"בגיל 20 גיליתי דרך סקר גנטי שעברתי כתוצאה מאירוע עצוב במשפחה שלי, שאני נשאית של איקס שביר, גן שגורם לאוטיזם בעוברים", מספרת מיכל שקדי (25) מחדרה.
הנשאות שלו משפיעה על איכות וכמות הביציות, כך שאני לא מייצרת כמות ביציות כמו אישה רגילה.
הרופאה שעשתה לי את הסקר הגנטי ישבה מולי ואמרה לי: 'את פורייה כמו אישה בת 40'. כששמעתי את זה, הדבר הראשון שעלה לי לראש: אני אכתוב על זה יצירה. וכך היה. המשפט שנחרט לי בראש הפך ליצירה.
קראו גם:
"כשחקנים שעושים מלימונים לימונדה, ידעתי שזה דבר שאני חייבת לעסוק בו ולדבר עליו, כי זה חלק ממני ומבעיית הפוריות שלי".
בימים אלה סיימה שקדי את לימודיה בבית הספר למשחק גודמן. היצירה שלה, "הרי אתה מקודש לי" משודרת בימים אלה בערוץ היוטיוב של גודמן כחלק מ"קפיצת ראש", הפקת הגמר בה מוצגים ביכורי יצירה פרי עטם של בוגרי מחזור י"ג.
"מרגע שנרשמתי ללימודי משחק, ידעתי שבשיעור יצירות אישיות זה יהיה הדבר שעליו אכתוב", מספרת שקדי. "עניין הביציות והפוריות מעסיק אותי ביום יום, בכל מחשבה ובכל החלטה הוא מרחף מעליי כמו ענן שחור.
איזה בן זוג לבחור, האם יש לנו עתיד, האם אני מבזבזת את הזמן שלי, האם התחלתי ללמוד מוקדם מספיק, האם אצליח להיות אמא צעירה כמו שרציתי. המון שאלות ובעיקר לחץ שמתחיל מרגע שאת יודעת שיש לך טיימר מעל הראש".
תמיד הייתי בן אדם זוגי, חשבתי על החתונה שלי, מתי זה יקרה ועם מי וברגע שגיליתי שיש לי בעיה שלא תעבור, נכנסתי ללחץ. בכל גבר חיפשתי בעל, שיהיה פוטנציאל להקמת משפחה.
הבנתי שבגילי, 22 בזמנו, זה הורס לי. כי לא הייתי בשלה לכך, וגם היום, בגיל 25, אני עדיין לא שם. זה תמיד מעורר את הפחד שלא אספיק, שאני מאחרת, שאני לוקחת מדי את הזמן.
ביצירה הבחורה מנסה להכיר בכל הכוח מישהו, שייקח אותה ויתחתן איתה, אבל אז היא מבינה שאי אפשר לכפות שום דבר על אף אחד, ובטח שלא על עצמה. היצירה היא על שחרור הלחץ, לשחרר את הזעקה הגדולה הזאת שרק מי שחווה אותה יודע.
אני רוצה לעורר מודעות לנושא. למשל, לאופציה של הקפאת ביציות, תהליך שאני עוברת עכשיו. מודעות זה חשוב ולהיבדק זה חשוב, ואלה דברים שאנחנו מגלים לפעמים כשמאוחר מדי. אם אחסוך למישהי את כאב הראש של חוסר הידיעה ואביא למודעות, עשיתי את שלי.
בעקבות היצירה קראו לי אמיצה, אבל אני ידעתי שזאת לא בושה לדבר על "החסרונות" שלנו. המון שנים הרגשתי פגומה, שמשהו לא בסדר איתי. היצירה הזאת שחררה את זה אצלי, את המחשבה שאני לא מספיק.
עכשיו אני מחכה שיפתחו שוב את התרבות בארץ, שאוכל להתחיל את החיים שלי כשחקנית טרייה בשוק. החלום הכי גדול שלי עומד כרגע מאחורי סורגים. אני מחכה לשחק על במות, לקבל תפקיד בטלוויזיה. חיכיתי לזה כל חיי ועכשיו זה רשמי, סיימתי את הלימודים ואני בחוץ.
ולגבי הפוריות, התוכנית פשוטה: להקפיא ביציות ולחיות את החיים, בלי לחץ, עד לרגע שאצטרך להשתמש בהן ואולי לא אצטרך. אני מנסה למזער את הלחץ בחיים שלי שאין לי השפעה עליו.
אני בחורה צעירה בתחילת חייה, בזוגיות מהממת ואני רוצה לחיות בלי לחץ. אני יודעת שעשיתי את מה שיכולתי לעשות במצבי".
ניתן לצפות בכלל היצירות בדף היוטיוב של "גודמן"
