משה (שם בדוי), בן 40, חזר להתגורר בבית אמו סיגלית לאחר שהתגרש מאשתו. מה שהתחיל כניסיון לפתוח דף חדש, הסתיים בסכסוך משפחתי סוער שהגיע לבית המשפט: עם טענות הדדיות, צו הגנה ומערכת יחסים שהסתיימה.
עם שובו לבית אמו, לא חזר משה לבדו. הוא הגיע מלוּוה בשני תוכים קולניים, שני אוגרים, שני כלבים וארנבת אחת. סיגלית, שציפתה לתקופה שקטה, מצאה את עצמה בתוך מרחב רועש, מבולגן ומדיף ריחות לא נעימים. לטענתה, לא זו בלבד שלא נשאלה מראש לגבי הכנסת בעלי החיים, אלא שכל ניסיון להעיר על כך נתקל בזעם מצד בנה.
הסכסוך החריף עד כדי כך שמשה פנה לבית המשפט וביקש להרחיק את אמו מהבית, בטענה שהיא צועקת עליו, מאיימת ומטרידה אותו. לדבריו, הוא מרגיש מאוים ומוטרד, והאווירה בבית אינה מאפשרת לו לחיות בנועם וברוגע.
אולי יעניין אתכם:
עימות חזיתי
בדיון שנערך בבית משפט לענייני משפחה נשמע סיפור שונה לחלוטין. כמי שייצגה את האם טענתי כי מדובר בניסיון ציני מצד הבן לסלק את אמו מביתה שלה תוך שלילת זכויותיה החוקיות. לדבריה, אין כל עילה למתן צו הגנה, לא הייתה כל הטרדה או איום, והטענות לא נתמכו בשום ראייה ממשית.
האם המשיכה וטענה כי בנה הוא זה שממרר את חייה, משתלט על הבית, יורק עליה כשהוא מתעצבן, מביא חיות מבלי לשאול ומסרב להתחשב ברצונותיה. לדבריה, הבית הפך לכלוב אחד גדול גם פיזית וגם רגשית.
לאחר ששמעה את טענות הצדדים, קבעה השופטת כי הבקשה נדחית וכי לא הוכחה כל הטרדה מצד האם. הבקשה לצו הוגשה ללא הצדקה. היא ציינה כי נראה שמטרת הבקשה היא להרחיק את האם מהבית שלה ולא להגן על הבן. בנוסף, חייבה את משה בתשלום הוצאות משפט ראויות לטובת אמו.
חמישה דברים שלמדנו מהמקרה:
גם הורים וילדים יכולים להתגרש זה מזה.
בית משפחתי אינו מחסן לבעיות אישיות או לבעלי חיים.
צו הגנה הוא לא כלי לסכסוך רכוש או מגורים.
מערכת יחסים מתוחה יכולה להחריף כשאין גבולות ברורים.
בית המשפט יבחן תמיד את כוונת המגיש ולא רק את התוכן.
