רק לפני שבועיים רעדה הארץ שוב - הודיה פדידה בת 26 מירושלים נרצחה בידי הגרוש שלה בהיותה בחודש השלישי להריונה. הכותרות זעקו באותיות שחורות וכבדות על עוד אישה שחייה נגדעו בביתה, המקום שאמור היה להיות המבצר הבטוח ביותר שלה.
המקרה הזה, יחד עם אירוע אלימות קשה נוסף שבו אישה מבת ים אושפזה במצב אנוש לאחר תקיפה ברוטאלית על ידי בן זוגה לשעבר, החזיר את סוגיית האלימות במשפחה אל מרכז השולחן הציבורי, מדממת וכואבת מתמיד.
בשבוע שעבר ציינו בישראל ובעולם את יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות כלפי נשים. נאומים נישאו, נתונים הוצגו, והבטחות הופרחו לאוויר. אבל הרחק מאור הזרקורים, בחדר מצב טכנולוגי שפועל 24/7, יושבים אנשים שתפקידם לוודא שההבטחות לא יישארו על הנייר. הם העיניים, האוזניים והמגן האנושי של אותן נשים - הכירו את יחידת "משגב".
הנורה האדומה
"תחשוב על אישה שחיה בטרור", פותחת גונדר משנה נעה בין (53), מפקדת יחידת משגב בשירות בתי הסוהר. "היא הולכת ברחוב, הלב שלה דופק, והיא כל הזמן שואלת את עצמה: 'האם הוא שם?'. התפקיד שלנו הוא להיות התשובה לשאלות האלה, עוד לפני שהיא מספיקה לשאול אותן".
'משגב' היא אחת היחידות המבצעיות החדשות ביותר (הוקמה באוגוסט שנה שעברה). "אנחנו פועלים בכל הארץ, וחשוב לי להבהיר משהו מהותי: הפיקוח שלנו לא נועד להגביל את האישה - להיפך, המטרה היא להחזיר לה את החירות, כדי שתוכל להסתובב בכל מקום שתרצה, בידיעה שאנחנו שומרים עליה".
איך זה עובד בפועל?
"בתי המשפט מפנים אלינו מקרים שבהם נשקפת סכנה גבוהה. אנחנו מלבישים על הגבר המפוקח אזיק אלקטרוני מבוסס GPS, והאישה מקבלת מכשיר ייעודי, מעין טלפון נייד. המערכת יודעת לחשב בכל רגע נתון את המרחק ביניהם. יש לנו פיקוח סטטי – אזורים שאסור לו להיכנס אליהם, ופיקוח דינמי – המרחק הפיזי המשתנה בינו לבינה. ברגע שהוא חוצה את הרדיוס המותר, הנורה האדומה אצלנו נדלקת".
קראו גם:
הצלה ברגע האחרון
אבל הטכנולוגיה, מתקדמת ככל שתהיה, היא רק כלי עזר. הלב הפועם של היחידה הוא הגורם האנושי. "היחידה מבצעית לכל דבר", אומרת בין. "יש לנו בלשים בשטח. הם מכירים את הנשים, הם מכירים את המפוקחים, יש להם את המספרים האישיים של כולם. ברגע של סכנה, יש כאן שילוב זרועות: מצד אחד המשל"ט (מרכז השליטה) שרואה את החיווי על המסך, ומצד אחר הבלשים שקופצים לנקודה באותה שנייה שמתקבלת התרעה".
גונדר משנה בין עוצרת לרגע, ונזכרת במקרה אחד שממחיש את עוצמת האחריות של 'משגב'. "לאחרונה היה לנו מקרה שבו הפיקוח הטכנולוגי והמודיעיני הציל חיים, זאת פשוטו כמשמעו. אחד המפוקחים שלנו לא הסתפק בהפרת צו הרחקה. הוא תכנן לפגוע בבת הזוג שלו בצורה אכזרית – לשפוך עליה חומצה. הוא ידע שהוא מפוקח, אז הוא ניסה להתחכם: הוא תכנן לשלם לאדם שלישי שיבצע את המעשה במיקום ספציפי".
איך עליתם על זה?
"בזכות הקשר ההדוק שלנו והמודיעין שאנחנו אוספים, המידע על התכנון הזה הגיע בזמן אמת - ידענו בדיוק מה הוא מתכנן, איפה ומתי. המידע הועבר לבלשים שלי בשטח, ועבדנו הכי מהר שניתן. הראיות הועברו למשטרת ישראל והוא נעצר מיידית עד תום ההליכים. זו לא סתם עוד הפרת צו, זה סיכול של רצח או פציעה קשה מאוד. כל אחד מהבלשים שלנו מרגיש שהוא עושה שליחות ומציל חיים בכל יום. צריך לראות את האור בעיניים שלהם כשהם מצליחים למנוע פגיעה כזו".
סכנה בכל מקום
אחת השאלות הנפוצות שבין נתקלת בהן נוגעת לזהות התוקפים. הנטייה הטבעית של החברה היא לקטלג, לחפש "טייפ-קאסט" של הגבר המכה. אולם גונדר משנה בין מנפצת את האשליה הזו במהירות.
מי הוא בעצם הגבר האלים?
"אי אפשר להגדיר זאת סוציו-דמוגרפית. אנחנו רואים שזו תופעה נרחבת שחוצה את כל המגזרים. יש לנו מפוקחים שהם אנשים משכילים מאוד, אנשי עסקים, אנשים מהמעמד הגבוה ביותר, ולצידם אנשים קשיי יום מהמעמד הנמוך. האלימות לא מבדילה בין דם לדם, בין עשיר לעני, או בין יהודי לערבי. הסכנה נמצאת בכל מקום".
לדבריה, ההערכה היא כי כ־10,000 צווי הגנה מוגשים מדי שנה לבתי המשפט בישראל: "לא כולם נזקקים לפיקוח הטכנולוגי הצמוד שלנו", היא מסייגת, "אבל אלו שכן – הם המקרים שבהם החשש הוא הממשי ביותר. יש נשים שפשוט חוששות ללכת ברחוב, שלא יודעות מי מסתכל להן מאחורי הגב. היחידה שלנו נותנת להן את הביטחון להפסיק להביט לאחור".
היחידה, שפועלת תחת פיקוד שירות בתי הסוהר בשיתוף פעולה הדוק עם משטרת ישראל ומשרד הרווחה - משלבת סמב"צים (סמלי מבצעים), אנשי מודיעין ובלשים. "בסופו של דבר, המטרה שלנו היא לאפשר חיים נורמליים. כשאני רואה אישה שחוזרת לעבוד, שיוצאת עם חברות, שילדיה הולכים לבית הספר בלי פחד – זה הניצחון שלנו".
