא מתמקדת בפיתוח ארגונים אוטופואטיים – ארגוני מחר חדשים, בפיתוח מנהיגות מוכללת בשלוש, בפיתוח אנשים כאדם גדול בעל אלף הפנים, ובפיתוח מרחבי שותפות ביחסים איכותיים. היא מאתגרת את תלמידיה ולקוחותיה לצמצם פערים בין "לדבר על" לבין "לעשות את", בין "שורה עליונה" ל-"שורה תחתונה", בין הקומה המאה לקומה שבה נמצאים, מעודדת אומץ, ייזום יוצא דופן ומימוש פוטנציאל, וסוחפת לקפוץ למים ולהתחיל לחשוב, להרגיש ולעשות אחרת.
בספרה האחרון - "האם הדגים בים צמאים?" בהוצאת ContentoNow, דר' ברכה קליין תאיר בוחנת מחדש את התכלית החדשה לאבולוציה וגם את ההצלחה החדשה שהופכת אנשים וארגונים למבריקים, ליוצאי דופן, לכאלה שההגה לחייהם בידיהם )אדוני הקיום שלנו). בעזרת ידע, תפיסות, מודלים ותהליכים מקוריים שמשורטטים בספר וכלים עוצמתיים כמו תודעת מכלול, מחולל מוח מאקרו ומהות הלב, אנחנו הופכים לבוראים בעלי חשיבה טכנולוגית מודעת, בהירה ומדויקת, מחוברים לאמת מוחלטת, לידע גבוה, לחוכמה מלאת השראה, לפתרונות מסדר גבוה יותר; מצמצמים את הפער בין "לדבר על" לבין "לעשות את"; מחברים בין עושר הרוח לעושר החומר.
הספר זמין עכשיו באתרContentoNow.co.il ובחנויות ספרים נבחרות ברחבי הארץ.
ליצירת קשר עם דר' ברכה קליין תאיר מרכז ארגניה, לינקדאין
