שרון, אז איך הכל התחיל?
הכל התחיל בילדות, כשהייתי ילדה קטנה, אהבתי לרקוד, מאוד, אך הייתה בעיה אחת באהבה הזאת שלי - לא היה לי חוש קצב וקואורדינציה בכלל!
אני מאוד מקווה שהיום זה כבר לא ככה, אבל כשהייתי ילדה, לפני 15 שנה, ללא חוש קצב לא יכולתי להשתתף בשיעורי ריקוד. היו מושיבים אותי על כיסא להסתכל ומקווים שאולי יום אחד אגיע ויצמח לי חוש קצב יש מאין.
רוב הבנות שהיו יושבות איתי בצד, היו עוזבות תוך שיעור אחד, מקסימום שניים. אני ישבתי כל שיעור במשך מספר חודשים, כי באמת האמנתי שיום אחד אהיה מספיק טובה להשתתף וכמובן שזה לא קרה.
במשך כל תקופת הנעורים, אני זוכרת את עצמי מפתחת את הקואורדינציה שלי לאט ובעקביות. גם היום היא לא אידיאלית, אבל ברגע שהרגשתי שאני מתחילה לקלוט, החלטתי שאני רוצה לחיות את זה כל יום, החלטתי שאני הולכת לעשות מזה קריירה.
עשית מזה קריירה והכל הסתדר?
אני לא מאמינה שהכל יכול להיות ורוד… תמיד יש קשיים ואתגרים ואם הכל היה ורוד כנראה שמהר מאוד הייתי משתעממת.
אבל! אני בהחלט מרגישה שאני עומדת ביעדים של עצמי. בשנים האחרונות עברתי מספר לא מבוטל של הכשרות לאימוני סטודיו וכושר מגוונים, הספקתי לספוג את עולם אימוני הסטודיו בארצות הברית ובתקופה נוספת את עולם אימוני הסטודיו והפילאטיס באוסטרליה וכמובן להדריך ולאמן שם בעצמי.
בכל מקום הגישה לאימונים היא אחרת, אני מאמינה שהשילוב של כל המתודות שספגתי, הוא זה שיוצר את הצבע והגוון המיוחד שאני מביאה איתי לאימונים.
מה המשפחה אומרת על הקריירה שלך?
זה תלוי, כמובן שלכל בן משפחה הייתה ציפייה אחרת לגבי העתיד שלי, אף אחד מהם לא ציפה שאבחור לעסוק דווקא בפעילות גופנית. סבתא שלי לדוגמא, בכלל רצתה שאהיה רופאת שיניים. למרות זאת, אני מרגישה הרבה מאוד תמיכה מצד המשפחה ומבן הזוג שלי.
דניאל דזאנייב, בן זוגה של שרון ובעל חברת הפרסום המקומית ״קוק״, הצטרף לשיחה והוסיף:
״אלברט איינשטיין אמר פעם: ‘כולם מוצלחים, אבל אם תשפוט דג על פי היכולת שלו לטפס על עץ, הוא יחיה את כל חייו בתחושת כישלון׳. למזלנו, שרון היא דג שמצא את עצמו באוקיינוס מהר מאוד ובזכות זה היא גם שוחה בו הכי מהר.
פילאטיס חינם בחדרה - למה?
זה פרוייקט חדש יחסית, החלטתי שאני פותחת אימוני פילאטיס קבוצתי, אחת לשבוע, לגמרי בחינם.
כרגע זה קורה ב-״אקו-פארק״ חדרה ומקווה שגם ישאר שם.
בעסק שלי, כמו בכל עסק אחר, החלטות מתקבלות ממקום עסקי-אסטרטגי, עד שבאיזשהו שלב כבר מתחילים לשכוח למה אנחנו עושים את מה שאחנו עושים.
היה לי חשוב שיהיה לי לפחות שיעור אחד בשבוע שבו הכסף לא משחק, לא משנה כמה הגיעו או לא הגיעו, העיקר שיהיה כיף, העיקר לראות חיוכים ולבלות בחברת אנשים טובים.
בגלל שהאימונים בפארק מתקיימים מוקדם בבוקר, קבוצת האנשים שמגיעה היא מאוד נעימה ואיכותית, אנשים שחשוב להם לדאוג לעצמם ולטפח את עצמם כחלק משגרת חיים בריאה.
בדרך כלל אנחנו מתכנסים כ-20 דקות לפני תחילת האימון, שותים תה, מדסקסים ופותחים את היום כמו שצריך.
אין ספק, זו מסורת שאני מאושרת שבחרתי לקיים והאושר הכי גדול שכולם מוזמנים לבוא לחלק ממנה!
לסיכום, איפה את עוד 5 שנים?
כרגע אני לומדת כלכלה ומנהל, אני רוכשת כלים כדי שאוכל לפתוח מקום משלי.
עוד 5 שנים אני מקווה להיות לפחות עם סטודיו אחד מקומי, שאבתי המון השראה ממכוני הספורט בעולם ואני יודעת שאוכל להביא זוויות לאימוני סטודיו שעוד לא נראתה בישראל.
אני מקווה שב-5 שנים הקרובות לא אפסיק עם המסורת הנהדרת של אימון פילאטיס שבועי בפארק בחינם.
