חליתי בקורונה והייתי צריך להיות בבידוד. מבחינה בריאותית הכל בסדר, אבל מכיוון שלא עבדתי שלושה שבועות, הקופה של המונית הייתה ממש ריקה.
2 צפייה בגלריה
חיכיתי וחיכיתי, ופתאום עומד מולי כלב ענק בגודל של סוס עם מעטפה בפה
(צילום: יואב דודקביץ')
כשחזרתי התקשר אליי רב חשוב וביקש שאקח אותו למעלה אדומים, שם הוא צריך להעביר שיעור.
במהלך הנסיעה שפכתי את ליבי וסיפרתי לרב שהחודש לא יצא לי לעבוד בגלל הקורונה.
הרב אמר, "אתן לך עצה: כל מי שנותן לך כסף, ולא משנה כמה, תמיד תגיד לו תודה. ועצה נוספת: תקרא בכל יום את הדף היומי. מבטיח לך שתראה ניסים וכל מה שהפסדת יחזור מהר".
קראו גם:
ביום שלמחרת ביקשו ממני לנסוע למזכרת בתיה כדי לקחת משם מעטפה ולהעביר אותה. בגלל הפקקים הגעתי באיחור של שעה. הבחור שממנו הייתי צריך לקחת את המעטפה התעצבן ואמר לי, "איחרת! אני עסוק עכשיו. יש לי שיחת ועידה מחו"ל. תבוא בפעם אחרת".
אמרתי לו, "אבל באתי מירושלים במיוחד", והוא ענה, "אתה יודע מה, אשלח עם הכלב את המעטפה. אל תפחד מהכלב, זה כלב טוב".
לרגע לא הבנתי אם הוא רציני או לא.
חיכיתי וחיכיתי, ופתאום עומד מולי כלב ענק בגודל של סוס עם מעטפה בפה. האמת, מחזה שלא רואים כל יום. עכשיו לך תוציא מעטפה מפה של כלב כזה. אני מתחיל לנסות לדבר איתו, "שים פה, שים פה", אבל לכלב זה כנראה נשמע "שים בו" והוא לא משחרר את המעטפה.
אמרתי לעצמי, על החיים ועל המוות, שלחתי את היד לפה, לקחתי את המעטפה ואמרתי, "כלב טוב, כלב טוב".
עבר בשלום.
התקשרתי לבעל הכלב ואמרתי לו, "תודה רבה, ותדע שיש לך כלב מדהים. כלב כזה עוד לא ראיתי".
הוא נשמע מופתע. "אמרת שהכלב טוב?", הוא שאל.
"כן, בטח, כלב מדהים", אישרתי.
"תגיד, אתה רוצה להרוויח פי חמש ממה ששילמו לך כדי להגיע לפה?", שאל האיש.
"בטח שאני מוכן", אמרתי, והוספתי, "אם זה חוקי".
"זה חוקי", אישר האיש. "לך לבית הראשון ברחוב הפינתי, תדפוק על דלת ותגיד לאדון שיפתח לך את הדלת שהכלב טוב".
"להגיד לו שהכלב טוב? זה הכל? ואז אני אקבל פי חמש על הנסיעה?".
"כן", אמר האיש.
למרות שזה נשמע לי ממש מוזר, נסעתי לשם, צלצלתי בפעמון והדלת נפתחה. אדם דתי מבוגר עמד בפתח ואני, כמובן אמרתי לו מיד שהכלב טוב.
הוא הסתכל עליי כמו אל משוגע. "הכלב טוב?".
"כן, הכלב טוב", התעקשתי.
הוא שאל אותי, "מאיפה אתה יודע?".
עניתי: "כתוב במסכת שבת: לעולם לא יגדל אדם בביתו כלב רע, ואם יש כלב רע, סימן שכלב טוב אפשר לגדל".
המבוגר התחיל לצחוק ואמר "יפה!", לחץ את ידי ואמר, "אתה איש טוב. אני מקבל את המסר ואת מה שאמרת. תודה רבה לך".
חזרתי אל הבחור של המעטפה. הוא חיכה בחוץ, דיבר בטלפון ונראה במצב רוח טוב. מסתבר שזה היה חמו, שלא רצה להיכנס אליו הביתה בגלל הכלב.
וככה יצא שאני, יוסי, נהג המונית, פתרתי את הבעיה ביניהם.
והכי חשוב: בטח שאלתם את עצמכם מאיפה אני יודע שזה כתוב במסכת שבת.
זה בגלל הדף היומי שקראתי באותו יום לפני שיצאתי לעבודה.
