לילך גלבוע מחדרה השיקה בשבוע שעבר את ספר הביכורים שלה "לצוף על מי האגם". מדובר בספר שירה, שייחודו בכתיבתו הנגישה ובעובדה שהוא משלב את תצלומי הטבע והצפרות של אביה, גלעד גלבוע, במעין דיאלוג בין מלל לתמונה.
לדבריה, היא כותבת מאז שלמדה לכתוב, אולם מעולם לא חשבה לפרסם את שיריה בספר, עד למחלתו של אביה, לוחם סביבה וטבע, שחלה באלצהיימר.
גלבוע, מורה ללשון בבית הספר הדמוקרטי בחדרה, בעלת תואר ראשון בספרות ותואר שני בלשון עברית, היא גם בעלת חברת "עט נובע" שבמסגרתה היא מעבירה סדנאות כתיבה יוצרת למבוגרים, לבני נוער ולבעלי צרכים מיוחדים.
"היה חשוב לי להוציא לאור את חלומו בעודו בחיים, הבטחתי לו שזה יקרה, עבדנו על זה ביחד וזה לא קרה", היא אומרת בעצב, "הרגשתי שפספסתי".
"בטבע שלו"
גלעד גלבוע (80) המתגורר כעת בדיור מוגן, הוא דמות מוכרת בעיר. הוא היה איש חינוך, מורה ומנהל בית הספר יהודה הלוי בנתניה, ובחדרה היה ידוע בעיקר כאיש טבע, מדריך טיולים, צפר וצלם ציפורים.
קראו עוד >>>
"הוא היה לוחם למען שמירת הטבע, מהסוג שמשגע את העירייה על ענייני הגנת הסביבה בעיר. על גבעת הצבעונים למשל, לחם שיכריזו כשמורת טבע יחד עם חיליק מדור חיים, ומבחינה זו העיר איבדה לוחם. היה לי את האבא הכי מושלם שאפשר לבקש.
"זה לא מובן מאליו שבמצב הכמעט בלתי אפשרי שנקלענו אליו, אני מצליחה לעשות יצירה משותפת, כביכול ליצור איתו ביחד. אפילו להגשים לו חלום".
גלבוע מקווה שהספר יחשוף את סגנון כתיבתה ברבים, אולם גם יספק תעצומות נפש למשפחות החולים, שלא לשקוע בתוך המחלה. במקביל, הצהירה כי 15 אחוז מההכנסות ממכירת הספר הקשיח והדיגיטלי, ייתרמו לעמותת "עמדא" המלווה משפחות של חולי אלצהיימר.
מתי אביך חלה?
"לפני עשר שנים בערך. הוא היה איש חינוך ויצא לפנסיה מוקדמת. עם הפנאי שנוצר לו, הוא התאהב בצילום ציפורים, משהו שעשה כמעט כמשרה מלאה. טבע תמיד היה בטבע שלו, הוא היה גם מדריך טיולים וצילם המון באזור: בביצת זיתא, בשלולית החורף של יער חדרה, בבית אליעזר, בנחל חדרה, באזור גן שמואל.
"היה לי האבא הכי מושלם שאפשר לבקש. זה לא מובן מאליו שבמצב הכמעט בלתי אפשרי שנקלענו אליו, אני מצליחה לעשות יצירה משותפת, כביכול ליצור איתו ביחד. אפילו להגשים לו חלום"
"הוא היה מבלה שעות באתרים האלו ובשנת 1995 גם גילה כאן ציפור בשם 'חרטומית בנגלית', שכמעט ולא רואים אותה, ותיעד אותה. היה לו מעין מתקן ישיבה על האוטו, עליו ישב וצילם ציפורים, אין מישהו שלא הכיר את הרכב הזה באזור".
הוא יודע שהספר יצא עם תצלומיו?
"בשנים האחרונות הוא לא כל כך מתקשר אבל יש רגעים קטנים שנדמה לנו שהוא כן".
בספר השירים יש שיר שמתכתב ישירות עם נושא האלצהיימר ומציג את המחלה בצורה גרוטסקית כ"גברת אלצהיימר", כשהתצלום שבחרה גלבוע לייצג שיר זה הוא תצלום של עוף דורס, שצילם אביה.
חשוב לה להדגיש שאף שיש שיר בנושא המחלה, הספר אינו עוסק באלצהיימר אלא במנעד נושאים רחב, כמו אהבה וזוגיות, תהיות קיומיות וטבע: "מעניין אותי לראות כיצד אנשים יגיבו לספר, בינתיים התגובות נהדרות ומשמח אותי בעיקר שהן מאנשים שאינם קוראים שירה בדרך כלל".
לצאת מהדיכאון
גלבוע סיפרה כי חשוב לה דרך הספר להעביר מסר למשפחות החולים באלצהיימר: "למשפחות שעוברות את המסע המסויט הזה אני אומרת: תפנו גם לכם זמן, תיצרו, תכתבו, תציירו, תעשו כל דבר כדי לפרוק את הקושי הזה, שלא נחמיץ חלומות שלנו, שלהם, אולי אפילו נצמח מזה. אפשר בקלות להיכנס לדיכאון, זה מצב שגם אני הייתי בו ולאט לאט מצאתי את הדרך".
כדי להנציח את תצלומיו המרהיבים בספרה, ניגשה גלבוע למחסן שבו עבד אביה, ניגר ופיסל וגם שמר את הצילומים. בין שלל מעטפות של פילמים, מצאה חבילת תמונות שהשתתפו בתערוכה שהציג ב"בית גבריאל" ואת היתר מצאה על כונן המחשב.
כתיבתך שונה וישירה. האם הפשטות במכוון?
"כך אני אוהבת לכתוב וכך אני אוהבת לקרוא שירה בת זמננו, בעיקר בעידן שבו המידע מציף אותנו מכל עבר. השילוב עם הצילומים מותיר חוויה אסתטית ורגשית והשתדלתי ליצור קשר מובן וקליט בין השירים לצילומים".
לעדכונים: חדשות חדרה
