את הסגר הראשון והשני הם שרדו בקושי, אבל הסגר השלישי עלול להיות מכת מחץ עבור העסקים הקטנים. "מרגישים תחושת מיאוס מהממשלה", אומר אחד מהם והשני מוסיף: "התחושה היא שהסגר הוא סתמי".
"כואב לי על העובדים שלנו"
אופיר משיח, בעל קפה "לנדוור" במתחם הווילג', מול החוף בחדרה: "עד עכשיו אפשר לומר ששרדנו את התקופה הזו באופן סביר, עם משלוחים וטייק אוויי. לקוחות היו מגיעים, מזמינים אצלנו ואוכלים במרחב הציבורי במתחם. משמעות הסגר כעת היא שעושים רק משלוחים, כי אין אפשרות לטייק אוויי. לעסק בסדר גודל שלנו אין זכות קיום רק עם משלוחים.
זה משהו שיותר מתאים לדוכנים. זה מצב בלתי אפשרי מבחינת עסק גדול. למזלנו, העסק במצב טוב ושמרנו 'לירה לבנה ליום שחור'. אני מניח שמי שהתכונן לעוד סגר יידע לצלוח גם את הסגר השלישי, על אף שיש גם הרבה עסקים שלא הייתה להם אופציה בכלל לשמור כסף בצד, בגלל המצב; וזה כואב ועצוב.
"כואב לי מאוד גם על העובדים שלנו, שמצויים בחל"ת. למעלה מחמישים עובדים שאין אפשרות לפרנס אותם. אבל אני אופטימי ומאמין שזה הסגר האחרון שלנו, בגלל החיסונים. אני מקווה שכולם ירוצו להתחסן".
"אנחנו כבר עייפים ומבולבלים"
דוד לוי, בעל עסק לצורפות במתחם השוק, ברחוב רוטשילד 15 בחדרה: "בשנה האחרונה, מאז החלה הקורונה, יש לנו יותר הוצאות מהכנסות. למרות זאת אנחנו משתדלים לשמור על אופטימיות ולקוות שהסגר הזה יהיה הסגר האחרון. הסגר השלישי תפס אותנו קצת עייפים ומבולבלים, גם אנחנו וגם הלקוחות. אני, למשל, לא יודע מה לענות ללקוחות שלי כשהם שואלים מתי להגיע לקחת את התכשיט. הם לא יודעים אם מותר להם להגיע או לא, אפילו אם הם גרים פחות מקילומטר מהעסק.
דוד לוי: "אני, למשל, לא יודע מה לענות ללקוחות שלי כשהם שואלים מתי להגיע לקחת את התכשיט. הם לא יודעים אם מותר להם להגיע או לא, אפילו אם הם גרים פחות מקילומטר מהעסק"
"מצד אחד אני מוגדר כבית עסק, אז מותר לי להגיע לעבודה, מצד שני אסור לי לקבל קהל. קושי נוסף הוא שבמשך התקופה הזו החשבונות ממשיכים להיאסף כרגיל: הארנונה, המים, החשמל, השכירויות והאחזקה השוטפת, אבל הכנסות אנחנו מתקשים לייצר. הרבה אנשים, דווקא בתקופה הזו רוצים להתקשט, להזמין משהו בשביל הנפש, ולא יכולים. אני גם מת על העבודה עם הקהל, לתת שירות, זה משהו שחסר לי מאוד בסגרים".
"למה לסגור חנויות רחוב?"
לירון אסולין, "רידו", חנות לעיצוב הבית: "כבר שלושה סגרים שאני מלווה את החנות הזאת. זה קשה מאוד. הייתי צריך לעבוד בסופר בסגר הראשון כדי שתהיה לי הכנסה כלשהי. אני לא כל כך מאמין בדרך שבה המדינה מנהלת את הסגר.
אני לא חושב שיש טעם לסגור חנויות כמו זאת, מה ההיגיון? אנחנו עובדים אחד על אחד, שומרים מרחק בטוח מהלקוחות. צריך לעשות חישוב נכון את מי סוגרים. אוקיי, אני מבין, קניונים זה מקום סגור וגדול עם תפוסה גדולה של אנשים. אבל חנויות כמו החנות שלנו? חנות רחוב, שיש בה תנועה מינימלית? למה לסגור? כמה אנשים כבר נכנסים אלינו? מקסימום שלושה-ארבעה לקוחות. אני אתפלל שאחרי הסגר השלישי עסקים לא יתחילו להיסגר בנתניה על ימין ועל שמאל. לחברות הגדולות יש גב כלכלי מאחוריהן, אבל מי שסובל זה העסקים הקטנים והבינוניים, כמונו. בשנה הזאת בקושי הרווחתי משהו. אני כולי תקווה שזה יסתדר, ושזה יהיה הסגר האחרון. מקווה שהחל מהאביב הכל כבר יתחיל להסתדר, בגלל החיסון".
"יש קושי כלכלי שלא ידענו מעולם"
נורית אלפנדרי, שף קונדיטורית, בעלת "המטבח" - סטודיו לסדנאות בישול ואפייה, ב"מבנה" בגן שמואל. 'המטבח' הוקם ביוני 2019 מתוך תשוקה ואהבה אמיתית לבישול, אפייה ואירוח. זה לא כל כך נעים לראות מטבח סגור, ובטח לא עסק חדש שעד לפני הקורונה היה שוקק, אבל מתוך זה מנסים לצמוח.
"בימים אלו אנו עסוקים בעיקר בלהמציא את עצמנו מחדש, בהתאם לחוקים ולהגבלות. מקיום אירועי חברה ואירועים פרטיים עם עשרות אנשים עברנו לאירועים קטנים של עשרה אנשים. הסדנאות שלנו ב'זום' הן חווייתיות ואנחנו מנסים ומצליחים לשמור על הפן האישי, למרות הקוביות במחשב. אנחנו כמו כולם, מתפללים לימים טובים יותר. בזמן סגרים חסרה לי מאוד האינטראקציה עם האנשים, בגלל זה פתחתי בסגר הראשון סדנאות 'זום' ללא עלות.
אחרי 'זום' אני מרגישה כמו יום של מעבר דירה, וזה כולה שעה. זה קשה, כי את לא רואה תסכול של אדם אם לא הצליח, שמחה על הצלחה. מרביתם סוגרים מצלמה בכלל. בשבילי, הנשמה שלי ניזונה מהאינטראקציה הזו. בשנה הזו יש קושי כלכלי שלא ידענו מעולם. זה בור כלכלי שהחזיר אותנו שנים אחורה, ואי אפשר עדיין לראות את הסוף. אבל אני תמיד אומרת, יקחו לי הכל, אי אפשר לקחת ממני את השמחה. נחכה שזה ייגמר ואז נחשוב איך לסגור את הבור. כרגע אנחנו עסוקים בלשרוד, מתוך הבנה שרק מי שישרוד יהיה חלק מהמשחק".
"מקווה שלא יהיו עוד סגרים"
שקד גולן, מנהל חנות "ניסן כלים חד פעמיים" ברחוב צה"ל 27 בחדרה: "כמה שעות לפני הסגר הודיעו לנו לקוחות שלא יצליחו להגיע לחנות וביקשו שנכין להם משלוחים. בעבר, טרום עידן הקורונה, היינו עושים משלוחים רק לעסקים. מאז שהחלה הקורונה והסגרים, מצאנו את עצמנו עושים משלוחים בצורה הרבה יותר אינטנסיבית. יש כל מיני מקרים: יש מבודדים, יש מבוגרים שלא יכולים לצאת כי הם בקבוצת סיכון, אז כל נושא המשלוחים התגבר.
"כל משלוח זו תשומת לב אישית, לרבות היכן בדיוק אנחנו מתבקשים להשאירו. מבחינתנו זה יותר מורכב מאשר לקוח שמגיע לחנות וקונה מוצר, כי לפעמים לאחר מעשה, מסתבר שהלקוח התכוון בעצם למשהו אחר. זה מסבך את העבודה. אבל זו המציאות והיא אינה רק מנת חלקנו, וזה הרע במיעוטו. אנחנו מקווים שהסגר הזה לא יביא לירידה בכמות העבודה, ובעיקר מקווים שלא יהיו עוד סגרים ושנחזור לסוג של שגרה".
לעדכונים - חדשות חדרה
