ביום הולדתה ה־32 של שירלי מילר, היה לה את כל מה שיכלה לחלום עליו. היא גרה בדירה בארצות הברית, וטרינרית מצליחה ומבוקשת, יפהפייה ומלאת אנרגיה.
היא הספיקה לדבר עם הוריה שהיו בארץ, והם איחלו לה את כל הטוב שרק אפשר לאחל לבת מוצלחת וטובה. כמה שעות לאחר מכן בנם הבכור נכנס לביתם עם הבשורה: "שירלי נפצעה, אבל היא נושמת".
שירלי, ראשל"צית במקור, היא ילדה שלישית אחרי שני אחיה – עזר וימית, וכבר מגיל צעיר הייתה דעתנית. את התיכון סיימה בהצטיינות, שירתה כסמבצ"ית, למדה תואר ראשון בביולוגיה ואז סיימה לימודי וטרינריה בהצטיינות בפקולטה לחקלאות.
תוך כדי כך הספיקה לטייל עם חברות בכל העולם, ואז הגיעה לשנת התמחות בארה"ב ובסיומה נכתב עליה: "היא גאון". היא חוזרה על ידי שתי מרפאות פרטיות ומרפאה ציבורית, והחליטה לעבוד במרפאה הציבורית מתוך אידיאולוגיה, שגם הן זקוקות לרופאים טובים.
עד היום ששינה את חייה של משפחת מילר. "ביום שישי דיברנו ואיחלנו לה את כל האיחולים, היא אמרה שסיימה את הלימודים, מתחילה עבודה חדשה ורוצה לעשות מסיבה גדולה, אבל אין לה הרבה כסף", משחזרת השבוע אמה מלכה, "אמרתי לה, 'תעשי את המסיבה, אם תצטרכי עזרה תגידי'".
כשיצאה לקחת את השמלה מהמכבסה, עברה במעבר חציה באור ירוק ומשאית שפנתה שמאלה פגעה בה. להורים הגיעו דרך בעלה לשעבר של שירלי, רופא אמריקאי שמספר הטלפון שלו היה בתיק שלה בזמן התאונה. ההורים עלו מיד לטיסה כשהם עדיין לא מבינים את חומרת האירוע.
מורדמת ומונשמת
"כשהגענו לשדה התעופה הגיע רכב מהמרפאה שבה היא עבדה, בנסיעה אמרו לנו ברמזים שמדובר בפגיעת ראש", מסביר יהודה, אביה. "שירלי הייתה מחוסרת הכרה, מורדמת ומונשמת ועם פגיעת ראש קשה מאוד, היא הוגדרה פצועה אנושה. אחרי שראיתי אותה התיישבתי על כורסא, הסתכלתי לשמיים וצעקתי: 'למה? למה?' הביאו לי כוס מים וזמן קצר אחר כך הציעו לנו לנתק אותה מהמכשירים. אמרו לנו שזה לא חיים בשבילה ולא חיים בשבילנו".
מה חשבתם?
"לא ישנו כל הלילה", אומרת מלכה. "חזרנו לדירה שלה והחלטנו שאנחנו לא מנתקים".
יהודה: "אני אמרתי, 'אלוהים, אם אתה רוצה אותה, קח, יש לך מתנה נהדרת, אבל אנחנו לא יכולים לקבל החלטה כזו'. למחרת חזרנו לבית החולים ואמרנו להם – תילחמו. אמרנו להם שאנחנו מכירים אותה, שירלי נלחמה כל החיים, ואיפה שנלחמה - נחלה הצלחות גדולות".
במשך חודש וחצי שירלי הייתה מחוברת למכונת הנשמה. כשהחלה לנשום באופן עצמאי הטיסה לארץ נקבעה, ההורים שכרו שני פרמדיקים והטיסו אותה כשהיא נמצאת בלב המטוס, ליד נוסעים אחרים, ורק וילון מפריד ביניהם.
"אנשים עברו והיו המומים, הדתיים ביניהם איחלו לה בריאות וביקשו לדעת את שם האם כדי להתפלל עבורה", מספר יהודה. בשדה התעופה חיכה לה אמבולנס שלקח אותה ישירות לתל השומר, שם היא שהתה שנה וחודשיים באשפוז ולאחר מכן בשיקום נפגעי ראש צעירים.
לאורך הדרך, נתקלו ההורים באנשים טובים שאהבו את שירלי והיו לה חברי אמת. "בארצות הברית היו 20 חברים שלה שבאו בכל יום, הם לא השאירו אותנו לבד לרגע", מספרת מלכה. "בתל השומר נפגשנו עם ראש מחלקת השיקום וכשהיא ראתה את השם של שירלי היא אמרה שהיא מכירה אותה. הסתבר שהיא התרשמה ממנה מאוד כששתיהן ערכו עבודות מחקר במכון ויצמן. היא אמרה מיד: 'אני מטפלת בה', וכך היה".
מאבק משפטי וחיים חדשים
אם לא די במאבק היום־יומי בשיקומה, המשפחה ניהלה מאבק נוסף – על כספי הפיצויים מהתאונה שהותירה את שירלי עיוורת ונכה לשארית חייה. המשפחה תבעה את חברת הביטוח של המשאית, שהייתה שייכת לחברת תרופות גדולה בארה"ב.
לדבריה ההורים, הנהג טען בחקירתו שראה את שירלי מדברת בטלפון הנייד, לאחר מכן במשפט סיפר שלא ראה אותה כלל, ושדרס אותה עם הגלגל האחורי ולא התנגש בה. חובת ההוכחה הייתה על המשפחה וכיוון שמדובר במשפט שמתנהל מול חבר מושבעים, לאחר שלושה חודשים אלה התייאשו והמשפט בוטל.
המשפחה לא ויתרה. "ייאמר לזכותו של יהודה שהתעקש שהם ישלמו. הם הציעו לנו סכומי פשרה מגוחכים ולא הסכמנו. הם עשו ממנה אפס במשפט, אמרו שהיא הלכה עם הטלפון ביד, שהם קודם מחכים שלוש שנים לראות אם היא בכלל תישאר בחיים, על המשפט הזה אפשר לכתוב ספר", אומרת מלכה.
לאחר דין ודברים חברת הביטוח הסכימה לפיצוי והמשפחה חזרה ארצה. עם כספי הפיצויים שירלי קנתה דירה בנס ציונה והנגישה אותה לצרכיה. בדלת הצמודה לדירתה רכשו הוריה דירה וכך הם מתנהלים כיום – דלת לצד דלת.
קראו גם:
היום שירלי מתאמנת ב"גו אקטיב" בנס ציונה עם מאמן צמוד, שוחה בבריכה פעמיים בשבוע, עושה יוגה, רוכבת על סוסים וממשיכה עם הטיפולים האינטנסיביים שמסייעים לה לשפר את מצבה הבריאותי.
היא אופטימית, מלאת חוש הומור, ותמיד מעידה על עצמה שהיא מרגישה מצוין. "כשבאנו למשפט הרופא שלה ראה איך היא השתקמה, אותה בחורה שהציעו לנתק אותה ממכונת ההנשמה, והוא אמר: "את זה רק משפחה יכולה לעשות", מסכם יהודה.
