האוהל ששימש את תושבי שכונת עין הים כבית כנסת זמני נהרס בעקבות מזג האוויר הסוער. המתפללים שוב מצאו עצמם בלי קורת גג להתפלל תחתיה.
תושבת השכונה, שרכשה את האוהל וחזתה בו מפורק, שיגרה מסרון לראש העירייה, צביקה גנדלמן, ובו כתבה: "הלב בוכה מצער. זו הפעם השלישית שמשכנו של הקב"ה נהרס ועולם כמנהגו נוהג. הבטחות מתעופפות באוויר ואין מענה. עד מתי נמשיך בגלות הזו? בנדידה ממקום למקום. מה בסך הכול ביקשנו? אדגיש בצניעות שקניתי בכספי הדל את האוהל שייתן מענה למתפללים, האם זה נשמע לך הגיוני שאין מענה לשירותי דת מינימליים בשכונה ענקית כזאת?".
ההבטחה והאכזבה
על רקע המצב, מצאו התושבים פתרון זמני בכוחות עצמם. תחת האוהל שנהרס, החלו להתפלל בגן ילדים שנידבה אחת מתושבות השכונה: "כואב הלב לראות את הרב מחבר שני שולחנות נמוכים כדי שתהיה הגבהה ל'במה' ולספר התורה", אומרת השבוע שני כלפון, בעלת הגן. "כואב ועצוב גם לראות את ספרי התורה ואת הטליתות עומדים סמוך לטיטולים ולצעצועים. יש כאן משהו כל כך לא תקין, שזה זועק לשמיים. אני חילונית, ועדיין צורם לי שלקהילה גדולה כזאת אין בית כנסת".
אופק אשכנזי, תושב השכונה, מוסיף: "הייתה הבטחה של העירייה לנציגים מהשכונה, כמו גם לרב ישראל קטורזה ולרעייתו, שיקימו במימון העירייה מבנה יביל שישמש את התושבים לתפילה, עד שיקום בית כנסת של קבע, אבל זה לא קרה. הבטיחו קרוואן זמני, אבל יש כנראה בעירייה מי שהסחבת הזאת נוחה לו. אנחנו רק רוצים מקום להיות בו יהודים. זאת שכונה של 7,000 איש, שאין בה בית תפילה אחד קטן וצנוע, ושלא יגידו לנו ללכת להתפלל באולגה. די עם הבועה הזאת אחת ולתמיד, אף אחד לא יילך להתפלל באולגה".
מדוע? אולגה ממש קרובה.
"כי אנחנו קהילה בתוך השכונה הזאת. להתפלל זה מעמד רוחני, ואני רוצה להתפלל עם אנשים שאני מכיר, עם הקהילה שלי, שאני מרגיש בה בנוח. אין כאן כל עניין של בדלנות, אלא רצון להיות בתוך השכונה שלך".
קהילת עין הים חוותה לא מעט מכשולים ובעיות בניסיונותיה לקדם הקמת בית כנסת בשכונה. בראשית הדרך, לפני שנים, התקיימו התפילות בביתו הפרטי של איש חב"ד בשכונה, הרב ישראל קטורזה. אלא שהסידור הזה היה לצנינים בעיני השכנים, ובשלב מסוים עברו התושבים להתפלל במשרד מכירות של יזמים בשכונה. באותו הזמן, החלה קבוצת תושבים להציף את נושא הקמת בית כנסת בשכונה, וספגה התנגדויות מצד תושבים אחרים שסברו, שאין מקום לבית תפילה בשכונה חילונית, וכי אין בו כל נחיצות, מכיוון שבשכונת אולגה הסמוכה יש שלל בתי כנסת.
בקיץ האחרון פונה משרד המכירות על ידי עיריית חדרה, מאחר שהיתרו פקע. בהיעדר פתרון אחר, התפללו התושבים תחת כיפת השמיים. העירייה הציעה להם להתפלל באופן זמני בבית הספר חופים, אולם המהלך עורר את זעם הורי בית הספר, ובסופו של דבר התפללו התושבים במועדון של אחד הבניינים.
מעט לאחר מכן הקימו התושבים מבנה יביל, מכספי תרומות, על שטח פרטי של חברות קבלניות בשכונה. אולם גם הוא פונה בתום חג הסוכות (לפני חודשים ספורים), וכך שוב נאלצו התושבים לחפש פתרונות לעצמם.
עף עם הרוח
לבסוף הוקם האוהל, אולם הוא לא שרד את הסערה וקרס. "העירייה מיהרה בנחרצות לפנות את הקרוואן שלנו, נחרצות שהיא אינה מפעילה כלפיי מבנים רבים אחרים בעיר שעומדים בלי היתר", טוען אשכנזי. "לפחות שבאותה נחרצות יקיימו את ההבטחה שנתנו לנו סמוך לשמחת תורה, יספקו מבנה זמני לתפילה ויפסיקו לטרטר אותנו בצורה כזאת. אנחנו נמשיך להתפלל בכל מקום, גם בלובי של הבניין של ראש העירייה, אם צריך".
כלפון מוסיפה: "זה לא הגיוני לפטור אותנו ב'לכו להתפלל באולגה'. ראשית זה מרחק הליכה גדול, במיוחד בחורף ובתנאי מזג אוויר קיצוניים, או ביום כיפור, ומעבר לזה אנחנו אוהבים את מה שקורה כאן מבחינת בית הכנסת. הוא מובל על ידי חב"ד, שמתאפיינת בערכים של סבלנות והיעדר קיצוניות דתית. הקהילה כאן ליברלית, וחב"ד הוא זרם שמתאים לשכונה. יש פה קהילה גדולה שמשלמת ארנונה רמה א'. בית כנסת הוא חובה, לא מותרות".
גלית גורביץ', תושבת השכונה, מגדירה עצמה כמי שאיננה מנהלת אורח חיים דתי. עם זאת, היא רואה חשיבות עליונה בהקמת בית כנסת בשכונה: "בית כנסת הוא עוגן רוחני לקיום מסורת בחגים, ולתחושת שייכות, וההובלה של חב"ד היא קלאסית לשכונה הזאת. יש פה אווירה נהדרת, וכעת אין לנו בכלל מבנה".
הבקשה להקצאת קרקע לבניית מבנה בית הכנסת בשכונה הוגשה לעיריית חדרה על ידי היזם והקבלן, אלון עמרם. אם היא מקודמת בשטח או לא, לתושבים אין מענה לפי שעה למקום תפילה, והם דורשים מעיריית חדרה לקיים את הבטחתה, ולספק להם לאלתר מבנה יביל.
"אנחנו חילוניים, אבל נהנים להתפלל יחד מדי פעם בחגים", אומר לירן כלפון תושב השכונה. "התחברנו לחב"ד, ואנחנו מעריכים מאוד את העבודה שלהם בשכונה, זה גם מה שעושה לנו כיף להיות חלק מבית כנסת. יש כאן ישראלים שעשו עלייה, עולים מצרפת, ממש קיבוץ גלויות כזה שהתאחד לקהילה. החוסר במקום להתאגד בו בצורה פלורליסטית מורגש היטב".
לדברי שני כלפון, היא שמחה לארח את בית הכנסת, אולם לתחושתה המקום מבזה את המעמד: "זה מגוחך שמאחסנים ספר תורה ליד צעצועים וצורכי גן. אני מרגישה שזה מבזה. בתור עזרת נשים שמים כל מיני מחיצות של הגן, כל המעמד אבסורדי. זה שכל יום שישי צריך לפנות כיתת גן מן היסוד זאת לא בעיה, אני עושה את זה באהבה, אבל זה לא מכבד להתפלל ככה. כל פעם שאני מסתכלת על המתפללים מהצד אני לא מאמינה, איך ייתכן דבר כזה?".
מהעירייה נמסר: "נושא הקצאת הקרקע נמצא בשלבים האחרונים בוועדת הקצאות. העירייה בוחנת כמה אופציות למבנה זמני שישמש עד להקמת מבנה הקבע".
