מי שנתקל בימים האחרונים בתמונת משפחת קיסל החייכנית שמציפה את הרשתות החברתיות בחדרה, לא יכול היה להישאר אדיש. המשפחה שעלתה לישראל לפני כשנתיים מארגנטינה, התגוררה בבת ים והגיעה לפני כארבעה חודשים לשכונת עין הים בעיר, מצאה את עצמה כשהיא בודדה לגמרי ואת סדר הפסח עברה לבד.
בשל הבדידות, חיפשו שניאור (34) ודניס (31) הורים לקיילה (10 חודשים) חברים וקשרי קהילה, כדי להתאקלם בעיר. והם הופתעו לגלות קהילה שלמה שהתגייסה כדי לסייע להם.
לבד בעיר
הכל החל כאשר בני הזוג הגיעו לסוכנות הרכב שבה עובד רפי אוליאל, דמות מוכרת בשכונת גבעת אולגה, שלאחרונה אף הוציא ספר על גיבורי השכונה. אוליאל סיפר על השניים לחברו, יעקב גלאם, תושב אולגה לשעבר ודמות מוכרת בשכונה, וזה העלה לאחרונה את תמונת המשפחה בדף הפייסבוק שלו וכתב: "הם עולים מארגנטינה שבחרו להתגורר בגבעת אולגה, זה מעציב לדעת שאין להם בני משפחה בארץ והם מרגישים פה די נואשים ובודדים ועדיין לא הצליחו להיקלט.
"מצד שני שמחתי, כי אני יודע שאפשר לסמוך על האנשים הטובים בשכונה וגם להרוויח חברי אמת. אשמח לשמוע על אנשים שיזמינו אותם אליהם, ידברו איתם, יחבקו אותם. זמן להתגייס וגם להרוויח". התגובות של תושבים רבים לא איחרו לבוא.
דראו עוד>>>
"הם הגיעו אליי לסוכנות רכב לרכוש רכב, אנשים יפים ועדינים ומיד עוררו עניין", מספר השבוע אוליאל. "קשקשנו קצת ושאלתי איפה עשו את ליל הסדר, והם השיבו, 'לבד', כי אין להם כאן כמעט משפחה וזה שרף אותי.
"זה היה ארבעה ימים אחרי הסדר והלוואי והיו מגיעים קודם. מה זה לבד? מי יתן להם להיות לבד? הבטחתי להם שמעכשיו לעולם לא יהיו לבד אפילו רגע אחד. מימונה כבר חגגנו ביחד".
שניאור עשה עלייה כבר לפני עשר שנים, אולם לא נשאר בארץ. אחרי שלוש שנים עבר להתגורר בניו יורק, ומשם לבואנוס איירס. בני הזוג הכירו דרך הפייסבוק, כששניאור התגורר בפורטו ריקו למספר חודשים ודניס בבואנוס איירס. "התחלנו לצאת באוגוסט 2017", מספר שניאור, "נישואים הצעתי לה באנגליה על במה מול 1,500 צעירים יהודים מרחבי העולם, שהגיעו לטיול והיא אמרה כן".
דניס שימשה כסוכנת נסיעות עצמאית בארגנטינה. בארץ היא עובדת בתיירות נכנסת בחברת דיזנהאוז ומתמקדת בדוברי ספרדית ופורטוגזית, וכרגע מצויה בחל"ת. שניאור הוא יזם שהסטארט־אפ שלו, "פלואו מי" (כלומר "תחבור אליי"), שמחבר בין אנשים בעלי אינטרס משותף, הושק ביום חמישי שעבר בגוגל פליי ובאפ סטור: "אמנם אנחנו הכרנו ברשת, אבל אנחנו נגד המרחב הווירטואלי, ויותר בעד להיפגש בחיים ולבלות.
"אנחנו אומרים מספיק עם הפלואו מי ברשתות, ויותר 'תחבור אליי'. אנחנו אוהבים לארח, לעשות על האש, לטייל ולבלות עם חברים, אנחנו לטינים עם מזג חם", אומר שניאור.
מתי החלטתם לעלות לארץ?
דניס: "כשהכרנו שניאור סיפר לי שהיה כמה פעמים בארץ, ותמיד כשחזר לכאן הרגיש בבית. אחרי החתונה הוא אמר לי, אני רוצה לחזור לארץ. שאלתי: למה לא אמרת לי לפני החתונה?".
שניאור: "אמרתי לה שרציתי שנחליט על זה יחד. ואז הייתה הזדמנות, כי רצינו להשיק את הסטארט אפ שלי בארץ ודניס אמרה 'יאללה, בוא ננסה'. אני תמיד הרגשתי זר בארגנטינה ופה הרגשתי שזה המקום שלי, המשפחה שלי, השורשים שלי. בנוסף, המצב בעולם מבחינה כלכלית ובטחונית הוא לא משהו, וגם יש אנטישמיות. הרגשנו שזה הזמן שלנו להשקיע במקום האמיתי בו יתייחסו אלינו כבני אדם ולא כמספרים".
לידה בקורונה
למרות הרצון הטוב, הציונות ואהבת הארץ, חבלי הקליטה לא היו קלים והם עדיין נמשכים. כשהגיעו לארץ התמקמו ביפו, משם עברו לבת ים ולאחרונה, לפני כארבעה חודשים, לחדרה. לשניאור שהוא בן למשפחה בת 9 ילדים, שני אחים המתגוררים בארץ, האחד בבית שמש והשני בירושלים: "קיילה נולדה באמצע תקופת הקורונה", מספרת דניס, "ההורים שלנו לא יכלו לבוא, וגם כל הסגרים והריחוק החברתי לא אפשרו שום תקשורת.
דניס קיסל: "היתה שנה מאוד קשה. בלי המשפחה ובלי החברים, שכולם בארגנטינה. כשהיא הייתה בת ארבעה חודשים נסענו לארגנטינה לחודשיים ומאז שחזרנו הרגשתי מאוד בודדה ובכיתי לא מעט"
"היתה שנה מאוד קשה. בלי המשפחה ובלי החברים, שכולם בארגנטינה. כשהיא הייתה בת ארבעה חודשים נסענו לארגנטינה לחודשיים ומאז שחזרנו הרגשתי מאוד בודדה ובכיתי לא מעט.
"בתוך כך, בעלי הכיר מישהו מעין הים וכשהם דיברו, הוא סיפר לו על הקושי שלי ועל הצורך לדבר עם מישהו, הצורך בחברה, והוא אמר 'בואו תראו את עין הים, אני מרגיש שזה המקום שלכם'. ובאמת הגענו לראות ומהפעם הראשונה שבאנו, ידעתי שפה אני רוצה להיות.
"חשוב לנו שהילדה שלנו תגדל במקום שתוכל להסתובב לבד בשכונה כשתגדל, זה משהו שלא היה לי כשהייתי ילדה בארגנטינה, וכאן הילדים מסתובבים חופשי ונראים מאושרים".
עד שקיילה תהיה מספיק גדולה כדי ליהנות מנופי השכונה, מחפשים בני הזוג אחר חברים פוטנציאלים, לבלות עימם ולהרחיב את מעגל מכריהם: "אני שוחה בים, משחק כדורגל. הרבה זמן לא שיחקתי ואשמח אם יהיה לי עם מי לשחק", אומר שניאור.
"אני מבשלת מעולה, מי שאוהב לאכול, שיידע שהבית שלנו תמיד פתוח בשבת ובכל יום", מוסיפה דניס, "אנחנו מאוד מאוד אוהבים לארח ואנחנו כיפיים".
העברית שלכם לא רעה. כיצד?
קיסל: "למדתי בבית ספר יהודי בארגנטינה עד גיל 18 ושם למדתי עברית וגם בארץ. ושניאור הוא בן לרב של קהילת חב"ד בבואנוס איירס, בגיל 17 הוא למד בישיבה והוא מדבר עם כולם ולומד תוך כדי תנועה, שניאור מדבר עם הכול כולל עציצים, מדפים פרחים, וכלבים. אה, והוא גם עבר כמה אולפנים".
התגובות, כאמור, מגיעות בהמוניהן. "אנחנו מאוד נרגשים שאנשים מגיבים", אומר שניאור. "אנחנו די חדשים כאן ומאוד רוצים להיות חלק מהקהילה, במובן מסוים זה כבר מתחיל לקרות, כי ראיתי שאנשים הגיבו ואמרו שישמחו להיפגש איתנו או להזמין אותנו ולהיות בקשר. מימונה כבר היינו עם רפי ואנחנו בטוחים שלאט לאט נמצא כאן חברי אמת לבלות איתם ולהעביר את הזמן בכיף".
לעדכונים: חדשות חדרה
