"יש שני סוגים של חיילים בודדים, כאלו שמגיעים מחו"ל בגפם, והם חיילים בודדים מובהקים שהצבא אוטומטית מכיר בהם מבחינת זכויות והטבות ויש את החתך השני שהוא חיילים בודדים ישראלים, שאין להם שום תמיכה או עורף, ולכן ההכרה בהם לא אוטומטית ולא באה בקלות".
קראו גם:
כך אומר השבוע אבי דגן (53) תושב פרדס חנה ואיש הייטק בעברו, שמשמש בשנתיים האחרונות כאחד מהרכזים בעמותת "מייקל לוין" המלווה חיילים בודדים ושמקיימת בימים אלה התרמה על מנת להמשיך ולסייע לחיילים בודדים. לדברי דגן, מדובר גם בחיילים חרדים לשעבר שהתגייסו והמשפחה לא מכירה בהם או בנוער בסיכון, שאין להם שום תמיכה או קשר עם המשפחה, לא רגשי ולא כלכלי.
מייקל לוין, שעל שמו נקראת העמותה, היה חייל בודד שעלה ארצה בשנת 2004 מארה"ב בגפו והתגייס לצנחנים. בזמן מלחמת לבנון השנייה, בהיותו בן 21, נהרג מירי צלף בזמן שנלחם עבור המדינה אותה אהב.
לאחר מותו החליט האבא המאמץ שלו בארץ, ציקי אוד, להגשים את חלומו של מייקל ולהקים קהילה חמה ותומכת לחיילים הבודדים. אוד בשיתוף פעולה עם הוריו של לוין ז"ל שאהבו את הרעיון, הקים את העמותה לזכר מייקל לוין בשנת 2009 ועד היום זו מספקת ליווי, תמיכה, בית חם ומענה מיטבי לכל אספקט בחיי החיילים הבודדים, החל מהתקופה שטרם גיוסם ועד חמש שנים לאחר השחרור מצה"ל.
לדברי דגן, בראשית דרכה של העמותה היא התמקדה רק בחיילים בודדים מחו"ל ולפני כשש שנים החלה לטפל באופן נרחב גם בתופעת החיילים הבודדים הישראלים. "זה קרה כשבמבצע צוק איתן נפצע חייל בודד וחיפשו עבורו משפחה מאמצת. דרורית ניצני (אשתו של המוזיקאי יאיר ניצני) הגיעה לתל השומר שם אושפז כדי לפגוש אותו, סברה שמדובר בחייל מחו"ל ונדהמה לגלות חייל ישראלי, חרדי לשעבר שעזב את הדת, והתגורר תקופה ארוכה ברחובות.
"כשדרורית נחשפה לתופעה הזו של חיילים בודדים ישראלים, היא עזבה את כל עיסוקיה, יצרה קשר עם ציקי והפיקה תוכנית לליווי חיילים ישראלים בודדים, ללא עורף, שפועלת תחת המטרייה של עמותת מייקל לוין".
בעבודתו כרכז מתמקד דגן בחיילים הבודדים הישראלים עם שחרורם מצה"ל. "אנחנו היחידים מכל העמותות שמלווים את החיילים מחצי שנה טרם הגיוס ועד חמש שנים לאחר השחרור. בשירות עצמו אנו באים איתם ללשכת גיוס, לכל טקסי הסיום, אם יש בעיות במהלך השירות, מש"קיות הת"ש בקשר איתנו. יש לנו פתרונות דיור לחיילים הבודדים ולקראת השחרור אנו בונים תוכנית מקיפה בנושאי דיור, לימודים ותעסוקה.
"החיילים שאין להם עורף משפחתי נזרקים לעולם הגדול לבד ורמות החרדה שלהם בשמיים. לכן הם זקוקים לליווי, אנחנו ממלאים איתם טפסים בקשר לזכויותיהם, עוזרים להשיג מלגות ועוזרים במימון קורסי תעסוקה", אומר דגן.
