יד זדונית או גורם טבע? השאלה הקשה הזו עברה בראשו של כל ישראלי בתקופה האחרונה, שלוותה בשלל שריפות ענק. אבל גם במקרה של שריפות קטנות יותר, בדירות מגורים או בכלי רכב, יש מי שתפקידו לחקור ולמצוא את התשובה לכך.
שוחחנו עם תת־טפסר יוסי דקלו, ראש חטיבת איסוף וחקירות בכבאות והצלה לישראל, החושף את העולם המורכב של חקירות דליקות. לדבריו, לעיתים קרובות מתגלה יד מכוונת מאחורי הלהבות – כאשר ארגוני פשיעה ועבריינים בודדים משתמשים באש ככלי נשק, ולעיתים אינם מבינים את מלוא ההשלכות ההרסניות של מעשיהם.
אולי יעניין אתכם:
מחזות לא פשוטים וזירה מורכבת
"חקירת דליקות היא אחד המקצועות המורכבים והקשים ביותר", מספר תת־טפסר יוסי דקלו (בן 50, מאזור השרון), "בהשוואה לחקירה של מקרים פליליים - שם יש יותר נתונים, כאן אתה מגיע לזירה שהיא באופן תהליכי הושמדה. יש תופעות של טמפרטורות עצומות, בעיקר במבנים, תהליכי עיוות של חומרים, אירועים שבהם יש התכה מסגנונות שונים של חומרים, מוצרים והרכבים מולקולריים – ולפעמים זה יוצר הטעיות בחקירה.
"חוקר הדליקות מגיע בסוף פעולות הכיבוי ודואג שלא יהיה שיבוש זירה. כך לדוגמה, בדירה שהושמדה, חלק מהאלמנטים מתגבשים לחתיכה אחת וצריך לפרק. אני יכול לומר שגם אני, לאורך השנים, נתקלתי במחזות לא פשוטים של הרוגים בכל הגילאים, כיווני חריכה וקירות אש".
מהי "שריפת אזהרה"?
"תחום ההצתות מוכר בעיקר מעולם הפרוטקשן. חלק מהעונים בעולם הזה הם מה שנקרא 'אזהרה ראשונה': שורפים לך את הדלת של הבית. באזהרה השנייה – את הרכב. בשלישית – עסק שלם עלול לעלות באש. הבעיה היא שמי ששורף, אותו 'חייל' של ארגון פשע, לרוב לא מבין את האירוע ואת עוצמת הנזק הפוטנציאלי", מוסיף החוקר.
"אם אני שורף ג'יפ בחניון בקומה מינוס שלוש באמצע הלילה, אז מה שחונה ליד גם נשרף, כי הצמיגים מקרינים חום אדיר. תוסיף על זה שמן, דלק, ריפודים ופלסטיקה, והעוצמה יכולה להגיע ל-3.7 מגה-וואט ולהתלקח לרכבים אחרים. אם האש, בחום כזה שמגיע ל-800 מעלות צלזיוס, פוגעת בעמוד מבוטן של הבניין, השריפה יכולה להפיל את העמוד – ואחרי זה גם בניין שלם. יש כל כך הרבה היבטים, שחייל של ארגון פשע שעושה פעולת פרוטקשן פשוט לא מבין איזה נזק הוא יכול לגרום".
ישנם סוגים נוספים של הצתות פליליות מעבר לפרוטקשן?
"לצערנו, כן. ישנה תופעה, למשל באזור הצפון בימים אלו, של שריפה מכוונת של מתבנים או כלי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) של חברות שנאלצות להתמודד עם דרישות של גורמי פשיעה. מעבר לכך, אנו נתקלים גם במקרים של בעלי עסקים המציתים את רכושם בניסיון לזכות בתביעות ביטוח".
האם אופי השריפות והחומרים המעורבים השתנה עם השנים והטכנולוגיה?
"כיום יש אתגר כפול – חומרים מודרניים לצד זדון אנושי. מבחינה היסטורית, ובאופן חד ערכי, מצד אחד הבניינים שהיום בונים במדינת ישראל הם מאוד בטוחים ביחס לבתים של שנות השמונים. חוק התכנון והבנייה, שחל על ענף הבנייה, מציב הנחיות בטיחות, הוראות ותקנים שאנו רואים בבתים החדשים, לדוגמה מערכות אוורור, תאורת חירום, מתזים, גנרציה לחירום ועוד. יחד עם זאת, המוצרים שנמצאים בין קירות הבניין הבטוח לבין מה שיש בתוך הבית – זה עולם אחר לחלוטין".
מה הכוונה החומרים של היום?
"אם ניקח לדוגמה בית של סבא וסבתא שלנו – רוב המוצרים שלהם הורכבו מעץ: בין אם סיבית, סנדוויץ' או סוג אחר של חומר טבעי. כך היו החיפויים לטלוויזיה הישנה, המזנונים, שלדת הספות וכמובן ריהוט חדרי השינה. אפילו אמצעי הקירור היה על בסיס ונטילטור.
"כיום, המוצרים הם על בסיס דלקים: פולימרים ופלסטיקה. רוב המרכיבים כיום בדירת מגורים רגילה עשויים מפלסטיק, וה'אבא והאמא' שלהם הם בנזינים, כלומר תוצרי נפט".
"ההבדל המהותי בחומרים אלו הוא זמן השריפה של דירת מגורים. פעם, כדי לכלות חדר או דירה, קצב התפתחות האש היה בין 22 ל-27 דקות: משלב תחילת הבעירה, דרך הגעת האש עד התקרה, חימום אלמנטים בחדר ויצירת שכבה לוהטת. מה קורה היום בזירות הפולימריות? במקום 22 דקות, באופן דרמטי האש מתפתחת הרבה יותר מהר – וזה לוקח 4 דקות בלבד עד שהשריפה מתחוללת בכל חלקי החדר. שכנים פשוט לא מספיקים לגלות את השריפה בזמן כזה. יחד עם זאת, חשוב להדגיש שהבניינים עצמם מאוד בטוחים – הקידמה, הטכנולוגיה וכוחות השוק מתגברים על כוחות הבעירה של היום".
כשהאופניים שלכם הופכים לפצצה
ויש גם את האיום החדש שכבר הספיק להכות כמה וכמה פעמים - סוללות הליתיום, בעיקר באופניים חשמליים.
"זו בעיה עולמית", אומר דקלו, "היא נמצאת באופניים חשמליים, קורקינטים, אבל גם באוזניות ובכל טלפון נייד. הקידמה של סוללות הליתיום כמעט לא מאפשרת לאנשים להימלט, כיוון שכאשר סוללה זו מתפוצצת או מתחילה להתלקח – היא ממלאת את החלל בעשן רעיל עם ציאנידים, פולימרים ופחמן בלחץ ובטמפרטורות גבוהות. אי אפשר לכבות את זה, וגם לא במים. כדי לכבות רכב חשמלי עם סוללת ליתיום – צריך להטביע אותו בתוך מכולה.
"הקידמה הזו מביאה את חוקרי הדליקות למקום שהשריפות מאוד מהירות – מארבע דקות שציינתי קודם, כבר ירדנו לעניין של שניות במקרים של סוללות ליתיום. הדליקות כיום מאוד קטלניות ומשאירות זירות קשות מאוד לחקירה".
מדוע עדיין אין תשובות לגבי השריפות הגדולות ביערות סביב ירושלים?
"בכל זירה מורכבת מוקם צח"ם (צוות חקירה מיוחד) שרוצה ומנסה להגיע לחקר האמת. בסוף יוצא דו"ח מסודר, אבל זה לוקח זמן. כראש החטיבה, אני מנחה שיעשו את העבודה היסודית ביותר, גם אם זה לוקח טיפה יותר זמן. אם מתברר שמדובר באירוע פלילי – החקירה מתבצעת על ידי המשטרה. כך לדוגמה, האירוע שבו הייתה זליגה של אמל"ח בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל', מה שגרם לארבעת ההרוגים ברמלה לפני כמה חודשים, שבו האש נכנסה לחנות ואנשים התחבאו בקומה השנייה של החנות ולא הייתה דרך מילוט – בסוף זו היתה חקירה פלילית.
"בחקירות לעיתים אנחנו משתלבים עם המז"פ ומשטרת ישראל, יש גם שימוש במעבדות ומייצרים איתם שיח משותף".
שריפות בשטחים פתוחים - מה נדרש כדי להתמודד עם סוג זה של אירועים לקראת הקיץ?
"זו אכן סוגיה, שמתחילה בל"ג בעומר ונמשכת לתוך עונת הקיץ. כחלק מהיערכות לעונה, חייבות הרשויות, המפעלים ובעלי הצירים (כמו כביש 6, נתיבי ישראל) להיות ערוכים. זה אומר לשים טרקטורים ולהוריד את כל הצמחייה היבשה בשני צידי הכביש. משאית שנשרפת ועולה באש בכביש 6, למשל, יכולה ליצור שריפה שתבעיר את כל שולי הכביש אם יתלקחו קוצים בצד".
אתם מזהים השפעה של משבר האקלים על תדירות ועוצמת השריפות?
"אנו רואים במשבר האקלים כגורם המגדיל את קצב האירועים – מצד אחד שריפות באזור ירושלים ובאותו הזמן שיטפונות בנגב. יש זיקים ותמרות עשן שעולים ביער ליד ירושלים ונוחתים אחרי קילומטרים.
"חוקר צריך לרוץ בין שריפה לשריפה – לראות אם נפלו כבלי חשמל, אם כן היו מעשה ידי אדם, אם נגרם ממטיילים שמשאירים קומזיצים שלא כובו כראוי. ישנם הרבה מאוד אירועים ורובם מעשי ידי אדם".
כך חוקרים זירת דליקה
כיום ישנם 205 חוקרי דליקות בישראל והם פרושים ב-33 תחנות בשבעה מחוזות. בכל משמרת יש חוקר, ולכל אחד ציוד ייעודי הכולל גלאים למאיצי בעירה, ערכות לתיעוד הזירה וכן תוכנת חקירות מתקדמת בשם 'זיק', המאפשרת לעבד את המידע ולהזין פנימה בזמן אמת את סיפור החקירה.
כיצד חוקר דליקות מפענח מה אירע?
דקלו: "חוקר הדליקות הוא למעשה הכבאי הכי טוב. הזירה 'מדברת', אבל צריך להתחבר לתהליכים מהחוץ אל הפנים. החוקר מתשאל את האוכלוסייה סביב ועדים – מה שמכונה מודיעין אופרטיבי. בודק את כיוון הרוח (בריזה), את פרטי פעולות הכיבוי, מה ראו הכבאים שהגיעו ראשונים, ומה ראו בדרך לאירוע – עוצמת העשן, צבעו וגובהו. לפי התמונה הזו, מהחוץ אל הפנים, מתחילים לרקום חיבור.
"בתוך פנים המבנה, הזירה עצמה אכן הושמדה במידה רבה, אבל אנחנו נוברים עד לרמה שלא פעם מרימים מרצפות, מקלפים חומרי גימור, בודקים אם היו הרכבי בעירה, התקלפויות או חומרים אחרים, ומנסים להבין מה גרם לשריפה".
