בין אנשי צוות רפואי שסייעו בחיזוק החוסן הלאומי בתקופת המלחמה, בלטו האחים והאחיות – אלה שבעקביות ובעומק אנושי נדיר, עמדו בחזית הטיפול והחמלה. אחת מהם היא אודליה גלוברזון, אחות ותיקה בכללית, שמצאה את עצמה בעין הסערה והפכה לדמות מרכזית בשיקום קהילת מפוני כפר עזה. השבוע היא קיבלה על פועלה אות הוקרה מנשיא המדינה
"בהתחלה חשבתי שמישהו מתלוצץ איתי"
כששיחת טלפון ממספר לא מזוהה הגיעה, אודליה גלוברזון לא ציפתה לבשורה. נציגה ממינהל האחיות במשרד הבריאות הודיעה לה בהתרגשות שנבחרה לקבל אות הוקרה מנשיא המדינה. "חשבתי שמישהו מתלוצץ," היא נזכרת בחיוך, "רק כשהגיעו טלפונים מהמנהלות שלי הבנתי שזה אמיתי. עד היום, בכל פעם שמישהו מברך אותי – הלב מתמלא התרגשות."
אודליה, נשואה ואם לארבעה, ליוותה דורות של מטופלים לאורך הקריירה שלה. היא סיימה לימודי סיעוד ותואר ראשון בגיל 24, במחזור הראשון של בית הספר לסיעוד בוולפסון, ומאז הקדישה את חייה למקצוע. "כל החיים אני אחות, פחות או יותר," היא אומרת בפשטות המעידה על עומק המחויבות שלה למקצוע. בדרכה המקצועית היא עבדה בבי"ח איכילוב, בהמשך עברה לקהילה, היא ומשפחתה קבעו את ביתם בקיבוץ שפיים. במקביל לעבודתה במרפאה היא ריכזה, במשך כ 8 שנים, קורס על בסיסי ברפואה ראשונית בביה"ס לסיעוד מאיר. קיבוץ שפיים נשאר הבית וגם שליחותה המקצועית.
7 באוקטובר: כשהשליחות הפכה למציאות דחופה
כשפרצה המלחמה, אודליה פעלה מיד, בלי לחכות להנחיות. "לקחתי את החלוק ורצתי למלון בשפיים, לשם פונו תושבי כפר עזה," היא משחזרת. בתוך שעות ספורות, בין בכי של אימהות מודאגות ופצעים של מי שנמלטו על נפשם, היא הפכה לדמות מרכזית – מטפלת, מנחמת ומקשיבה.
"כולם נטשו אותנו, אני מקווה שאתם לא תעזבו אותנו מהר מדי," כך אמר לאודליה אחד המפונים - משפט שנחקק בליבה. "הבטחתי לו שכל זמן שיצטרכו אותנו, נהיה שם בשבילם. וזה בדיוק מה שעשינו." ואכן, אודליה הייתה זמינה 24 שעות ביממה, עם טלפון פתוח לכל פנייה.
תוך שיתוף פעולה עם צוותי כללית, עמותת נתן ותושבי כפר עזה, הוקמה מרפאה מאולתרת שהפכה לעוגן של יציבות וביטחון עבור המפונים. "לא הקמנו משהו חדש – יצרנו המשכיות," היא מסבירה. מעבר לטיפול הרפואי השוטף, אודליה דאגה גם לפרטים הקטנים ולרפואה מונעת: הבאת התרופות למטופלים, הפחתת מזונות מתוקים בתפריט המלון למניעת סוכרת, ארגון חיסונים לתינוקות, סקר נגעי עור ואפילו עזרי שמיעה וראיה.
מרפאת שפיים-כפר עזה: מודל של שיתוף פעולה
המרפאה החלה את פעילותה ב-9 באוקטובר, יומיים בלבד אחרי השבת השחורה. כאשר כ- 600 תושבי כפר עזה פונו לקיבוץ שפיים, הצוותים הרפואיים התגייסו במהירות שיא. תוך 24 שעות נפתחה באולם בתוך המלון, מרפאה מאולתרת, שתוך ימים ספורים התפתחה למרפאה מלאה הפועלת 12 שעות ביממה. אנשי צוות רבים – רופאים, אחיות וצוותי מנהל לקחו חלק פעיל בהתנדבות, כולל מומחים מכל מוסדות כללית.
ככל שחלף הזמן, התרחבה הפעילות של המרפאה ומומחים מכל רחבי הארץ הגיעו להתנדב, ביניהם ד"ר אמיר ביבר, ראומטולוג מהמרכז הרפואי העמק, ד"ר יפעת קוינט מהמכון להתפתחות הילד מהמרכז הרפואי קפלן, ד"ר שי ארליך, מנהל יחידת הפרעות אכילה מבית החולים שניידר לילדים, ד"ר ליאת ברזילי מנהלת מרפאת סכרת מהמרכז הרפואי מאיר, פרופ' ישראל רוזנבאום מומחה בנפרולוגיה בילדים, אשר ממשיך להתנדב עד היום, ועוד רבים אחרים.
במקביל- מערך בריאות הנפש מבית החולים שניידר פתח מרפאה מיוחדת, אף היא במתחם המלון. צוותי הרפואה המשלימה של הכללית פתחו מתחם טיפולים בהתנדבות מלאה.
הלב הגדול שמאחורי המעשים
כשהיא מסתכלת לאחור, אודליה רואה בתקופה זו לא רק משבר, אלא זכות גדולה. "לא יודעת איך הייתי מרגישה אם לא הייתי חלק מזה," היא אומרת בהתרגשות. "ההזדמנות לתת, להיות שם עבורם – זו זכות גדולה שלא מובנת מאליה."
בטקס בבית הנשיא שהתקיים ביום חמישי, כשקיבלה את אות ההוקרה יחד עם עשרה אחים ואחיות נוספים מכללית, אודליה חשה שהיא לא עומדת לבד, "אלא עם כל קהילת כפר עזה, עם כל הצוותים התומכים, ועם כל מטופל שחייך אליי גם ברגעים הקשים ביותר", היא מספרת.
סיפורה של אודליה הוא לא רק סיפור של אחות אחת, אלא סיפורה של מערכת שלמה שהתגייסה יחד ברגע האמת.
"באתיופיה לא הכרתי את המקצוע אֲחָיוּת"
מיניואב מרו, הוא אח במרפאת כללית בגבעת אולגה, בעל וותק של 23 בכללית. למקצוע הוא נחשף לאחר השירות הצבאי והתאהב.
"לאחר שירותי הצבאי עבדתי בתור פקיד בדואר, עם זמן גיליתי שזה לא בשבילי כי לרוב אין שיח עם אנשים. אני בטבעי אוהב לעבוד עם אנשים בפרט ולעזור במה שאפשר בכלל. באותם זמנים קרובי משפחה עבדו בבית חולים ומאוד התעניינתי בתחום, ואז אמרתי לעצמי זהו מצאתי את התחום שמאוד מדבר אלי וזה לעבוד בתור אח. בצעירותי הייתי באתיופיה ושם למדתי לימודים רגילים בבית הספר ולכן לא הייתי חשוף לסוג כזה של מקצוע".
מה אתה הכי אוהב בעבודה שלך?
"אני מאוד אוהב לשוחח עם מטופלים, לטפל ולעזור להם במה שהם זקוקים. אני רואה גם את הפירגון שהמטופלים נותנים וזה מאוד מספק אותי".
ספר על האתגרים ביום יום.
"אני עובד במרפאה גדולה יחסית עם אוכלוסייה לא פשוטה. הדרישות של המטופלים שונות ומגוונות, יש עומס יום יומי והצוות תמיד מנסה לעזור בכל מה שאפשר".
כיצד נראה יום טיפוסי בחייך?
"במרפאה שלנו מתן השירות לקהל רחב הוא מגוון מאוד: בדיקות דם למטופלים בגילאים שונים, סוגי פצעים שונים, מתן עירוי נוזלים כולל תרופות בוריד וברזל, מתן חיסונים, לקיחת תרביות, טיפול, הדרכה וליווי של סוכרת, המלצות על תזונה נבונה ועוד".
האם אתה מרגיש שיש יותר הערכה למקצוע האחיות מאז הקורונה?
"יש ערכה רבה לצוות האחיות מאז הקורונה וזה מתבטא בכך שמטופלים אומרים שהצוות עבר את התקופה הקשה תוך סיכון הבריאות שלהם למען הצלת חיי אדם".
ספר על מטופל זכור.
"יש מטופלת שמאופיינת בקושי בתקשורת לגבי מחלת הסוכרת שלה. היא לא הייתה מוכנה לשמוע על שום הדרכה בעניין. המידע הזה הגיע אלי ואני ניגשתי למטופלת והצגתי את עצמי כאחראי על טפול בסוכרת במרפאה. המטופלת התרצתה ונוצר חיבור שבמהלכו היא קיבלה הדרכה בכמה מפגשים והיא לקחה על עצמה את הטיפול. הרגשתי סיפוק בזה שיכלתי להשפיע במעט שיכלתי".
איך מצליחים לשמור על האיזון בין העבודה והחיים האישיים?
"המשפחה מקבלת בברכה ובהבנה את המקצוע שלי".
מה היית רוצה שיידעו לגבי מקצוע אֲחָיוּת?
"במקצוע אֲחָיוּת נדרש ידע, אחריות, מקצועיות, התמדה, איכפתיות, חמלה, אינטראקציה טובה עם אנשים בכלל ומטופלים בפרט. העבודה מתבצעת ע"י צוות שמוכשר לכך ולא ניתן להחליפו ברובוטים, נדרש שיח, מגע בין מטפל למטופל".
עצה למי שמתלבט האם ללמוד אֲחָיוּת?
"אין מה להתלבט. אין מקצוע שיש בו סוגים שונים ומגוונים של התמחויות, משמרות מגוונות, זמנים מותאמים לכל אחד ואחת לפי אורח החיים".
אחרי כ-17 שנה כרפרנטית בכללית, רוזט עשתה הסבה לאֲחָיוּת
רוזית (רוזט) מרעי, עובדת כ-20 שנה בכללית, מתוכן 3 שנים כאחות במרפאת כללית בקה אלגרביה מבוגרים
"עבדתי כ- 17 שנים בכללית בתור רפרנטית מידע ופרויקטים, עבדתי בהמון מרפאות ושיתפתי פעולה עם כלל הצוותים במרפאות, ברוב המקרים החדר שלי היה צמוד לחדר האחיות. ראיתי את החמלה והטיפול המסור שהאחים והאחיות מעניקים למטופלים שלהם, ראיתי אצלן המון ידע והמון מקצועיות, ומפה התגבשה אצלי המחשבה לעשות הסבה. קיבלתי עידוד מלא ממנהלות האֲחָיוּת
שעבדתי איתן, וקיבלתי תמיכה מהנהלת הכללית הן במנהלת שומרון והן במחוז. בשנת 2019 יצאתי לדרך של 3 שנים הסבה לאֲחָיוּת בבית חולים הלל-יפה, סיימתי את הלימודים שלי בהצטיינות ומייד התחלתי לעבוד בתור אחות במרפאת ג'יסר אלזרקה כשנתיים, וכיום אני עובדת במרפאת כללית בקה אלגרביה מבוגרים".
מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
"את הדינמיות, האקשן והאדרנלין, אין יום דומה ליום שלפניו, ואין יום שלא מסתיים בסיפוק, הערכה ותחושת גאווה".
ספרי על האתגרים ביום יום.
"אנחנו עובדים בעומס רב, עם המון תנועה, אני עובדת במרפאה ענקית שמשרתת כ 15,000 מבוטחים עם ריבוי מחלות כרוניות ותחלואה רבה, שמצריכים שימת דגש יתרה למניעת הדרדרות ולהדריך לקידום בריאות ומניעת תחלואה".
כיצד נראה יום טיפוסי בחייך?
"מרפאות הקהילה הן מעין מיקרוקוסמוס בהיבט של שלל הטיפולים שנעשו אצלנו במקביל לעולם החיצוני. למשל יש ימים שמתאפיינים בפן הקרדיאלי כלומר ביום זה נבצע יותר א.ק.ג, יותר מעקבים לאי ספיקת לב, או חלילה טיפול באירוע לבבי, ויש ימים שמתאפיינים יותר בפן הכירורגי אורטופדי, טיפול בחבלות שונות, הדבקת חתכים, ביצוע אומדן פצעים או הסרת תפרים. אין לי יום שיגרתי, העיקר שמתחילים יום עם כוס נס קפה וחיוך".
האם את מרגישה שיש יותר הערכה למקצוע האחיות מאז הקורונה?
"אני מרגישה יותר הערכה למקצוע שלנו מאז הקורונה, המלאכיות והמלאכים בלבן עבדו בעומס מטורף, בסיכון עצמי, ובתחושת אחריות מלאה. האחות כיום לא רק ממלאת פקודות של רופא, היא אחראית על חיים, שומרת ומצילה נפשות, מטפלת, משקמת, מדריכה ומהווה נקודת קשר בין המטופל לבין שאר מקצועות הרפואה ועל כן ההערכה הרבה".
ספרי על מטופל שלא תשכחי.
"יש לי מטופלת צעירה עם אי ספיקת לב בינונית, סרבנית טיפול, היא לא נטלה תרופות ולא שמרה על אורח חיים בריא. היא הגיעה לרופא עם כאבים בחזה ונכנסה אלי לא.ק.ג, בנוסף היתה צריכה מעקב אי ספיקת לב. ישבתי איתה כמעט 45 דקות לשיחת עידוד, שעליה לקחת את החיים שלה בידיים, סיכמנו שיום למחרת תגיע אלי עם כל התרופות שיש לה בבית, והיא אכן הגיעה, עשינו סדר בתרופות, פג תוקף זרקנו, וחידשנו מה שחסר, היא הבטיחה להתמיד בתרופות ואני עדיין שומרת על קשר איתה וכל פעם שהיא מרגישה דכדוך או חולשה היא מתקשרת אלי לשיחת מוטיבציה הדדית".
מה היית רוצה שיידעו לגבי מקצוע האחות?
"האחיות הן הלב והנשמה לכל ארגון בריאות. לא קיים רובוט שיכול להחליף את האחות, אין לו את היד החמה שמונחת על הכתף לניחום ואין לו את העיניים שמביטות ישר אל תוך הנשמה עם המון חמלה ואהבת עזרה".
בשיתוף כללית
פורסם לראשונה: 12:07, 21.05.25
