ביוני האחרון פיזרו שוטרי המחוז הצפוני מסיבת טבע בלתי חוקית שנערכה באזור תל פארס, בדרום רמת הגולן. במסיבה השתתפו מאות צעירים, ונפרסה בה תשתית הגברה רחבה, וזאת ללא האישורים הנדרשים בחוק. השוטרים, שזיהו את האירוע במהלך סיור שגרתי סמוך לכביש 98, הורו למשתתפים לעזוב את המקום והחרימו את ציוד ההגברה. שניים ממארגני המסיבה עוכבו לחקירה בתחנת המשטרה.
מפכ"ל המשטרה, רב־ניצב דני לוי, אף אמר במספר הזדמנויות לניצבים במשטרה, כי יש להילחם בתופעה של מסיבות הטבע, בין השאר בשל השימוש הנרחב בסמים במהלכן. במשטרה אומרים שהוא התכוון למסיבות שאינן חוקיות ואינן מאושרות על ידי המשטרה, אך "בפועל קצינים מפרשים את דבריו גם כלפי מסיבות שמארגניהם מבקשים רישיון מהמשטרה", מודה קצין המעורב באישור המסיבות.
קראו גם:
מהודו אל הנגב
תרבות מסיבות הטבע הישראלית החלה להתגבש בסוף שנות ה-80, בעיקר על ידי מטיילים שחזרו מהודו ומאזור גואה, נושאים עמם הקלטות וטעמים מוזיקליים חדשים. בשנים הראשונות, נתפסה התרבות החדשה על ידי גופי המדיה והרשויות כ"בלתי לגיטימית". תגובה זו הובילה לניסיונות של המשטרה ומערכת בתי המשפט להפסיק ולמנוע את קיומה. עוינות מובנית זו מצד הממסד הפכה לחלק בלתי נפרד מהדנ"א של הקהילה. כאשר המערכת הרגולטורית לא התאימה עצמה לתרבות החדשה, היא דחפה את המשתתפים ואת המארגנים אל המחתרת, וחיזקה בכך את מאפייניה התת־תרבותיים.
על אף ניסיונות הדיכוי, תרבות מסיבות הטראנס המשיכה לשגשג בישראל. היא יצרה סצנה מוזיקלית ענפה עם מוניטין גלובלי, והפכה לאחת מתתי התרבויות המשפיעות והבולטות בנוף הישראלי. קהילת הטראנס והבליינים במסיבות מוגדרת כקבוצת אנשים החולקים אהבה למוזיקה אלקטרונית בקצב מהיר ובתבניות חוזרות, ורבים מחבריה ידועים בערכים של "אהבה, קבלה וסובלנות".
הרוב לא חוקי
קהילת מבלי המסיבות בישראל אינה קבוצה הומוגנית. היא חוצה מגזרים, עדות וזהויות, משתתפיה מגיעים מרקעים שונים: חילונים ודתיים, יהודים וערבים, תושבי מרכז ופריפריה – המבקשים להתחבר יחד דרך מוזיקה, אמנות ותחושת קהילה.
רועי שוחט, בן 60, נשוי פרק ב', קלאבר תל־אביבי מוכר מזה עשרות שנים, מגיש תוכנית שבועית על מוזיקה אלקטרונית ב־FM 103.6, ומתנייד כיום על כיסא חשמלי ממונע בשל מחלת ניוון שרירים. בשיחה עם "ידיעות תקשורת" הוא מספר: "אין שבוע שאני לא יוצא לרקוד, אם זה המועדונים הכי מוכרים ועד מסיבות בטבע. כל התקליטנים מכירים אותי ואת אשתי שרון (בת 52), אנחנו תמיד במרכז הרחבה".
שוחט שידע את המועדונים הגדולים כמו הפינגווין, האומן 17 ואלנבי 58, מספר כי המקומות הגדולים נעלמו מן הערים הגדולות (בשל מחירי הנדל"ן ואישורי תפעול מול עיריות, ש.ש.) וקיום מסיבות בטבע הרבה יותר זול: "מחיר כרטיס נע בין 150 שקל ל־300 שקל, ולא כולל שום דבר נוסף – כל אחד מביא שתייה לעצמו. הבעיה שלי היא נושא הנגישות – ולכן אני תמיד מחפש מסיבה שקל להתנועע אליה".
איך אתה יודע איפה המסיבות?
"רוב המסיבות בטבע הן לא חוקיות, אבל אני מכיר את כל המתקלטים, המפיקים ואם איזה דיג'יי מנגן מחר במסיבה ביער איקס – כך אני מתעדכן. יש מסיבות שפתוחות לקהל מסוים, אחרות פתוחות לכל אחד".
שוחט נותן דוגמה, כי "הייתה מסיבה שאיך שהגענו אליה – בדיוק גם הגיעה המשטרה, ואמרה שיש התראה באיזור והמפיקים נאלצו לסגור לפני שהתחילה. באופן אישי עוד לא יצא לי להיות במסיבה שסגרו לחלוטין מסיבות תפעול. הייתי במסיבת טבע לפני שבועיים וכשהגיעה המשטרה, עצרו את המוזיקה לכמה דקות - היה דיון עם המפיקים והדיג'יי, אבל הם נתנו אישור להמשיך והכל חזר כרגיל".
מתי אתה נוהג להגיע?
"אנחנו קצת שונים בין הבליינים, לא רק בגלל הכיסא הגלגלים, אלא כמובן גם בגיל ואפילו בנראות. אשתי ואני אוהבים להגיע ישר בהתחלה, וב-99% מהמקרים נשארים עד שהיא לגמרי נגמרת. לפעמים אנחנו רוקדים בלי הפסקה 8 שעות, 10 ואפילו 12 שעות. החלום שלי הוא לרקוד בעמידה, וב־14 בנובמבר אני עושה מסיבת גיוס המונים, כדי שאוכל לרכוש כיסא גלגלים מיוחד שאיתו אוכל לרקוד גם בעמידה".
חודשיים הכנה
המארגנים של מסיבות הטבע הם לרוב דמויות ותיקות בסצנה המפעילות קהילות נאמנות, ומוסרות מידע על אירועים דרך קבוצות וואטסאפ ופלטפורמות דיגיטליות ייעודיות. מנגנון זה של קהילות סגורות מהווה מנגנון הישרדותי הכרחי עבור הפקות שאינן חוקיות.
המיקום המדויק של המסיבה נמסר רק לרוכשי הכרטיסים כדי לעקוף את מנגנוני האיתור של המשטרה, המאתרת אירועים אלו לעיתים קרובות דרך פרסומים ברשתות חברתיות פתוחות, כמו פייסבוק. באופן זה, הקהילה מפתחת מסגרת ארגונית מחתרתית שפועלת מחוץ לעין הרשויות ויוצרת תחושת שייכות וביטחון פנימית. חלק מהמפיקים מתאימים את האירועים לקהלים ספציפיים, כמו פסטיבל "Octopus" המיועד לקהל בוגר, או "בני 22 ומעלה – ללא פשרות".
רוב מסיבות הטבע בישראל נערכות במקומות פתוחים כגון חופים, מדבריות או יערות, כאשר המיקום אינו קבוע ומשתנה מאירוע לאירוע. הן לרוב נמשכות שעות ארוכות, לעיתים אף מספר ימים רצופים.
הפקת מסיבת טבע היא תהליך מורכב ויקר, הדורש תכנון ומשאבים רבים. אירוע טבע ממוצע עבור 300 עד 500 איש דורש כחודשיים של עבודה, ואילו אירועים גדולים יותר יכולים להצריך עד חצי שנה. העלויות כוללות תשתיות בסיסיות שהכרחיות לקיום האירוע, כגון גנרטורים, מערכות סאונד, תאורה מקצועיות ופתרונות הצללה.
עלויות נוספות כוללות שכירת שירותים כימיים ניידים, ציוד ישיבה ואוהלים. כמו כן, מפיקי אירועים מושקעים נדרשים לשלם לאמנים, כאשר תקליטן זר יכול לעלות החל מ-10,000 שקל, ובמקרים מסוימים גם 25,000 שקל ויותר. עלויות אלו מצטרפות לתשלומים נוספים כמו תפאורה, אבטחה ופרסום.
מבוך הרישוי
איתי מדאורי מ־MAD Productions, הוא אחד מן המפיקים המובילים בסצינת הטראנס כיום, ומספר: "מסיבת טבע נחשבת לאירוע 'בידור המוני' הנערך בחלל פתוח או סגור שלא מיועד למטרה זו, והיא מחייבת רישיון עסק. התהליך להשגת רישיון לאירוע חד פעמי שונה מהרגיל בשל לוח הזמנים הקצר. הוא דורש הגשת תכנית בטיחות חתומה על ידי מהנדס בטיחות, אישור נגישות וביטוח צד ג'.
"בנוסף, המארגן נדרש לקבל אישורים משורה של גורמים: המשטרה, שירותי כיבוי אש והצלה, הרשות המקומית, המשרד להגנת הסביבה, מנהל מקרקעי ישראל ועוד. הרישיון הסופי מונפק רק לאחר קבלת כל האישורים ובדיקה משותפת של המשטרה וכיבוי אש. תהליך זה תוכנן במקור עבור עסקים קבועים ואינו מתאים לאופי הנודד של מסיבות הטבע. הדרישות הרבות יוצרות צוואר בקבוק בירוקרטי שגוזל זמן וכסף ומקשה על קיום אירועים מוסדרים".
מדאורי דואג לעבוד באופן חוקי ועם רישיונות, אך מתאר כי התמונה שונה אצל עמיתיו למקצוע: "אירוע חוקי של 2,500 איש לרוב מרוויח כמה שקלים לא משמעותיים. לעומת זאת, באירועים לא חוקיים, המפיקים נמנעים מהוצאות משמעותיות כמו תהליך רישוי מסורבל, תשלום עבור אבטחה, שירותים רפואיים, כיבוי אש וביטוח. הימנעות זו מהוצאות יכולה להניב רווח משמעותי, כאשר במסיבה לא חוקית יכול להגיע למאות שקלים לכרטיס".
העונש למארגנים
לפי המשטרה, ארגון מסיבת טבע ללא רישיון מהווה עבירה פלילית ועלול להוביל לצו סגירה, קנסות כבדים, רישום פלילי ואף עונש מאסר בפועל של עד שנתיים. מעבר לכך, ישנן עבירות פליליות נוספות שעלולות להיות מיוחסות למארגנים. אדם המארגן מסיבה בלתי מוסדרת, בתנאים בלתי סבירים וללא נוכחות של גורמי הצלה, מסתכן בחקירה פלילית בגין "גרימת מוות ברשלנות".
חוק העונשין מגדיר רשלנות כ"נטילת סיכון בלתי סביר להתרחשות התוצאה". במקרים טרגיים שבהם המסיבה מתקיימת בתנאי חום קיצוני, תוך שימוש בסמים והיעדר אמצעי בטיחות, מארגני המסיבות נחקרים ולעיתים מורשעים ומרצים עונשי מאסר.
משטרת ישראל רואה באירועים אלו "כר נרחב לצריכה מופרזת של אלכוהול ושימוש בסמים", ולכן פועלת באופן יזום לאיתור ולפיזור מסיבות טבע בלתי חוקיות (לרוב דרך הרשתות החברתיות או בעקבות דיווחים).
עם הגעת הכוחות למקום, מתבצע פיזור המשתתפים על ידי הנחייתם לעזוב, ציוד האירוע מוחרם, ומארגנים או מעורבים מרכזיים מעוכבים לחקירה. הפיזור מנומק בקיום המסיבה ללא האישורים הנדרשים. עם זאת, פעולות אלה אינן מצליחות למגר את התופעה, ונכון להיום היא ממשיכה להתקיים ואף לשגשג במחתרת.
