אם לקפוץ ישר לשורה התחתונה, "הצמה של אבא" (תיאטרון הבימה) היא הצגה מרתקת, מרגשת, מצחיקה עד דמעות, שפשוט חובה לראות. הסיבה למחמאות היא שילוב מדויק ומוקפד בין טקסט נוקב שבוחן באומץ סוגיה משפחתית מורכבת, לבין המון הומור עצמי.
ועכשיו, מההתחלה: יעקב כהן, הדמות הראשית במחזה, מגלם את דמותו של עזרא ספדיה, שמתוך רצון לבעוט במסורת המשפחתית של הוריו, שינה את שם המשפחה לספיר. הוא ואשתו אדל (רובי פורת שובל) גידלו שלושה ילדים: ויקטור (קובי מאור), שמוכן להמשיך את המסורת המשפחתית, מקפיד על התפילות וגם מחזיק את העסק המשפחתי, אבל גם הוא בועט במוסכמות, ובשעות הפנאי לא מבלה עם אשתו; פרידה (מיקי פלג-רוטשטיין) היא הבת ששומרת על המסורת של טיפול באב - מוכנה כל חייה לסייע לאב שרודה בה למרות, ואולי בגלל, שהיא נכה הסובלת מצליעה קשה; בן הזקונים אמיר (תום גרציאני), שבמקום להתמסד, לעבוד ולהתחתן, למד רפואה סינית, מגדל צמה ארוכה ומתריסה ומקיים קשר קרוב רק עם השכנה רויטל (גאיה שליטא-כץ הנהדרת) וגם עם הפסיכולוג שלו, ד"ר לוין (רותם קינן).
בני המשפחה והפסיכולוג מפצירים בבן הסורר לבקר את האב לפני מותו ממחלת ריאות קשה, אבל הוא ממאן. כאשר הוא נעתר לבסוף ומגיע, המתח המשפחתי מגיע לכדי פיצוץ.
זה המקום לציין שהסיטואציה של משפחה המנסה להשלים ולהתחבר מחדש רגע אחד לפני או אחרי מוות של בן משפחה, העסיקה אלפי סופרים, כותבי תסריטים לקולנוע ולטלוויזיה ומחזאים. הסיבה לכך שההצגה הזו כל כך מוצלחת ומצחיקה היא העובדה שיעקב כהן הוותיק והנפלא סוחב על גבו את כל המחזה, מהדרמה לעבר הקומדיה. למשל, בסצינה שבה הבת רוחצת את האב: כהן צורח ונאנק מכאבים, מקלל ומעליב את הבת, והקהל מתגלגל מצחוק.
האמת היא שמספר פעמים לאורך ההצגה גורם כהן לשחקנים שמולו לנשוך שפתיים ולהתאפק שלא לצחוק. רגעים אלה מצחיקים כמובן מאוד את הקהל והופכים את האתגר של השחקנים למרתון הישרדות של ממש, בו הם מנסים בכל כוחם להתעלם מהעוויות הפנים ומהתנועות המשעשעות של כהן.
אלמלא השימוש בהומור היתה עלולה ההצגה הזו לדכא כל הורה שמזדהה עם התחושה שגם אחרי עשרות שנים של השקעה בילדים לא רק שהם לא מעריכים דבר, לפרקים נדמה שהם ממש בזים למאמץ. כך, למשל, חלק מהמחזה מתייחס לכינור שקיבל אבי המשפחה מאמו, אשר קנתה אותו בדמים רבים, תרתי משמע. הכינור הועבר בדחילו ורחימו לבן הזקונים, אשר בז לנגינה ולכל מה שהכינור מייצג, ודווקא חברתו "האשכנזיה" מנגנת בו ומעניקה לאב הגוסס רגעים אחרונים של נחת לפני מותו.
העלילה עוסקת במשבר משפחתי נוסף, שאותו אי אפשר לספר מבלי לחטוא בחטא ה"ספוילר", אבל מותר לגלות שלשכנה הצעירה יש תפקיד מרכזי מאוד באותו משבר.
אגב, ההצגה הזו עלתה כבר ב-2004 בתיאטרון הקאמרי, ויש סיבה טובה מאוד לכך שהבימה בחרו לשוב ולהעלותה. "הצמה של אבא" מנתחת באיזמל לא רק את פער הדורות והשאלות של עבר מול עתיד, זקנים עקשנים מול צעירים מרדנים – סוגיות שאותן ניתן למצוא בכל חברה – אלא מעניקה התייחסות מיוחדת למשבר שפקד משפחות ממוצא מזרחי, שבהן הילדים "השתכנזו" ובזו להורים ולתרבות שהביאו איתם. במקרה הזה מתברר שהאב החולה היה בצעירותו נגן כינור מצליח, ובהצגה משולבים קטעי וידיאו מוזיקליים, כמו "אינתה עומרי".
יוצרי המחזה הם אמנון לוי ורמי דנון, שכבר כתבו בעבר שני מחזות נוספים, ומי שמחבר את הטקסט המשובח עם המשחק המעולה של כל הקאסט, ללא יוצא מן הכלל, הוא הבמאי הוותיק רוני פינקוביץ.
ההצגות הקרובות של "הצמה של אבא": 5.6.2017, 6.6.2017, אולם רובינא, הבימה, תל אביב
