מדי בוקר, אחרי שהוא מתעורר, הזמר שאול צירלין מביט על דף נייר שתלה מעל מיטתו בדירתו בכפר יונה עליו חתומה הרופאה המטפלת שלו ובו כתוב משפט אחד: "נותנת לך 20 שנים טובות".
המשפט הזה, אומר צירלין, נותן לו תקווה ואופטימיות, ומעודד אותו שיש לו עוד שנים רבות לחיות עם הכליה שהושתלה בגופו לפני כשנה.
"הרופאים אמרו לי שלוקח שנה מההשתלה עד שהגוף יקלוט היטב את הכליה וזה בדיוק הזמן המתאים לראות איפה אני עומד", הוא אומר. "היום אני שמח מאוד לראות שכל הערכים בסדר גמור ומתפקדים כראוי. הזמן של הבמה עוד יגיע".
עולמי חרב
עד לפני מספר שנים חייו של הזמר שאול צירלין, 63, היו סוכר. ממש כמו אלבומו הראשון והמוצלח שהוציא בשנת 1989 אין חובב מוסיקה שלא זוכר את הלהיט הענק "סוכר" גם היום. אולם אז דברים השתנו. צירלין הורשע בתקיפת בת זוגו, דאז, מירי שילון. מערכת היחסים הקשה בין השניים נחשפה בתוכנית "מחוברים". שילון התלוננה על אלימות מצדו של צירלין, וטענה כי הוא ניסה לחנוק אותה. הזמר נעצר והוגש נגדו כתב אישום. צירלין הורשע בתקיפה ונדון לשלושה חודשי מאסר על תנאי.
לפני חמש שנים בישרו לו רופאיו שיצטרך לעבור טיפולי דיאליזה. "הכול התחיל כאשר התחילו להופיע אצלי תופעות מוזרות וניגשתי לבדיקה רגילה", משחזר צירלין. "אחרי הבדיקות קיבלתי את הבשורה הקשה שהכליות אצלי הפכו לסופניות ועליי להתחיל בטיפולי דיאליזה. הרגשתי שעולמי חרב עליי ונכנסתי להלם.
"עד שאתה מעכל מה שומעות אוזניך לוקח לך זמן. כל זה נפל עלי ללא אף התראה מוקדמת. בדיעבד התברר כי כל זה קרה בגלל לחץ דם גבוה שהיה לי ונמשך תקופה ארוכה מבלי לשים לב לזה. ידעתי כל הזמן שיש לי לחץ דם, אבל לא ידעתי שזה כל כך חמור. עד גיל 58 לא ראיתי רופא".
צירלין הניח את הגיטרה והמיקרופון בצד ויצא לקרב חייו שסופו לא ידוע. המטרה הייתה אחת ויחידה, למצוא תורם כליה מתאים. מקורבים של צירלין ניסו לתרום לו כליה אולם לא נמצאו מתאימים.
צירלין ידע כי קבלת כליה מתורם זו משימה לא פשוטה, אולם תמיד חי באופטימיות שיעבור ניתוח השתלת כליה. "פניתי לרב אברהם ישעיהו הבר ז"ל מעמותת 'מתנת חיים' שמעניקה עזרה בהשתלות. בחודש ספטמבר 2021, בדיוק בראש השנה, הגיע הטלפון המיוחל והתבשרתי כי נמצא לי תורם מתאים".
לדברי צירלין, אישה שלא הכיר אותה בשם ליעד החליטה לתרום לו כליה. ניתוח ההשתלה בוצע בהליך של הצלבה עם צעיר בשם אור, בן 42, שתרם לו כליה וליעד תרמה לאמו של אור.
כשנה לאחר ניתוח ההשתלה נמצא הזמר בנקודת החלמה והתאוששות כאשר כל הערכים מתפקדים כראוי. "הכול התחיל לתפקד ומצד שני אני לוקח ערימה של כדורים שלא לקחתי קודם לכן", הוא אומר. "אחרי ההשתלה שאלתי את הרופאה שלי מה יהיה בעתיד. היא לקחה פתק וכתבה עליו: 'אני נותנת לך 20 שנים טובות'. לקחתי את הפתק ותליתי אותו מעל המיטה שלי. כל יום בבוקר אחרי שאני מתעורר אני מביט על הפתק ומרגיש אופטימיות ועידוד שהכליה מתפקדת. מצד שני, מה שפחות מעודד אותי זו ההרגשה של הכאבים העזים שאני עובר בהליך התאוששות, הגוף עדיין עובר הליך של קליטת כליה. אמרו לי שזה לוקח שנה מההשתלה".
היו חששות לפני הניתוח?
"כמו כל בן אדם שעובר ניתוח כלשהו. גם לי היו חששות אבל לא נכנסתי לפאניקה. כבר הכנתי את עצמי לרגע הזה כי לא היו לי הרבה ברירות ובחירות. זה או להמשיך בסבל של הדיאליזה או ההשתלה ובחרתי באופציה השניה. לי היה ברור ההבדל בין הדיאליזה לבין לחיות חיים נורמליים ובחרתי לחיות. אמרתי לצוות הרופאים שאם משהו לא מצליח להשאיר אותי על השולחן ולא להתאמץ כי אני לא רוצה לחזור לחיות עם הדיאליזה".
איך הרגשת כשהתעוררת?
"ברגעים הראשונים היה בלבול, אתה לא יודע איפה אתה נמצא, אתה לא יודע מה קורה מסביב. לאט לאט אתה מתחיל לחזור לעצמך, לוקח כמה שבועות עד שאתה מתחיל לחזור לחיים ולעצמך. פחות משבועיים אחרי הניתוח שוחררתי הביתה והתחלתי את החיים עם הכליה החדשה".
מה אמרת לתורמים?
"אין מילים שיכולות להביע את התודה. אתה מחפש כל מילה וכל משפט רק להודות להם. אתה מחפש להגיד תודה בדרך הכי טובה ולא מוצא את המילה המתאימה. אנחנו כבר חברים. משפחה אחת. אני בקשר איתם וגם עם התורמת של האמא. לפני הניתוח רק רציתי לדעת מי הם התורמים. אמרו לי רק שמות ויום לפני הניתוח פגשתי אותם. הם ממש מלאכים".
עד כמה השתפרו לך החיים מאז ההשתלה?
"זה שאתה נפטר מהדיאליזה זה כבר משמעותי. שלוש פעמים בשבוע, חמש שעות ביום לכל טיפול זה היה סבל. ההשתלה היא השינוי הגדול בחיים. חיים עם דיאליזה הם חיים עלובים, משתקים אותך, אתה הופך לאדם חלש שכמעט לא מסוגל לעשות כלום. חי מדיאליזה לדיאליזה. מאז ההתשלה השתפרו לי החיים"
אין תלונות
צירלין החל את הקריירה המוזיקלית שלו בגיל 21 כשהופיע בברים וליווה את עצמו בגיטרה. הוא שר משיריו ומשירי אחרים. תחילה ניסה את מזלו בהולנד ובגרמניה, שם הופיע עם שירים של אלביס פרסלי וג'ון דנוור, או עם מוזיקה מקורית שכתב. אחרי מספר חודשים בחו"ל חזר לארץ. בהמשך דרכו פגש בנחצ'ה היימן וחבר אליו לכמה שנים כזמר אורח בערבי הזמר של היימן כשהוא ממשיך ליצור ולהעלות משיריו לבמה וכן שר משיריו של נחצ'ה ושירים של יוצרים אחרים.
בשנת 1989חלה תפנית בקריירה המוזיקלית שלו כאשר הקליט את אלבומו הראשון שנקרא על שם אחד השירים בו, "סוכר". השיר הפך ללהיט ענק והושמע בתדירות גבוהה ברדיו. "אני זוכר שכל פעם שפתחתי את הרדיו הייתי שומע את 'סוכר'. מאז לצערי הרב הרגע הזה לא חזר על עצמו", הוא אומר.
לצד ההתמודדות עם ההחלמה מההשתלה, צירלין מנסה לחזור למוזיקה אך בקטנה.
"התחלתי טיפה, משהו בקטנה", הוא אומר. "אני יכול לשיר רק חצי שעה עד 40 דקות. אני שר באירועים פרטים קטנים בגינה או בחצר. מנסה להחזיר לעצמי את השפיות. בנוסף אני מקליט מוזיקה. יש לי כמה שירים שכתבתי לפני הדיאליזה והיום אני מקליט אותם. אחרי ההשתלה עשיתי יצירה פולקלורית שהקלטתי. יש לי גם ספר שירה בשם 'שוזר' שהוצאתי לפני ההשתלה. אחרי זה הוצאתי יצירה בשם 'א לה ליאו ליאו'. עשיתי לזה קליפ והוא נמצא ביוטיוב", אומר צירלין שלצד חייו עם הכליה החדשה, מנסה להחיות את הקריירה המוזיקלית שלו.
צירלין כועס על כך שרוב השירים שהוא שולח לרדיו לא מושמעים ואף נדחים. "היחס מינימליסטי מאוד. אני לא זוכה לפרסום ראוי", הוא אומר. "אף פעם לא התפרנסתי מהמוזיקה, תמיד היה לי מקור הכנסה אחר. לצערי, תמיד היו מציעים לי עבודות בגרושים. סוג של ניצול. היום אני חי מקצבת ביטוח לאומי ואין לי הרבה תלונות".
לדבריו, ההשתלה לא הייתה האירוע הקשה היחיד שעבר. לקראת סוף הדיאליזה הוא עבר התקף לב וגם אחרי ההשתלה עבר אירוע נוסף. "יש לי חיים לא קלים", אומר צירלין.
צירלין מעולם לא התחתן ורוב הזמן חי בזוגיות. זוגיות אחת שלו, שהתפרסמה בנסיבות שליליות הייתה עם מירי שילון, גרושתו של העיתונאי דן שילון. הקשר ביניהם, שהתפרסם בתוכנית "מחוברים", הסתיים בהרשעתו של צירלין, לאחר ששילון הגישה תלונה נגדו במשטרה וטענה שתקף אותה. מאוחר יותר הם חזרו לגור ביחד ועברו טיפול זוגי. אך הקשר פורק שוב.
צירלין הורשע לבסוף בתקיפה ובאיום ונדון לשלושה חודשי מאסר על תנאי.
"זה קטע טראומתי שעברתי והוא מאחורי. למרות שהציעו לי עסקת טיעון קלה מאוד, אמרתי בבית המשפט שאני לא אודה במה שלא עשיתי. מה שכן, תקופת הנשים המטורפת בחיי חדלה".
אחרי ההשתלה צירלין, אב לילד בן 19 שלא נמצא איתו בקשר, עבר לגור בכפר יונה עם חברתו הטובה מזה הרבה שנים, הרצליה הופמן, צלמת במקצועה.
"אני מאוד שמח לחיות עם הרצליה. אישה נחמדה מאוד. את הזמן שלי אני מעביר בקניות, הולך לבריכה, עובד מסביב לבית וסידורים. אני מחכה גם לגוף שלי שיודיע לי שהוא כבר הבריא. כרגע הוא לא נותן לי לעלות על הבמות. אני מאחל לעצמי רק בריאות טובה, יצירה ושקט נפשי".
