דרכה של ד"ר ריי ביטון במערכת הבריאות הישראלית הייתה רצופה באתגרים ובמאבקים.
ביטון, שעובדת במחלקה הפנימית בבית החולים אסותא באשדוד, מובילה בימים אלה את מאבקם של הרופאים המתמחים לקיצור שעות התורנויות. בניגוד לרופאים צעירים רבים, היא כבר נתקלה באטימות של המערכת הממסדית.
קראו גם:
"עשיתי דרך ארוכה כדי להיות רופאה", מספרת מי שעברה תהליך מפרך עד שהתאפשר לה להתקבל ללימודי רפואה. "אבל אני מאמינה שאם רוצים מספיק ומוכנים להילחם בכל כוחותינו, אפשר להשיג את המטרה. זה בעצם הסיפור האישי שלי שמתחבר גם למאבק הצודק של המתמחים".
"זה או עכשיו או לעולם לא"
קשה היה לפספס השבוע את ד"ר ביטון. כראש ארגון "מרשם" היא הופיעה בכל כלי התקשורת והשמיעה את זעקתם של המתמחים שקורסים תחת העומס. בימים אלה נמצאת ד"ר ביטון בחופשת לידה, אך זה לא מונע ממנה להתרוצץ בין מוקדי ההפגנות לאולפני הטלוויזיה.
בתה עמרי רק בת חודשיים אך כבר יונקת הלכה למעשה את רוח הלחימה של אמה. במוצאי השבת האחרונים התלוותה עמרי לאמה בהפגנות ברחבת הסינמטק בתל אביב, בצעדה לביתו של שר הבריאות ניצן הורוביץ ובאולפני הטלוויזיה.
שתי בנותיה האחרות, אייר (7) ורני (5), תמכו בה מרחוק, מהטלוויזיה בסלון של סבתא.
"עמריקי הקטנה שלי מאוד מתחשבת בי", אומרת ביטון בחיוך במהלך הריאיון. ואכן, התינוקת הרכה השתדלה לשמור על שקט לאורך כל השיחה ופינתה את הבמה לאמה.
"יש פה שעת כושר שלא תשוב ולכן אני נאבקת גם בימים אלו כשאני נמצאת בחופשת לידה", היא מסבירה.
בשנתיים האחרונות היא עומדת בראש ארגון הרופאים המתמחים "מרשם", בו חברים אלפי רופאים צעירים מכל בתי החולים בארץ. המחסור בכוח אדם מקצועי במערכת הבריאות הביא את המתמחים למצב קיצון של עבודה במשמרות בנות 26 שעות ברציפות. משבר הקורונה החמיר את תנאי עבודתם של המתמחים, והם החליטו להשמיע את זעקתם.
"החלטנו שזה עכשיו או לעולם לא", אומרת ביטון. "אם למתמחים לא יהיו תנאי עבודה אנושיים החולים ייפגעו. אנחנו נלחמים כדי שתהיה פה רפואה ציבורית טובה יותר. המאבק שלנו צריך להיות גם המאבק של הציבור, של תושבי הדרום והפריפריה שצריכים להמתין זמן רב לקבלת טיפול רפואי ומגיע להם לפגוש רופאים ורופאות צלולי מחשבה ועירניים".
"תמיד ידעתי שאהיה רופאה"
ריי ביטון (36) מתגוררת יחד עם בן זוגה עידו (רופא שיניים) ושלוש בנותיהם ביישוב באר גנים הסמוך לאשקלון. יש לה רשת תמיכה משפחתית צמודה שבלעדיה הייתה מתקשה מאוד לצלוח את המשמרות הארוכות בבית החולים ואת ניהול המאבק האינטנסיבי.
היא מתגוררת בסמוך לאחותה אילנית, שהייתה ממפוני גוש קטיף, ואמה שרה עברה להתגורר ביישוב כדי לסייע לה. אחותה הבכורה, פרופ' יפעת ביטון, אומנם לא גרה בדרום, אך עובדת לא הרחק ממנה כנשיאת מכללת אחווה.
גיבורת המאבק נולדה בקרית מלאכי כבת הזקונים מתוך חמישה ילדים. כשהייתה בת שנתיים עברו הוריה ליישוב בית אל, שם גדלה עד גיל 20. הוריה היו אנשי חינוך והשרישו בה ובאחיותיה את האמונה כי בכוחה של ההשכלה לעשות מהפכות. בניגוד לאחות הגדולה יפעת, שהצטיינה בלימודים בבית הספר ובאקדמיה, התמודדה המתמחה הצעירה עם לא מעט קשיים. היא אובחנה עם לקות למידה שהפכה את הלימודים לאתגר לא פשוט.
ציוני הבגרויות והפסיכומטרי שלה לא הספיקו כדי להתקבל ללימודי הרפואה בארץ, אך היא לא התייאשה ונבחנה שוב ושוב עד ששיפרה את הישגיה.
היא סיימה בהצטיינות תואר ראשון ברפואת חירום באוניברסיטת בן גוריון, וניסתה שוב להתקבל לפקולטה לרפואה. מנהלי הפקולטה הודיעו לה כי חסרות לה תשע נקודות בפסיכומטרי, וביטון שוב חזרה לנקודת ההתחלה.
כמו לא מעט צעירים בארץ, בחרה ללכת במסלול עוקף כדי להגשים את החלום שלה ולהיות רופאה. היא ובן זוגה עידו נסעו להונגריה, שם התקבלה בקלות ללימודי הרפואה. בסיום הלימודים הם חזרו ארצה. את המסלול המיועד לבוגרי לימודי הרפואה בחו"ל השלימה בפקולטה בצפת. "מגיל אפס ידעתי שיום אחד אהיה רופאה כי תמיד התחברתי לטיפול באנשים", היא מספרת. "נלחמתי מאוד קשה כדי להגיע למקום שבו אני נמצאת היום".
כשנפתח בית החולים אסותא באשדוד, נפתחה גם בפני ביטון ההזדמנות להשתלב במערך חדש וחלוצי ולהיות קרובה לבית. בארבע השנים האחרונות עבדה במחלקה הפנימית ולאחר שתחזור מחופשת הלידה, בעוד כחודשיים, תתחיל את התמחות העל בנפרולוגיה. "הייתי המתמחה הראשונה באסותא וגם סיימתי פה את ההתמחות", היא מספרת.
המחלקות הפנימיות נחשבות למחלקות הקשות ביותר בבתי החולים. הרפואה הפנימית מטפלת במגוון מחלות ואת המחלקות בבתי החולים מאיישים לרוב מטופלים מבוגרים או קשישים. במהלך ההתמחות עבדה ביטון במשמרות ארוכות של עד 26 שעות, וכשפרץ משבר הקורונה הקושי רק הלך והתעצם.
"העבודה במחלקה הפנימית קשה אך במחלקת הקורונה היא הפכה לבלתי אפשרית", היא מספרת. "הטיפול בחולים מבלי שתהיה לך גישה מלאה אליהם והצורך להיות במיגון מלא במשך רוב שעות המשמרת מהווים אתגר עצום. התמודדתי עם קשיים פיזיים ורגשיים שרק חיזקו אצלי את ההבנה שהמתמחים עובדים בעומסים בלתי אנושיים".
ביטון נזכרת באחד הרגעים הקשים ביותר שחוותה במחלקה: "באחד הלילות היותר עמוסים הגיע מטופל כבן 80 יחד עם בתו, אחרי המתנה של שמונה שעות במיון. הבת שאיבדה כבר את הסבלנות צעקה על הצוות ועליי. אביה הרגיש לא בנוח ובשלב מסוים הוא הסתכל עליי ואמר לי: 'בואי שבי לידי יא־בנתי'. באותו הרגע נשברתי והתחלתי לבכות. הבת שלו צודקת כשהיא דורשת טיפול מקסימלי, אבל מי יבין אותי שהייתי כבר אחרי עשר שעות עבודה בלי לשתות ובלי לעשות אפילו פיפי?".
"באתי לעשות תיקון"
באמצע השבוע נקלע המשא ומתן בין המתמחים למשרד הבריאות למבוי סתום. המתמחים מתנגדים למתווה שהציע משרד הבריאות שכולל קיצור מדורג של התורנויות לפי ההתמחויות השונות תוך מתן עדיפות לבתי החולים בפריפריה.
5 צפייה בגלריה
ד"ר ריי ביטון. "נביא להתפטרות המונית של רופאים אם לא תהיה ברירה אחרת"
(צילום: אלעד גוטמן)
"ניסו לעשות פה מהלך שלא בשיתוף פעולה עם המתמחים", מסבירה ביטון. "התקבלו החלטות שהמתמחים לא מרוצים מהן, ואפילו חושבים שההסכם המוצע פוגע בהם. אני מאמינה שהמאבק הזה ייגמר רק בהצלחה. אנחנו נדחוף ונדחוף ונעשה כל מה שצריך. נביא להתפטרות המונית של רופאים אם לא תהיה ברירה אחרת".
מה חושבים הקולגות מאסותא על המאבק שאת מובילה?
"החברים מאוד תומכים במאבק ומאמינים בו. המאבק הוא קודם כל עבור תושבי הפריפריה, ובפרט תושבי אשדוד, אשקלון והדרום, גם מתוך רצון לחזק את בתי החולים באזור. הדרישה שלנו במשא ומתן מתחילה בערי הפריפריה כדי לחזק אותן לעומת המרכז".
לדברי ביטון, לרוב המתמחים באסותא אשדוד עובדים במשמרות של שמונה עד 12 שעות. "הם מוכיחים לכולם שזה אפשרי", היא אומרת. "מדובר במודל שבאים ללמוד עליו מכל בתי החולים בארץ. יש לנו הנהלה מאוד תומכת, כולל מנהל בית החולים ד"ר ארז בירנבאום שפרסם מכתב תמיכה בקיצור התורניות".
ואיך מקבלים בבית את ההתגייסות שלך למטרה?
"בן הזוג שלי נושא ברוב הנטל המשפחתי בימים האלה, ובלעדיו כל זה לא היה קורה. הוא שותף מלא למאבק ומאמין בכל ליבו במטרותיו. הבטחתי לו שכשננצח הוא מקבל שנ"צ בימי שבת במשך חודש ברציפות. אני מרגישה שבמאבק הזה באתי כדי לעשות תיקון. זה חלק מהייעוד שלי, להביא מערכת ציבורית טובה כדי לתקן עוול היסטורי".
איך אחותך הגדולה, פרופ' יפעת ביטון, נשיאת מכללת אחווה, השפיעה על תפיסת עולמך?
"יפעת אחותי תמיד הייתה מודל לחיקוי עבורי. היא לוחמת צדק אמיתית, כזו שלא מפחדת ולא מתפשרת. היא לימדה אותי תפיסה רחבה לצדק והסתכלות ביקורתית גם על דברים מקובלים ומקובעים. היא חריפה מאוד ויודעת להבין סיטואציות מורכבות, ולכן לא מעט במהלך המאבק הזה היא סייעה לי בקבלת החלטות בזמן אמת".
