למה אור עקיבא?
"ממש במקרה. נולדתי בירושלים, גרתי בתל אביב ואחרי שהתחתנתי בפרדס חנה, התחלנו לחפש מקום באזור לגור בו. נתקלנו במודעה שפירסמה פרויקט של בנייה בשכונה חדשה באור עקיבא. אמרנו שנלך ונבדוק, ומאז אנחנו כאן כבר שבע שנים".
משהו מיוחד שקרה לך?
"אחרי שירות של שש שנים בצבא קבע, הלכתי לעבוד בתחום ההוראה כמורה בתיכון, כי ההשכלה שלי היא בנושא לשון וערבית ואני אוהבת מאוד שפות. במסגרת תהליך אישי שעברתי לפני כמה שנים, עברתי ממורה שכירה לעצמאית בעלת עסק, ודרך עולם הסייטלינג התחברתי לעצמי מחדש, גם במראה, ופיתחתי תחביב מהילדות שזה תכשיטנות. הפכתי את זה לעסק מקורי שנקרא 'סדנת התכשיטים של נועה', שבו אני עושה סדנאות תכשיטים ברחבי הארץ וחיה עולם צבעוני ויפה של חרוזים ואסתטיקה, ומאמינה שהתכשיטים מוסיפים לנו המון יופי ביום-יום".
מה הכי גרוע כאן?
"שאין בתי קפה ראויים בעיר. הייתי גם שמחה אם השוק העירוני המקומי היה מקום אטרקטיבי יותר".
מה אור-עקיבאי בעינייך?
"אני אוהבת את העובדה שהעיר קטנה ואינטימית, ולא מרגישים בה זרים. אני אוהבת מאוד את העובדה כאן שכולם מכירים את כולם באיזשהו אופן, ותמיד יש עם מי להתייעץ בענייני חינוך ובנושאים אחרים, וזה מאפיין מאוד את העיר".
עם מי היית רוצה לשבת לדרינק?
"הייתי שמחה מאוד לשבת, אילו היה אפשר, עם סבתא שלי, שנפטרה לפני שנתיים. הייתי קרובה אליה מאוד. היא הייתה כבר בת 87, אז אפשר להגיד שהיא נפטרה בשיבה טובה, אבל ההידרדרות במצבה הייתה מהירה".
מה המקום הסודי שלך ביישוב?
"אל תצחק, אבל זה סניף 'ארומה' בקניון אצלנו בעיר. אחרי שאני מפזרת את הילדים בבוקר במסגרות, הקפה הראשון של הבוקר הוא שם. אני לקוחה קבועה והם יודעים בדיוק איך אני אוהבת ורוצה את הקפה שלי, שזה הפוך גדול עם פרלין".
