בשנים האחרונות נשמעים בשיח הציבורי יותר קולות שמדברים על התמודדות הנפש של מי שחווה טראומה, לצד נזקי הגוף, שנראים לעין, ישנם גם נזקים 'סמויים' שלא ניתנים תמיד להבחנה במראה החיצוני, אך הם משפיעים על אורך החיים של הנפגע. בעקבות המראות הקשים של אירועי השביעי באוקטובר אליהם נחשפנו ללא צנזורה, עולה ההבנה שיש לטפל גם בנפש של מי שנחשף למראות קשים.
כששוחחנו עם ד"ר יניב ספינזי, הפסיכיאטר הראשי של מחוז שרון ושומרון, קיבלנו מיד את התחושה שיש למבוטחי הכללית במחוז השרון על מי לסמוך. הוא מרגיע בקולו, מסביר באופן סבלני ומפורט על התנהלות המחוז ולא משאיר אף שאלה ללא תשובה. "לפני שנרד לעומק הדברים צריך לחלק את המטופלים לשתי קבוצות: הקבוצה הראשונה היא המטופלים הסובלים מבעיה כרונית ומתמודדים עם מחלות נפשיות המלוות אותם ברוב החיים, לבין הקבוצה השנייה, הגדולה יותר, שצריכה טיפול במשבר נקודתי, לאחר פתרון המשבר הם יחזרו לחיי שגרה רגילים".
בישראל קיים מחסור בכוח אדם בתחום בריאות הנפש. לעומת זאת, מסביר ד"ר ספינזי, בכללית מצליחים להתמודד בצורה טובה מאוד עם הדרישה הגוברת שנוצרה במהלך המלחמה. "הכללית התגייסה באופן מלא למאמץ המלחמתי ומנתבת את כל המשאבים האפשריים על מנת לתת את המענה הכי יעיל שיש", הוא אומר, "לכן בשלב מוקדם של המלחמה פתחנו ערוץ ישיר לכל מרפאות בריאות הנפש שלנו. כך אפשר להגיע באופן ישיר לאבחון וטיפול וללא הפניות.
"בנוסף לפתיחת הערוץ הישיר במרפאות, לכל רופאי המשפחה במחוז יש את המספר שלי והם יכולים להתקשר ולהתייעץ איתי בכל זמן. זו היא הדרך לתת למטופלים את המענה המיטבי בזמן אמת. אנחנו מתגברים את השירותים ומקימים מרפאות לבריאות הנפש כל הזמן".
בנוסף ללקוחות כללית מהמחוז יש גם את המפונים שהגיעו אליכם. האם הם חלק מהרחבת שירותי בריאות הנפש?
"המחוז קלט כ-15 אלף מפונים במלונות ושירותי בריאות נפש של כללית נתנו מענה מידי למפונים. בקו הראשון השירותים ניתנו בעיקר על ידי שירותי הרווחה ומתנדבים, והמרפאות של כללית נתנו את המענה למפונים שהגיעו ישירות למרפאות בריאות הנפש".
למרות שחדרה לא נמצאת באזור הלחימה, תושבים פנו אליכם בתלונות על חרדות מהמצב?
"קיבלו באופן טבעי פניות גם מהמטופלים בחדרה אבל גם בכלל המחוז. התלונות הן לרוב על חרדה, מתח ודיכאון. בשבועות הראשונים כולם היו בבית וראו טלוויזיה, וכתוצאה מאירועי השביעי באוקטובר היו פחדים ממשיים לאנשים שמה שקרה בדרום יקרה גם להם", מסביר יניב.
"להוציא את המטופלים הכרוניים שדיברנו עליהם בהתחלה, רוב האנשים עוברים תהליך רגשי ומצליחים להתמודד איתו. הבעיה מתחילה כשהתפקוד מתחיל להיפגע: זה יכול להיות בניהול הבית, בהתנהלות מול הילדים, בהפסד ימי עבודה, לא מצליחים לצאת מהמיטה, שומרים פחות על היגיינה. שם כבר צריך לשקול התערבות פסיכיאטרית".
טראומות וטרגדיות הן חלק מהחיים של כל אדם. תוכל לעמוד על ההבדלים בין אירוע מוות, בתאונת דרכים לדוגמה, לבין אירועי מלחמת 'חרבות ברזל'?
"מה שחריג במלחמה הוא האכזריות שנלוותה לאירוע, ההיקף וכמות החומר המצולם כולל עדויות מצולמות. רוב האנשים התמודדו בחייהם הבוגרים עם אובדן והלם ויש מהלך מתוזמן של כמה זמן אמור לקחת לאדם כדי לחזור לשגרה", מסביר ד"ר ספינזי. "הזמן הוא הכרחי במנגנון עיבוד האובדן ויש לו היגיון פסיכולוגי שהוא השילוב של אירוע האובדן לתוך מרקם החיים הקיים. זה לא ניתן למניעה".
ד"ר ארז ליבל, מנהל מחוז שרון שומרון, של כללית מסכם את ההתגייסות יוצאת הדופן של המחוז:
"מהיום הראשון של המלחמה הבנו שיש לנו, כארגון הבריאות הגדול במדינה, אתגר ותפקיד מרכזי וכי עלינו לפעול מהר, ביעילות ובגמישות מרבית. פתחנו מרפאות במלונות עם מפונים רבים, הפעלנו ניידת שירות עם צוות רפואי ועטפנו את המפונים באשר הם בשירותים מגוונים ועל פי הצרכים שעלו.
עד מהרה הנציגים של התושבים המפונים וגם המפונים עצמם הבינו וידעו שיש להם את הגב של כללית ועל מי לסמוך, וכי המחוז קולט אותם ונותן להם מענה בצורה מקצועית, מכילה ואכפתית".
ד"ר יניב ספינזי נותן חמישה טיפים להתמודדות עם המצב
1. שמירה על השגרה: "חשוב מאוד לשמור על סדר יום שלא יופרע. שגרה של עבודה, פעילות גופנית, אירועים משפחתיים וחברתיים וניהול הבית. העשייה מייצרת הבטחה ומחזירה את תחושת השליטה והמסוגלות".
2. חשיפה לחדשות: "חשוב לשמור על רמה מסוימת של חיבור למה שקורה ולצפות במינון במהדורות החדשות. ניתוק מוחלט ממה שקורה עלול לעיתים להגביר את תחושת החרדה והפחד. צפייה בטלוויזיה או חשיפה באינטרנט מייצרת וודאות ויש לזה אלמנט מרגיע. כמובן שחשוב לשים גבול במובן של הכמות ולא לצפות בתכנים אלימים וזוועתיים יתר על המידה".
3. שימוש באלכוהול: "בתקופות כאלה צריכה של אלכוהול עולה משמעותית אצל מי שצורך. אנשים נוטים לשתות כדי לברוח, אז כמובן שעלייה בכמויות שגורמת לתחושת ניתוק לא תורמת, כי ניתוק באופן כללי לא תורם להתמודדות עם המצב וצריכה מוגברת של אלכוהול מזיקה וממכרת".
4. לשתף ולספר: "הרבה אנשים מרגישים שהם בסדר ולא חושבים שהושפעו ממה שראו, ועדיין חשוב לדבר עם מישהו מהאנשים שקרובים על מה שראית ונחשפת ואם עולה צורך אז גם לפנות לגורם מקצועי ולא להתבייש ולבקש סיוע".
5. זה בסדר לבכות: "הרבה אנשים בוכים ולאחר מכן חשים הקלה. חשוב לזכור שהרגשות השליליים זה חלק מתהליך העיבוד והקבלה של מה שקרה וצריך לתת לזה מקום".
