שם החם בסצנת האוכל: אביב אנקווה מירושלים. תלמיד חטיבה בן 15.
בגילו הצעיר הוא כבר עובר כשף פרטי, מבשל ארוחות ומנהל אירועים לבדו. המחירים, אגב, מתחילים מ־300 שקל לסועד.
אנקווה שואב השראה ממסעדות שהוא ביקר בהן ברחבי העולם, אבל תמיד הוא רוצה לחדש ולשדרג את עצמו. בימים אלה הוא זוכה לחשיפה תקשורתית בתוכנית 'הבנים והבנות' המשודרת בערוץ הילדים ב־BIGI, וזאת במקביל לעבודתו בתחום שזוכה להכרה בתוכניות ריאליטי רבות.
קראו גם:
עם זאת הנער שומר על איפוק ומצהיר כי הוא מעדיף לשמור את האהבה שלו למטבח כתחביב ולפתח תחום אחר כמקצוע שמתפרנסים ממנו.
הכל התחיל לפני כשלוש שנים, כשהיה בן 12 בלבד. אז התנסה במטבח לראשונה והחל בהכנת מאכלים פשוטים, כגון חביתה וטוסטים.
"ראיתי שזה מעניין אותי וכיף לי לעשות את זה, אז התחלתי לשחק עם זה על הצלחת ולסדר את זה יפה (צילחות)", מספר אנקווה. "אחר כך עברתי לעשות קצת בשר ואז גם דגים מבושלים ודגים חיים. בעיקרון, מה שהייתי רוצה להתמקד בו זה הכנה של דגים כי אני יותר מחובר לזה - אפשר לשחק עם זה איך שאתה רוצה ואני בעצם מביא בזה את כל הטעמים והיצירתיות שלי. אין לי מתכון מסוים שאני עוקב אחריו. אני עובד לפי הראש שלי".
למרות גילו הצעיר לא נחסכה מאנקווה ביקורת שגרמה לו לפעול ביתר שאת כדי להגיע לתוצאות טובות יותר. "אבא שלי הוא אדם מאוד כן והרבה פעמים קרה לי שיצאו לי מנות לא משהו, ואני מדבר על רמת טוסטים וחביתות. תמיד הוא היה נותן לי את הדעה הכנה שלו ולא ריחם עלי בגלל שאני הבן שלו.
"לפעמים קרה שכעסתי וזה פגע בי, אבל מצד שני זה בנה אותי כי עבדתי כדי להשתפר. הכנתי את זה 20 פעם עד שהצלחתי. כך לדוגמה, קרה פעם שרציתי לעשות פולנטה ואבא שלי אמר לי שזה לא טוב. במשך שבוע וחצי קמתי כל יום בבוקר ועד הצהריים-ערב הייתי מכין ארבע פעמים פולנטה ביום עד שזה יצא טוב. זה לא שנאבקתי בזה, נהניתי מזה.
"כל דבר במטבח הוא קשה, אתה מזיע ועובד באמת קשה כדי שייצא לך משהו טוב, אבל הסיפוק גדול".
לא בשביל הכסף
אנקווה התחיל לעבוד בתחום באופן מקצועי כמעט במקרה.
"לאבא שלי יש מלון ביפו ומתחת לו יש סטודיו של מידן סיבוני, שעושה שם כל מיני ארוחות פרטיות. עברנו שם פעם ואבא שלי דיבר איתו ואמר לו שאני קצת מתעסק בזה. מידן הציע לי לבוא אליו פעם. זו היתה הפעם הראשונה שהתחלתי להסתכל על זה באמת כעבודה ולא כתחביב בבית עם עצמי. התחלתי לעבוד אצלו בחינם כי פחות עניין אותי הכסף.
"גם היום - בארוחות הפרטיות שיוצא לי לעשות אני פחות מתרכז בכסף שאני מכניס. מעניין אותי יותר רמת החומרים שאני מביא וכמה יוצאים מרוצים אלה שאוכלים אצלי. פחות מעניין אותי כמה אני מקבל ויותר כמה האדם שאוכל אצלי ייהנה ויגיד 'וואו'.
"יצא לי לעבוד אצל עוד סטודיו ביפו שנקרא סטודיו רזיאל, שם יצא לי להיחשף לאירועים קצת יותר גדולים, כמו חתונות ודברים כאלה שזה יותר המוני ופחות הסגנון שלי. אבל גם זה היה לי מאוד כיף. כיום אני משלב בין לעשות ארוחות פרטיות משלי לבין לעבוד במטבחים של אחרים.
"אני זוכר את האירוע הראשון שעשיתי לבד. זה היה לפני כשנה, ממש בסגר. זה היה מישהו שהכרתי שרצה לחגוג יומולדת לאמא שלו. הארוחה היתה מיועדת ל־20 איש. אבא שלי הסיע אותי לאירוע והגעתי עם עוד חבר, שעוזר לי בכל הארוחות שלי שאני עושה בבתים. האירוע הזה לא הלך משהו מבחינתי. האוכל היה טוב, אבל אחרי זה הבנתי שלא ידעתי לנהל את זה כמו שצריך. לכן אחד הדברים שדאגתי להם מאותו רגע והלאה היה לתקן את הטעויות שלי כדי להגיע גם לרמת אירוח טובה, מעבר לאוכל הטוב.
"למעשה, בשני האירועים הראשונים שלי היו שתי בעיות מרכזיות. באירוע הראשון היה העניין של הסדר והיציאה של המנות, שבעצם לקח הרבה זמן עד שיצאו המנות ולא היה לי סדר מסוים בראש שלפיו כדאי להוציא אותן. באירוע בשני היה לי סדר והמנות יצאו מהר, אבל הבעיה שלי היתה הניקיון".
"אחר כך", מספר הנער הבשלן, "הגעתי למצב שהצלחתי לפתור את שתי הבעיות והתחלתי לעבוד יותר על עצמי מבחינת הניהול. התאמנתי על זה על ידי כך שארגנתי הרבה ארוחות בבית שלי, שבהן בעצם יושבים שישה אנשים מולי ואני מוציא מנות במהירות ועושה להם ארוחה מושלמת כשרק אני במטבח ואף אחד לא עוזר לי. זה היה כדי לבדוק איך אני מצליח להתמודד עם זה בעצמי. אחרי שראיתי שאני מצליח להתמודד לבד, בחנתי איך אני מוסיף סביבי אנשים ואילו תפקידים לתת להם כדי שאהיה יותר רגוע. אבל היה לי ברור שהשלב הראשון חייב להיות איך לעשות את זה לבד".
אירוע בניצוחו של אנקווה מתחיל מ־300 שקל לראש, והסכום עולה בהתאם לרמת החומרים, הטכניקות והאירועים המיוחדים. זה תלוי גם בכמות האנשים ובערך הפרודוקטים.
"אני שואף שיהיה לי סטודיו משלי או אפילו לארח ארוחות פרטיות בבית. אני לא בטוח עד כמה אתעסק בזה או רק בזה בעתידי כבוגר, אבל אני מאוד רוצה לשלב את זה עם החיים שלי ולהשאיר את זה כתחביב. יש לי אהבה לזה, אבל אני לא יודע עד כמה אני באמת רוצה לעסוק בכך.
"ברור שכל החיים שלי אני אבשל ואהיה במטבח, אבל לא בתור מקצוע ועבודה. התכנון שלי הוא לעבוד עם אבא שלי בנדל"ן ולעשות את הערבים האלה מהצד נטו בשביל הכיף שלי. זו עבודה שהיא באמת שוחקת ולדעתי מאוד קשה על בסיס יומיומי, למרות שאני מאוד נהנה מזה".
חזרה לריאליטי
בכל מה שקשור לפיתוח כישורים מול המצלמות, אנקווה עוד מתלבט.
"אני עדיין חושב על זה וגם מאוד רוצה. אני חושב שזה מאוד יעזור ויבנה אותי, אבל אינני סגור על כך כי אני חושב שצריך ללכת על זה במטרה מסוימת ולפני שאתה מגיע לדעת בדיוק מה אתה רוצה להוציא מהתוכנית הזאת.
"אני רוצה קודם להבין את הכיוון שלי ואת עצמי, ועדיין לא הגעתי לשלב הזה. בהמשך בהחלט ארצה להשתתף בתוכנית כזאת. חוץ מזה, אני עדיין צעיר מדי לתוכנית. אני חושב שהרף לז'אנר הזה הוא גיל 18-17, ועד אז אני רוצה לבנות את עצמי ולהבין מה הסגנון שלי באוכל ויותר להתמקצע".
אבל בעוד ריאליטי בישול מרגיש לו רחוק, דווקא בימים אלה משתתף אנקווה בתוכנית 'הבנים והבנות'. "זו חוויה מטורפת. פגשתי אנשים מעניינים ומאוד נהניתי מזה. הייתי בתקופה של לבד וזה עזר לי להתמודד עם הקשיים. זה פתר לי המון דברים שהיו לי עם עצמי. קצת לפני התוכנית החברה שלי נפרדה ממני, ובדיוק גם ההורים שלי התגרשו והכל בא לי ביחד.
"פתאום מצאתי את עצמי לבד אחרי שהיא עזבה אותי, כי גם החברים והמשפחה והעולם שלה שהקפתי את עצמי בהם נעלמו לי. אחרי הפרידה ממנה התחלתי להגשים ולעשות דברים שבא לי לעשות. נפתחה לי ההזדמנות להיות פה, ואמרתי לעצמי - למה לא, הרי עכשיו אין משהו שמגביל אותי. באתי בראש פתוח כדי ליהנות ובשביל החוויה".
סביצ'ה
מצרכים:
250 גרם דג אינטיאס
125 גרם תותים
125 גרם אפרסקים
שמן זית
מלח אטלנטי
פלפל שחור גס
ויניגרט יין לבן 50 מ"ל
סוכר או דבש
נענע קצוצה
הכנה:
חותכים את האינטיאס, התותים והאפרסקים לקוביות שוות, ומערבבים אותם יחד עם הנענע.
על התערובת מזליפים שמן זית בכמות ש'תעטוף' את כל המנה.
מוסיפים מלח ופלפל ומעט סוכר או דבש לפי הטעם.
מוסיפים את הויניגרט יין
לבן ומערבבים שוב.
את התערובת החדשה מסדררים ב'רינג' על צלחת
בתיאבון!
