בימים שבהם ישראל בוערת מקרבות בין יהודים לערבים, שהגיעו עד ללינץ' האכזרי ביגאל יהושע ז"ל, אושר גבאי - ירושלמי שריצה שלוש שנים בכלא לאחר שתקף ערבי על רקע לאומני באמצעות לום ברזל וזרק סלע לעבר רכב של נשים ערביות - קורא תיגר נגד מעשים אלה.
גבאי מבקש להעביר מסר לצעירים שרוצים לקחת את החוק לידיים. על ניסיון הלינץ' בערבי בבית ים הוא אומר השבוע: "צריך להוקיע את המעשה. זו לא הדרך הנכונה. למדתי זאת על בשרי במהלך השנים בכלא, שפתחו בפניי אופק מחשבה אחר". ושולח פנייה לצעירים ולהוריהם: "לא שווה להרוס את החיים ברגע. אני זלזלתי בחינוך של ההורים שלי אבל חשוב שהם ישמרו על ילדיהם בבתים". ויש לו גם חלום: "להתגייס למשמר הגבול".
ערבים בשכונה? בשום אופן
גבאי גדל בשכונת מוסררה, שהוא מגדיר "מורכבת". הוא נזכר כיצד נראים חייו של נער צעיר ללא מסגרת חינוך בשכונה: "היה לי ולחברים שלי תפקיד ברור במוסררה - למנוע מערבים לעבור בתוכה. היינו נעמדים בכניסה לשכונה משעה ארבע לפנות בוקר ועד שמונה בבוקר ולא נתנו לאף ערבי לעבור.
קראו גם:
"הערבים ראו אותנו והיו בורחים, תושבי השכונה היו מתגמלים אותנו בסיגריות ובדמי כיס עבור הפעילות הזו - זה היה חיכוך יומיומי עם התושבים הערבים".
בשנת 2015 פרץ גל טרור קשה בבירה. באוקטובר של אותה שנה נרצחו בסמטאות העיר העתיקה על ידי מחבל נחמיה לביא ואהרון בנט ז"ל, חייל בשירות חובה - שהיה חברו הטוב של גבאי. כמה שבועות לאחר מכן התרחש פיגוע נוסף ברחוב מלכי ישראל, שבמהלכו המחבל עלאא אבו־ג'מל משכונת ג'בל מוכבר דרס שלושה אנשים שהמתינו בתחנת אוטובוס בשכונה, יצא עם סכין קצבים ורצח את הרב ישעיהו קרישבסקי.
"שמעתי על הפיגוע ברחוב מלכי ישראל ויצאתי מהבית לזירה. הייתי סקרן. תוך כדי שאני עולה את העלייה של רחוב הנביאים נכנס בי שיגעון. ראיתי חבורה של ערבים במעלה הרחוב וצעקתי 'מחבלים'.
"הם החלו לרוץ, שמתי רגל לאחד מהם עד שהוא נפל והכיתי אותו במוט ברזל. לעולם לא חשבתי שאעשה משהו כזה. היום אני חושב לעצמי: למה עשיתי את זה? למה להכות אדם חף מפשע שלכאורה לא עשה לי כלום? עשיתי את זה מתוך המראות הקשים שראיתי ברחובות ירושלים. לא חשבתי על כלום באותו רגע, לא על המשפחה, לא על החברה ולא על כלא".
גבאי ממשיך ומספר על מעשיו לאחר האירוע. "עזבתי את הזירה ובעודי הולך ראיתי רכב של נשים ערביות. היתה להן שרשרת של פלסטין, לקחתי סלע וניפצתי להן את שמשות הרכב. בתוך שניות קפצו עלי שוטרים ועצרו אותי כאילו הייתי יעד מספר אחת של המשטרה".
"ליד רוצחי אבו־חדיר"
בעקבות האירועים האלימים שביצע גבאי הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט המחוזי והוא נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. "הוגדרתי עציר בטחוני, ישבתי בתא לבד, לא יוצא לקנטינה ובקושי יוצא לחצר בכלא. הרוצחים של מוחמד אבו־חדיר ישבו איתי באגף והיינו צועקים אחד לשני. מהמקום שלי לא הרבה יצאו - רוב האנשים משתגעים באגף הזה ואמרתי שזה לא יהיה הסיפור שלי. אני יכול לומר ששמחתי שנעצרתי, שקיבלתי את הבום הזה. אמרתי לעצמי שהכל לטובה".
השינוי בחייו של גבאי הגיע באחד מימי שישי בזמן שישב בתא המעצר. "ראיתי תוכניות טלוויזיה, אנשים חיים, עושים כיף, מרוויחים כסף - קמתי באותו יום שישי ואמרתי לעצמי די, מעכשיו אני לוקח את עצמי בידיים. למה אני צריך להרוס לעצמי את החיים בגלל שאני לא באותה דעה של אנשים?".
גבאי נכנס אז לתוכנית שיקום. "חברה שלי אמרה שזו ההזדמנות שלי לשנות את חיי. אני מגיע לדיון בבית המשפט המחוזי עם מדים של אסיר בטחוני בשביל לקבל את האישור להתחיל בתוכנית. אני זוכר שאחיו ואחותו של האדם שהכיתי היו באולם - הם ראו אותי כמחבל יהודי וקיללו אותי. השופט רפאל כרמל הוא היחיד שנתן לי אופציה לשנות את חיי. אם אראה אותו ברחוב אגיד לו תודה. הוא נותן לאנשים אפשרות להשתנות - ואני הדוגמה לכך".
לאחר מספר חודשים בתוכנית השיקום קיבל אושר אישור לצאת להוסטל שיקומי בירושלים. "היו המון התנגדויות שאצא להוסטל, עד שהגיע מלאך נוסף - הפרקליט בתיק שהביע את הסכמתו שאמשיך בהליך השיקום.
"הגעתי להוסטל בירושלים, העיר שנולדתי בה, ושם הגיע לי הסוויץ' הסופי שאני עוזב את השטויות באופן סופי. החלטתי שאני הולך לעבוד בעבודה עם ערבים. הלכתי במכוון לפיצרייה בעיר, שאני יודע שעובדים בה ערבים, ואמרתי לעצמי שאני הולך להיות חבר שלהם ולעבוד איתם יד ביד. זה התיקון שלי".
בשנת 2018 נגזר דינו של אושר. "הגעתי לדיון ושופט ביקש שאקום ואקח אחריות על המעשים שלי. הודיתי בביצוע המעשים, ניכו את ימי המאסר שלי וגזרו עלי ארבעה חודשי עבודות שירות, שאותן ריציתי בגן חיות. המסר שלי פשוט - זה לא שווה את זה. אני מוקיע ומגנה את הלינץ' בבת ים. זו לא הדרך. הלוואי שההורים יחזיקו את הילדים בבית, אני זלזלתי בחינוך של ההורים שלי.
"קשה לראות את התקיפות של היהודים בשייח' ג'ראח. עבר לי בראש אולי לקפוץ ולעזור לתושבים היהודים בשכונה, ומייד המחשבה חלפה ונסעתי לחברים במרכז. זה ריב יומיומי, אבל לא שווה להרוס את החיים ברגע. היום אני שוכר דירה בשכונת נחלאות ולא מתקרב יותר לשכונת מוסררה - שבה גדלתי ואני משתדל להימנע מלהיכנס אליה".
