בעידן שבו הטכנולוגיה שולטת בחיינו, סיפורים על התמכרות למסכים הפכו לשכיחים, אבל מה קורה כשהתמכרות כזו הופכת לעילה לגירושין? שחר ואפרת (השמות בדויים), בני זוג בשנות ה-30 לחייהם, התמודדו עם מצב יוצא דופן – משחקי המחשב הפכו את חייהם המשותפים לבלתי אפשריים.
"בהתחלה זה היה נחמד", מספרת אפרת. "שחר שיחק כשעתיים בערב אחרי העבודה. אבל פתאום זה הפך להיות הדבר היחיד שהוא עשה. הוא בילה שעות בלילות מול המסך, ישן פחות והתקשה לתפקד".
בנוסף, שחר החל להוציא סכומים גדולים על רכישת דמויות ופריטים במשחק. "בהתחלה אלו היו סכומים קטנים, אבל עם הזמן זה הפך לאלפי שקלים בחודש. הוא קנה דמויות נדירות ושדרוגים, וזה פשוט יצא משליטה", מספרת אפרת. "בזבוז כסף מיותר על קשקושים וירטואליים חסרי ערך".
שחר, מצידו, הודה בבעיה: "לא שמתי לב כמה זה שואב אותי. המשחקים נתנו לי תחושה של הצלחה ושליטה, שהרגשתי שאיבדתי בחיים האמיתיים. קניית דמויות ושדרוגים גרמה לי להרגיש מצליחן, חשוב ומיוחד".
נתק בבית. בעוד שחר שקוע להנאתו במשחקים, אפרת הרגישה שהיא נעלמת מחייו. “לא דיברנו יותר. הייתי לבד בכל דבר – מהילדים ועד לתחזוקת הבית. זה הרגיש כאילו אני חיה עם מישהו שלא באמת כאן. רק המשחק עניין אותו".
קראו גם:
לאחר חודשים של ניסיונות לתקן את המצב, אפרת פנתה להליך גירושין, אך בניגוד למקרים שגרתיים, כאן היה רצון הדדי למצוא פתרון – לא רק לסיים את הנישואים, אלא גם לטפל במקור הבעיה. הצלחתי לזהות את מורכבות המקרה והבנתי שזו לא רק בעיה משפטית, אלא מצב שמצריך מחשבה מחוץ לקופסה. ידעתי שאם לא נטפל בשורש ההתמכרות, לא נוכל להגיע להסכם שמקדם את טובת כל הצדדים.
במסגרת ההסכם שחר התחייב להשתתף בטיפול בהתמכרות למשחקי מחשב ולניהול כלכלי נכון, תוך ליווי צמוד של מומחים. ההסכם כלל גם את חלוקת זמני השהות שהותאמו לשגרה החדשה של המשפחה, ושמירה על תקשורת נעימה בין בני הזוג.
שחר עמד בהתחייבות שלו, הלך לטיפול והחל אט, אט לחזור לעצמו. היום, למרות שהם לא גרים יחד כבני זוג, שחר ואפרת משתפים פעולה כהורים וממשיכים לתמוך אחד בשני בדרכם החדשה.
המקרה הזה מהווה תזכורת לכך שגם כשהאהבה לא מצליחה לשרוד, הבנה, הכלה וחשיבה יצירתית יכולים להוביל לסיום מכבד – ואולי אפילו להתחלה חדשה.
