הכל התחיל כשאלמנה עשירה הכירה גבר, וכעבור חצי שנה הוא עבר להתגורר באחוזתה המרווחת.
בניה של האישה חששו שישתלט על כספה ורכושה הרב, וביקשו ממנה לכתוב צוואה לפיה הם היורשים הבלעדיים.
האישה הסכימה והרגיעה: "אין לכם מה לדאוג, הקשר ביני לבינו זו אהבת אמת. הוא לא מעוניין בכספי או ברכושי".
ואכן, היא כתבה צוואה לפיה היא מורישה לו או לכל בן זוג אחר שיהיה לה שקל אחד מהעיזבון ביום מותה.
האם הצוואה עמדה במבחן המציאות?
קראו גם:
מתברר שהשניים היו ביחד למעלה משלושים שנה, וכשהאישה נפטרה הגישו בניה בקשה לקיום הצוואה.
לתדהמתם, זמן קצר קודם לכן הגיש בן הזוג עתירה לבית המשפט ובה התנגדות לחלוקת הירושה לבנים בלבד.
"אני הידוע בציבור של המנוחה", הוא הסביר. "חיינו ביחד עשרות שנים ומגיע לי נתח מכובד מהעיזבון. השקעתי בשיפוץ הבית ובבניית קומה נוספת. כל השיפוץ היה בזכותי ובמו ידיי. מגיע לי לפחות חצי מהבית".
בניה של המנוחה, שיוצגו על ידי עו"ד שאול דחבש, שמחו לגלות בין מסמכיה תיעוד מפורט ומדוקדק של ההוצאות המשפחתיות, שהוכיחו כי אין ולא היה כל שיתוף רכושי ביניהם. מהמסמכים עולה כי המנוחה דאגה לתעד מבעוד מועד כל דבר ועניין, כולל את העובדה כי שיפוץ הבית התבצע מכספה ולבן הזוג שולמו שכר עבודה, הוצאות דלק ועוד.
למעשה, התיעוד היה כה מפורט עד כדי כך שהמנוחה ציינה כי החזירה לו 70 שקל בגין רכישת עציץ שנרכש במתנה עבור בנה, תשלום מחצית הוצאות נופש ועוד.
עוד הוכח כי בן הזוג נטל ממנה הלוואה לצורך נישואי בנו, וכן הלוואה נוספת לשם רכישת רכב.
במקביל, לא הציג בן הזוג ולו ראיה אחת לכך שהיה שותף כלכלית ברכישת דברים משותפים. בנוסף, התגלו הקלטות ששמרה המנוחה בהן הוא נשמע מבטיח לה כי לו וליורשיו אין ולא יהיו תביעות ו/או דרישות כלפי רכושה או כספה.
במסגרת המשא ומתן בין הצדדים הוצע בפשרה לבן הזוג פיצוי כספי של מאות אלפי שקלים, אבל הוא דחה את ההצעה.
במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט כי לבן הזוג אין חלק ברכוש המנוחה וחייב אותו לשלם לבניה דמי שימוש בדירה (למעלה מ־200 אלף שקל) וכן לשלם הוצאות משפט בסך 70 אלף שקל.
בסופו של דבר הוא יצא מופסד לגמרי.
