אם הייתי אורן גולן, יכול להיות שעמוק בפנים, בתוך תוכי, הייתי מחזיק אצבעות שהמסע של שרון מימר ושות' יסתיים בפלייאוף התחתון.
ככה זה כשבקיץ אף אחד לא מאמין שעונת 2019/20 של הפועל חדרה יכולה להסתיים בהעפלה לפלייאוף העליון, וכל שחקן שביקש להכניס לחוזה מענק התברגות בין שש הראשונות נראה כמו סוג של חייזר ונענה בשמחה רבה.
גולן. צרות של עשירים | צילום: יאיר שגיאגולן. צרות של עשירים | צילום: יאיר שגיא
גולן. צרות של עשירים | צילום: יאיר שגיא
(גולן. צרות של עשירים | צילום: יאיר שגיא)
ועכשיו, תנסו להיכנס לרגע לראש של היועץ המקצועי. מצד אחד, עונה שנייה ברציפות בפלייאוף העליון היא הישג חלומי שאיש לא חלם עליו בחלומות הכי ורודים שלו, שייזקף בעיקר לזכותו של גולן.
מצד שני, כניסה למועדון שש הגדולות של הכדורגל הישראלי צפויה לעלות לחדרה לא מעט כסף. כזה שאין לה בשפע, והיא הייתה שמחה מאוד להשאיר בקופתה לטובת הוצאות אחרות. איך שלא תהפכו את זה, מענקי הפלייאוף הם כאב ראש לא קטן בעבור אורן גולן.
מצד שלישי, יש מי שהיה קורא לזה צרות של עשירים.
כמו כפפה
זה לא סוד שבמהלך הקיץ אורי גוטמן שקל ברצינות לוותר על אוסטין אג'ידה. נראה, כי המאמן הצעיר האמין שיוכל להסתדר גם בלי תרומתו של השוער הניגרי הוותיק, וחשב כי מוטב לו לצרף זר אחר בתפקידי השדה. אני לא יודע מי היה זה ששיכנע את גוטמן ג'וניור בסופו של דבר לרדת מהרעיון, אבל בהחלט מגיע לו מענק נאה מאורן גולן.
אג'ידה מודל 2019/20 הוא אחד השחקנים היותר חשובים במערך החדרתי. לאורך העונה, הניגרי, שימלאו לו 36 בתחילת אפריל, מכוון את חבריו מאחור, מסדר את ההגנה, צועק על מי שנרדם, מנער את מי שזקוק לניעור, מעודד את מי שצריך מילה טובה. במילה אחת: מנהיג.
לשיאו הוא הגיע במשחק האחרון מול מכבי חיפה. חדרה נשארה ב-10 שחקנים בשלב מוקדם מאוד של המשחק, ואג'ידה ניפק מופע שוערות כמעט מושלם, שאותו הצליח להרוס רק ניקיטה רוקאביצה, עם שער בדקה ה-72.
קשה לדעת איך ייראה אג'ידה בעונה הבאה. סביר להניח שיתקשה לשחזר את אותה יכולת השיא. דבר אחד בטוח, את החוזה לעונת 2020/21 הוא הרוויח ביושר. ועוד איך הרוויח.
כרוניקה של התרסקות
אוי ניסו, ניסו. איך נפלו גיבורים. רק לפני פחות משנה השלים המאמן עוד עונה חלומית על הקווים של הפועל חדרה, עם העפלה היסטורית לפלייאוף העליון. זאת הצטרפה לעונה קודמת שבה עלה עם חדרה לליגה העל לראשונה אחרי 40 שנה. באותם ימים, ניסו חי את החלום. היה מי שהגדיר זאת היטב: אלוהים נגע בו.
אלא שאז הכול התחרבש. הוא נפגש עם אנשי הפועל תל אביב, פוטר מחדרה, חתם אצל האדומים, העביר שישה חודשים איומים על הקווים של הניסנובים, נשלח הביתה, חתם בהפועל רעננה, והשבוע, אחרי תבוסה מבישה מול נס ציונה, סיים בקול ענות חלושה גם את הקדנציה שלו בקבוצה של אשר אלון.
הבחירות של אביטן התבררו כטעויות פטאליות. זה התחיל עם המעבר להפועל תל אביב, שכנראה היה מוקדם מדי למי שרק שנתיים קודם החל לאמן קבוצת בוגרים. ואז הגיע הצ'אנס שלו לתיקון המושלם. אורי גוטמן השתפן ועזב, ואורן גולן פנה באופן טבעי לחברו הקרוב, שלא מזמן סיים קדנציה מהגיהנום בהפועל תל אביב. אין חיבור טבעי יותר מזה. אלא שניסו אמר תודה, אבל לא תודה. הוא העדיף את ההצעה מרעננה. היה בטוח ששם יוכל לשקם את עצמו. לחדרה, כנראה חשב לעצמו, תמיד אוכל לחזור.
ואיך כתב אהוד בנאי בשירו המופלא? איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.
צעקות מהיציע
חוזה לעוד עונה לפוצ'יבה? עשו לי טובה, הבחור הוא אלוף אירופה במסירות אחורה ולרוחב. אפס השפעה על המשחק. (עושה רושם שהאוהד הזה לא ממש אהב את ההופעה של השחקן בסמי עופר)
אולי עוד מוקדם לשפוט אותו, אבל בינתיים נראה שהחלוץ החדש, שאני לא עומד להסתבך ולכתוב כאן את השם שלו, זה לא הרכש הכי מבריק שעשתה חדרה בשנים האחרונות. (אנחנו כאן כדי לעזור למתקשים. השם הוא ג'וניור אוגדי אוזוקווה)
אולי השופט טעה, אבל הייתי מצפה גם מדיאא לאבבידי להפעיל את הראש ולהיזהר יותר כשיש לו כרטיס צהוב ולא להשאיר את הקבוצה ב-10 שחקנים כמעט 70 דקות. (בוא נגיד את זה ככה: אם זה הפוך, עודה בחיים לא משאיר את מכבי חיפה עם 10 שחקנים בדקה ה-26).