למנה אינגדה, תושבת חדרה, אחות במקצועה, יש קשר מיוחד עם מקום העבודה שלה, יחידת הפגייה במרכז הרפואי הלל יפה. שלושה מארבעה ילדיה נולדו פגים בבית החולים והרביעי, שנולד בניתוח קיסרי, שהה אף הוא זמן קצר בפגייה. עם השנים הפכה אינגדה לכתובת בעבור האימהות לפגים, ומשמשת להן אוזן קשבת.
"אני מכירה מקרוב את כל ההליך של לידת הפג, וגם מבינה היטב מה עובר על היולדות מרגע הלידה ועד קבלת התינוק", אומרת אינגדה. "עם השנים הפכתי לַאחות המרגיעה ביחידה ולַאוזן הקשבת ליולדות. הליך לידת הפג אינו פשוט. צריך לדעת איך להתמודד איתו. אנחנו ביחידה עושים עבודת קודש למען היולדות והפגים. חשוב מאוד להעלות את המודעות בקרב הציבור ללידת הפגים, במיוחד השבוע, שבו חל יום הפג".
תגיעי אלינו
אינגדה, 47, עלתה ארצה מאתיופיה בגיל שש עם בני משפחתה. היא למדה, שירתה בצבא, הקימה משפחה ועובדת כיום כאחות ותיקה ביחידת הפגייה בהלל יפה. לאחר העלייה התגוררו בני משפחתה בעיר ערד, ושם גדלה והתחנכה. את לימודי התיכון סיימה בבאר שבע, ולאחר מכן התגייסה לצבא ושירתה בחיל האוויר. לאחר סיום שירותה הצבאי החליטה ללמוד סיעוד ובחרה בבית הספר לאחיות בבית החולים זיו בצפת, שם סיימה את לימודיה. היא מחזיקה בתואר ראשון במינהל מערכות בריאות ובתואר שני בסיעוד מאוניברסיטת תל אביב, וכן סיימה קורס טיפול נמרץ בילדים ובפגים.
"כששאלו אותי היכן אני מעוניינת לעבוד מיד אמרתי בפגייה. אמרו לי שאין מקום פנוי ועליי לבחור מקום אחר. אז אמרתי שאני לא מעוניינת באף מקום חוץ מהפגייה. התעקשתי ולא התקבלתי לעבודה"
בשנה הראשונה ללימודי הסיעוד התחתנה עם בעלה שמואל, תושב חדרה, עובד בחברת טבע, לאחר ששניהם הכירו בתקופת לימודיהם בתיכון. "הכרתי את שמואל בתיכון, והייתה לנו אהבה חזקה. שמואל תמיד עודד אותי ותמך בי, ויש לו חלק גדול בהצלחתי בחיים", אומרת מנה.
בתחילת השנה האחרונה ללימודי הסיעוד ילדה את בתה הבכורה עדן, היום בת 22, סיימה צבא ומתכננת טיול ארוך בחו"ל. עדן נולדה פגה בשבוע ה-32, במשקל של 1,740 גרם. "זאת הייתה הלידה הראשונה שלי, הייתי עדיין סטודנטית", היא מספרת. "הלידה הייתה ביחידת הפגייה בהלל יפה ועברה בלי סיבוכים. כמו כל פג שנולד, עדן נתמכה נשימתית עם חמצן ואינפוזיה, שהתה במחלקה במשך 21 ימים ולאחר מכן שוחררה הביתה. הלידה הזאת הייתה הניסיון הראשון שלי עם עולם הפגים".
מנה מספרת, כי במהלך שנות לימודיה אף פעם לא נמשכה לעבודה עם פגים, ותמיד חשבה לעבוד עם מבוגרים במחלקת טיפול נמרץ או במיון. לידת בתה הבכורה ביחידת הפגייה היא שהביאה אותה להתחיל את הקריירה שלה כאחות דווקא באותה הפגייה שבה ילדה. מנה מספרת, כי הכול התחיל ממנהל היחידה לשעבר, ד"ר שמואל יורמן ז"ל, שנהג לבקר את היולדות. יורמן ידע שהיא סטודנטית לסיעוד. "הוא אמר לי 'את מסיימת את הלימודים ומיד מגיעה לעבוד אצלנו ביחידה'. לפני זה לא חשבתי על זה, אבל ד"ר יורמן, שהיה הרופא שטיפל בעדן, תמיד עודד אותי".
"אני רואה איך אימהות בוכות. קשה להן להשתחרר הביתה ולהשאיר את התינוק שלהן בפגייה. חשוב לכל אימא שיולדת לחזור הביתה כשהתינוק בזרועותיה. גם לי זה קרה כאשר ילדתי את בתי הבכורה"
כמעט בכל ביקור בפגייה פגשה מנה את ד"ר יורמן, והוא תמיד התעניין מתי היא מסיימת את לימודיה ומגיעה ליחידה. "הוא היה אומר לי שבתור אימא היו לי שאלות כאלה, שמצביעות שאני מבינה עניין ובעלת ניסיון. לכן הוא רצה מאוד שאגיע ליחידה וכך השתכנעתי".
קליטתה של מנה ביחידה לא הייתה פשוטה, מאחר שלא היה תקן פנוי. בריאיון הקבלה לעבודה בהלל יפה נשאלה על ידי האחות הראשית היכן היא מעוניינת לעבוד. "מיד אמרתי לה — בפגייה. תשובתה הייתה שאין מקום פנוי בפגייה, ועליי לבחור מקום אחר. אז אמרתי לה שאני לא מעוניינת באף מקום חוץ מהפגייה. התעקשתי ולא התקבלתי לעבודה".
לאחר כשבועיים, קיבלה טלפון מבית החולים שבישר לה כי התפנה מקום בפגייה, וכי היא יכולה להתחיל לעבוד. היא נקלטה ביחידה בשנת 1998, ומאז היא עובדת באותה היחידה ונחשבת לאחת הדמויות המוכרות במקום. לדברי מנה, בחירתה ביחידת הפגייה הייתה מוצלחת ונכונה, והיא שמחה להיות אחת מצוות האחיות.
עבודה מאתגרת
כשהחלה לעבוד בפגייה, לא תיארה לעצמה שהיא לא רק תעבוד עם פגים, אלא גם תמשיך ללדת פגים. לאחר לידת הבת עדן נולד הבן דור. הוא נולד בניתוח קיסרי, ושהה בתקופת הלידה ביחידת הפגייה. דור כיום בן 19.5 ומשרת בשריון. הילדה השלישית שנולדה כפגית היא נועם, בת 15, תלמידה בכיתה י' בתיכון חדרה. נועם נולדה בשבוע ה-34 במשקל של 2 ק"ג. גם הבת הקטנה יובל כיום בת 12, תלמידה בכיתה ז' בחטיבת בית אליעזר, נולדה כפגית בשבוע ה-32 במשקל של 1,950 גרם. "זה יצא במקרה", אומרת מנה.
פג הוא תינוק שנולד לפני השבוע ה-37 של ההיריון. מאחר שהלידה מתבצעת לפני הזמן, ולפני סיום מוחלט של התפתחות המערכות בגופו של התינוק, בפרט מערכת החיסון, הפג רגיש מאוד למחלות ולסיכונים בריאותיים. לדברי מנה, כשהייתה בהיריון עם דור היו לה שלוש שנות ותק בעבודתה. "זה היה ההיריון הראשון שלי כאחות, וכל הזמן הייתי הולכת עם חששות כבדים, בגלל כל מיני מראות ומקרים של יילודים שהיו מאושפזים ביחידה", היא מספרת. "כאשר אתה עובד ביחידה עם ילדים חולים, או רואה ילד שנולד עם חבל טבור סביב הצוואר, בטח יהיו לך חששות, וזה משפיע על ההיריון ועל הליך הלידה. לידת דור הייתה בניתוח קיסרי על פי בקשתי, בגלל החששות האלה".
היא מספרת כי הליך לידת הפג אינו פשוט, בעיקר מבחינה רגשית. לדבריה, הרגע הקשה ביותר לאם הוא כשהיא משתחררת הביתה והתינוק שלה נשאר להמשך השגחה ביחידה. "אני רואה איך אימהות בוכות. קשה להן להשתחרר הביתה ולהשאיר את התינוק שלהן בפגייה", היא מספרת. "חשוב לכל אימא שיולדת לחזור הביתה כשהתינוק בזרועותיה. גם לי זה קרה כאשר ילדתי את בתי הבכורה".
לדבריה, עבודת האחיות ביחידת הפגייה דורשת סבלנות רבה, בעיקר כלפי היולדות והמשפחות. "אנחנו משתפים את ההורים בכל מה שמתרחש בפגייה. אנחנו גם מקבלים המון חיזוק ותמיכה מההורים. זאת עבודה נמרצת, מעניינת ומאתגרת, שדורשת מאיתנו להיות קשובים להורים ולהכיל את הקושי שלהם".
הפגייה במרכז הרפואי הלל יפה נחשבת ליחידה ותיקה, שהצוות הרפואי וצוות הסיעוד בה מקצועיים מאוד. לדברי אינגדה, הם עובדים כגוף אחד, כשכל אחד תומך באחר. היחידה כוללת עובדים מכל המגזרים, ביניהם אחיות דוברות אמהרית, צרפתית, ספרדית, ערבית ורוסית. בראש צוות האחיות עומדות האחות האחראית יסמין פרץ, וסגניתה נאדיה קורבי מכפר קרע.
