למה חדרה?
"אני נולדתי וגדלתי בגבעת אולגה, ועד היום אני מזוהה מאוד עם המקום. זאת חוויה שלא כל אחד זוכה לה. בתור ילדים, כל מה שהכרנו זה הים, לא היו לנו מחשבים וטלפונים, והייתה לנו אחלה ילדות. חדרה של היום מתפתחת, ובמיוחד גבעת אולגה".
משהו מיוחד שקרה לך?
"אני עובד בתור חשמלאי רכב, ומתעסק במיזוג אוויר לכלי רכב כבר כ-30 שנה, עם העוזר הנאמן שלי חסאן אבו מוך, שהוא יד ימיני בעסק. אני אחד מאלה שעל מנורה קטנה שנשרפה, בחיים לא אקח ממך כסף. לאחרונה הגיע אליי לקוח שאמר שהוא צריך להחליף מצבר.
"אני בודק את המצבר ומגלה בכלל שיש עדיין אחריות על המצבר. אז בלי לשאול אותו החלפתי לו למצבר חדש, וכשהוא בא לקחת את האוטו הוא שואל מה מגיע לי, אמרתי לו כלום, סע. הוא אומר לי: מה כלום? כי היה בטוח שייצא לו כמה מאות שקלים, אז הסברתי לו שהמצבר היה באחריות, והוא כאמור אפילו לא ידע על זה. הוא ממש העריך אותי על זה, כי אחד אחר במקומי אולי היה מחליף לו מצבר, גם גובה ממנו כסף וגם מזדכה על המצבר של הלקוח, כי הייתה לו עוד אחריות והיה מקבל מצבר חדש. הוא פירסם עליי פוסט מפרגן בפייסבוק, וקיבלתי הרבה מחמאות ולייקים".
מה הכי גרוע כאן?
"כל האנשים החדשים שהגיעו לגור בגבעת אולגה מכל הארץ, חלקם בסדר, אבל חלקם לא מתאימים את עצמם לחברותא ולסגנון החיים שיש לנו. הם לא מנסים להשתלב איתנו, ואפילו קצת סנובים. סוג האנשים האלה לא מאפיין את השכונה".
מה חדרתי בעיניך?
"האנשים הוותיקים מגבעת אולגה הם כמו משפחה אחת גדולה. כל דבר שצריך, אם זה עזרה או משהו אחר, תמיד ישמחו לתת לך יד ולעזור לך. כולם חברים אחד של השני".
עם מי היית רוצה לשבת לדרינק?
"הייתי רוצה לשבת עם ביבי נתניהו על כוס בירה. מדובר באישיות. חוץ מביבי, אילו היה אפשר, הייתי רוצה לשבת גם עם אבא שלי לכוס בירה בחוף הים. היינו קרובים מאוד, עד שהוא נפטר מדום לב לפני עשר שנים".
מה המקום האהוב עליך בעיר?
"הים שלנו. זה המקום הכי אהוב עליי. זה אחלה בילוי ללכת אליו עם חברים, או עם הבנות שלי: לילך, דנית ואביה. אני האבא הכי הכי, וקשור אליהן מאוד. הן החיים שלי. הן גדלו באולגה, וכיום אחת עברה לגור בקיסריה ושתיים עדיין גרות בחדרה".
