באמצע שנות ה-90, כשהיו לנו יחסים דיפלומטים ענפים בעולם הערבי, הוצבתי כסגן ראש נציגות ישראל בתוניס. באחד הימים יצאתי לביקור באזור הכפרי וביקרתי במשתלת עצים נידחת. עבד בה אדם עני מרוד שהרוויח כ-500 שקלים בחודש, ובאמצעותם פרנס את עשרת ילדיו ואת הוריו המבוגרים.
כששוחחנו, סיפר לי שהוא מכור לסיגריות. למרות שעישן את הסוג הזול ביותר, ללא פילטר, מנייר שגלגל באצבעותיו, עדיין רבע (!) ממשכורתו הוקצתה לטבק. במקום אוכל למשפחתו – סיגריות. במקום לימודים לילדיו – סיגריות. וידעתי שדבר לא ישנה את זה. כי לא היה אף אחד שיסביר, ימנע, יכוון, יעזור, יחלץ ויציל אותו מעצמו.
15 שנים מאוחר יותר הייתי שגריר במערב אפריקה, בסיירה ליאון. באחד הערבים נפגשתי לארוחת ערב עם כמה ישראלים ששהו במקום לרגל עסקיהם. אחד מהם היה סוחר סיגריות. הוא הגיע לבדוק כיצד ניתן להגדיל את שוק הסיגריות הסיניות הזולות שלו במדינה האפריקאית הענייה והאומללה. היו לו נתונים סטטיסטיים מופלאים על צריכת הסיגריות ועל פוטנציאל השיווק לנפש. בקיצור, גרפים נהדרים של אופק עסקי. כששאלתי אותו מה לגבי הנזקים שהוא גורם לאוכלוסיית היעד, הוא לא הבין על מה אני מדבר. כמה אנוכי ועצוב זה היה בעיניי.
בשנים שחלפו מאז מלחמת העישון עברה תהפוכות. אני זוכר היטב את הימים שבהם אנשים עישנו בחופשיות באוטובוסים, במטוסים, בקולנוע, במשרדים ובבניינים סגורים. גם כשסבלנו, קיבלנו אז בהכנעה את עליונות המעשנים על האוויר הנקי. עשן הסיגריות צץ מכל עבר, מטמא ומרעיל את הסביבה – בטיסות ארוכות, בישיבות עם הבוס, במסעדות, בשמחות, בכל מקום.
למזלנו, עשינו כברת דרך ארוכה. חוקים למניעת עישון במקומות ציבוריים נכנסו לתוקף והעישון נאסר במבנים ציבוריים. כמובן שלא מעט מריבות נוהלו מול מי שרצו להמשיך להפריח ענני עשן, וגם היום יש מפרים בוטים של החוק, בעיקר במקומות עבודה ובאולמות אירועים. למרות מסעות ההסברה, החוקים והמודעות לנזקי העישון, אנחנו עדיין מרחק רב מאוד מפתרון הבעיה. ההתמכרות נמשכת ומסבה נזקים בריאותיים, אנושיים וחברתיים עצומים.
היום מצוין ברחבי העולם "היום הבינלאומי ללא עישון" במטרה להעלות על סדר היום העולמי את המאבק בטבק ואת היקף הנזקים שהוא גורם. לפי נתוני האגודה הישראלית למלחמה בסרטן, מדי יום מתים בישראל 22 איש ממחלות הקשורות בעישון (סרטן ריאות, סרטן הגרון, התקפי לב, שבץ מוחי ומוות פתאומי). בסך הכל נפטרים כאן מעישון כ-8,000 איש בשנה, כ-800 מהם מעישון פסיבי. בעולם, אחת לארבע שניות מת אדם מעישון, ובסך הכל: כתשעה מיליון איש.
השנה, למי ששוקל להפסיק לעשן, יש סיבה אקטואלית נוספת ומשכנעת: מסתבר שהקורונה פוגעת יותר במעשנים. מי שנדבק בווירוס וממשיך לעשן מגדיל את הסיכוי לפתח תסמיני קשים של המחלה ומקטין את סיכויי ההחלמה.
אז תפסיקו לעשן עוד היום. ובריאות לכולם.
גדעון בכר, שליח מיוחד לשינויי אקלים וקיימות במשרד החוץ. פעיל איכות סביבה ויו"ר עמותת "תושבים משפיעים במודיעין" הפועלת לשימור הטבע והגנת הסביבה
