השלט עצום הממדים פורסם בנקודה אסטרטגית מעל נתיבי איילון, ומה שהתנוסס עליו היה יוצא דופן: שמו של אביעד משה שנחשד אז (והיום כבר נאשם) בניסיון הרצח של אשתו, שירה.
קראו גם:
מי שהיה חתום על השלט הן פעילות FACEIT. את השם המפורש התיר בית המשפט לפרסם אך יום קודם לכן בעקבות לחץ ותרעומת מצד הציבור. מעולם לא היה פרסום דומה לזה בישראל.
לצעד הזה אחראיות מיכל לוברבום ויעל ורד, שתיהן מתל אביב. הן חתומות גם על פרסום שלטים ופוסטרים באילת שעליהם שמותיהם של שניים מהנאשמים המרכזיים באונס הנערה מאילת– איליזיר מאירוב ואיסי רפאילוב.
"נמשיך לפרסם שמות של נאשמים בתקיפות נשים בראש חוצות. גם אם בית המשפט והחברה מקילים ראש בעניין שלהם, אנחנו לא. לא ניתן להם להתחבא. זאת לא הזכות שלנו לתלות את השלטים האלה אלא החובה שלנו", אומרות ורד ולוברבום ושבות ומציינות שעדיין נמשך גיוס ההמונים למימון קמפיין FACEIT. הן אינן מתכוונות לעצור ב־110 אלף השקלים שכבר הצליחו לגייס.
משרדי הפרסום התגייסו
לוברבום (25), בת למשפחה דתית, גדלה במעלה אדומים. כשהייתה בת 20, לאחר שירותה הצבאי, עברה לגור בתל אביב. לדבריה, כעבור שנה נאנסה. "הייתי בבר ושמו לי סם אונס בכוס", אומרת לוברבום ישירות, אבל אינה מעוניינת לפרט יותר מזה.
"הרבה אנשים אומרים לי, 'אז עכשיו את מנסה לנקום?' 'מה, זה תהליך שאת צריכה לעשות כדי לעבור תהליך ריפוי?'. התשובה: ממש לא. כבר עברתי את תהליך הריפוי שלי".
מה חווית מאז האונס?
"בכל פעם שאני שומעת על מקרה כזה כואב לי ממש. כל מקרה הוא מזעזע כל כך. אני תמיד חושבת על כל הנשים והנערות שחוו את זה, שלכל אחת יש סיפור אישי, אבל כל המקרים נגמרים תמיד אותו דבר: העבריינים מגיעים לבית המשפט בכיפה לבנה וטוענים ש'היא שתתה' או 'שהיא הייתה בחורה פתוחה מינית' או שמדובר ב'חוסר שפיות'. בכל פעם יש להם תירוץ אחר והם מקבלים עונש נורא קל".
ורד ולוברבום אינן מוכנות עוד ולחכות לבית המשפט. הן שינו את כללי המשחק. לוברבום עשתה את הצעד הראשון ופרסמה בפייסבוק פוסט ובו כתבה שצריך להציב שלט ועליו שמו של אביעד משה. ורד נתקלה בפוסט הזה במקרה.
"תקופה ארוכה הרגשתי שחייבים לעשות משהו, ומבחינתי זה היה 'בינגו'. הרגשתי שיש לי המון מה לתרום בנושא", היא מספרת. "מעולם לא הייתי פעילה חברתית ולמען האמת, פחות התחברתי לשיחות על פמיניזם ומגדר. הבנתי שאי אפשר לעבור לסדר היום אחרי ששומעים על מעשי הזוועה, כמו רצח מיכל סלע, האונס באילת וניסיון הרצח האכזרי במצפה רמון, ואז שומעים על העונשים המגוחכים שמטיל בית המשפט".
ורד יצרה קשר עם לוברבום, והחיבור ביניהן הוביל לפתיחת מיזם למימון המונים לשם מימוש הרעיון.
אילו תגובות קיבלתן?
"רובן מחבקות", אומרת לוברבום. "הרבה אנשים נרתמו למיזם ותרמו לנו. גם משרדי פרסום נרתמו, והגיוס עדיין נמשך. אם יהיו חלילה מקרים נוספים, נעלה שלט שעליו שם התוקף עוד באותו היום".
אפשר לראות בפעולה הזאת גם משפט שדה.
"על הטענה הזאת אני עונה שלאנשים האלה מגיע שיימינג. אומרים לי, 'עכשיו כל אדם שמתלוננים עליו ישר יעלה שלט שיפרסם את השם שלו?' לא. היד שלנו לא קלה על ההדק, אבל יש מקרים חמורים במיוחד, שכל המדינה מזדעזעת מהם, ואותם נצעק בשלטים".
התייעצתן עם עורכי דין?
ורד: "חשוב לי לציין שהכול חוקי. ברור לנו שהמשמעות של פרסום תמונותיו ושמו של אדם בשילוט חוצות היא עצומה, וראוי להבהיר שאין לנו כוונה לרדוף אחר חשודים או נאשמים מקריים ולחרוץ את דינם. אנחנו פועלות בדרך הזאת אך ורק במקרים קיצוניים, שבהם האדמה רועדת והלב נשרף. מקרים שדגל אדום מתנוסס מעליהם ואי אפשר לעבור עליהם לסדר היום. למותחים ביקורת אני מציעה להתמקד בעבירות היחידות שנעשו שהן ניסיון הרצח ומעשה האונס".
לוברבום: "יש שלוש סיבות שבגינן פרסום תמונתו של אביעד משה היא חוקית: הותר צו איסור הפרסום, השם והתמונה פורסמו בעיתונים ובטלוויזיה לפנינו, והפעולה חוסה תחת הטענה המשפטית 'אמת דיברתי'. כתבנו במדויק את העובדות והקפדנו על השפה. וישנו גם העניין הציבורי. זכותו של הציבור לדעת ולהיזהר מהאיש הזה".
מה אתן רוצות להשיג בזה?
לוברבום: "הרתעה ואמירה חברתית: אנחנו לא נותנות לזה יד".
וכשהיא אומרת "לזה" לוברבום מתכוונת למערכת המשפט: "המערכת נותנת לנאשם את הלגיטימציה לשמור על 'המוניטין ועל הכבוד' שלו ושהוא יישאר חסוי. והחברה, בלי להתכוון, נותנת לו להמשיך בחיים שלו. בדרך כלל התוקפים נושאים עונשי מאסר קצרים למדי, יוצאים מהכלא וממשיכים הלאה בחייהם. לא ניתן להם להתחבא יותר. במקרה הזה אנחנו לא רוצים שאנשים ישכירו לו דירות או יעסיקו אותו".
ורד: "זאת הרתעה חברתית שמטרתה להעביר את הבושה צד. אם עד היום התפיסה הרווחת בציבור, לצערי, היא שהקורבן הוא שמתבייש, מסתתר, מופיע כדמות מטושטשת או אות יחידה, מבחינתי לא עוד. הבושה כולה של התוקף. הוא צריך להתבייש. טחנות הצדק טוחנות לאט, לעיתים חורקות, ובהיעדר ענישה ראויה חשוב שתהיה סנקציה חברתית, במסגרת החוק כמובן. חשוב שהפנים שפגעו יהיו מוכרות בכל בית, והציבור יוכל לבחור אם לקבל אותם למעגלים חברתיים או למעגל העבודה".
אתן לא סומכות על המדינה שתיצור הרתעה?
"במדינה מתוקנת ואוטופית היינו ישנות בשקט, אבל אנחנו לא חיות במדינה מתוקנת. אנחנו רוצות שבזכות ההרתעה החברתית שלנו נמנע את מקרה התקיפה הבא. הפעילות שלנו היא לא 'זבנג' וגמרנו. זאת פעילות לטווח ארוך".
ורד: "אנחנו לא מתכוונות לעצור בשלטים. יש לנו עוד המון רעיונות שקשורים להרתעה חברתית. מתוכננות פעילויות רחבות היקף שמתמקדות במסרים של כבוד, שוויון וערבות הדדית".
לצערנו, קרו בשבוע האחרון שני מקרים מזעזעים של רצח נשים. איך הם משפיעים על המיזם שלכן?
לוברבום: "אני עוד לא יודעת באיזה אופן זה ישפיע, אבל שני מקרים ביום זה בהחלט קיצוני".
עו"ד ניר יסלוביץ מייצג את הנאשם המרכזי באונס באילת. לדבריו, "עצם העובדה שגופים פמיניסטיים מוצאים לנכון לבצע שיפוט מוקדם בכבישי הארץ היא הזויה ומופרכת בלשון המעטה וראויה לכל גינוי ואף מנוגדת למושכלות יסוד שלפיהם אדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו. העיקרון הזה נעלם כלא היה מהארגון שעומד מאחורי היוזמה ההזויה שעומדת מאחורי הפרויקט הזה".
עורכי דינו של אביעד משה לא העבירו תגובה.
