השבת השחורה של השבעה באוקטובר הייתה נוראית במיוחד עבור משפחת צור מאליכין. סמל עמית צור, לוחם גדוד 51 בגולני נהרג בקרבות בדרום והותיר אחריו את ההורים ליאורה ואייל צור והאחים ירדן (21) ורותם (24) והמון חברים כואבים. מיטל אחרק, חברתו של עמית, שהיה בן 19 במותו, אמורה הייתה להכיר לראשונה את הוריו יומיים אחרי השבת השחורה. המפגש שתוכנן להיות משמח הפך לטרגי.
חברי ילדות של עמית מתכננים להנציח אותו באמצעות קעקוע זהה לזה שעיטר את גופו - ציור של ורד. החברים יצרו סקיצה, הוסיפו את האות A שמסמלת את שמו של עמית וכעת הם ממתינים ליום בו כולם ישובו מהצבא, כדי להתקעקע יחדיו. במקביל פתחו עמוד אינסטגרם לזכרו של עמית.
"הוא היה מלאך", מספרת ליאורה. "כשהיה מתקשר בצג שלי היה כתוב 'המלאך שלי'. בהנצחות שנעשה לזכרו זה הלוגו שאלך איתו. הוא היה ילד כל כך חי, דקה לא נשאר בלי עשייה. רווי בחברים שמקיפים אותו, שנון וחכם. הוא היה חבר נפש שלי ולא עבר יום בלי שיחת טלפון ממנו. רק בן 19 אבל מאוד בוגר ככה שלפעמים אני זו שלמדה ממנו המון דברים. הוא העריץ את אבא שלו ותמיד סיפר שהוא רוצה להיות כמוהו. בתחילה הוא לא דיבר על מה הוא רוצה לעשות בצבא. חודש לפני הגיוס הוא החליט שהוא רוצה גולני, למרות שכבר שובץ ליחידה אחרת. הוא לא ויתר. תמיד ידע להשיג מה שרצה וכך היה בסוף גם עם גולני".
סרטון יום ההולדת שהקליט עמית צור לאימו
(צילום: אלבום פרטי)
עמית נהרג בקרב שניהל מול מחבלים יחד עם חברו הלוחם סמל אורי לוקר ז"ל מפרדס חנה כרכור והמ"מ שלהם סגן איתי מאור ז"ל. אייל, אביו של עמית, מספר על הבוקר המסויט, אליו התעוררה המשפחה בשבעה באוקטובר: "ניסינו ליצור קשר עם הצבא ולא הייתה תשובה מהקצינים. הטלפון של עמית היה בלי סוללה. הקצינים שכן ענו נתנו לנו תשובות סתמיות כדי לדחות אותנו וזה בדיעבד מובן. אפילו צפיתי בערוץ אל ג'זירה כדי לנסות לזהות אותו, היו לו המון קעקועים וחשבתי שאזהה. ואז הגיע ראש המועצה שלנו עזורי שרוני יחד עם נציגת פיקוד העורף ואמרו לנו: 'אל תפחדו, אנחנו רק מנסים לעזור לכם ליצור קשר עם עמית'".
"נציגת פיקוד העורף הסבירה לנו שכדאי שנתקשר לבתי חולים. התקשרנו להלל יפה והם אמרו לנו שהבן שלנו נמצא בברזילי. מיד יצאנו לשם. הגענו למיון, אמרו שהוא נמצא אבל ראינו שהצוות מתלבט איך להגיב ובלב כבר ידענו את התשובה. הם לא יכלו להודיע לנו כי רק הצבא מוסמך לעשות זאת. אמרו לנו 'תנו לנו לבדוק מה איתו' וככה המתנו שעתיים, בסיומן הגיעו אנשי צבא יחד עם מנהל בית החולים ובישרו לנו שעמית לא שרד".
מה אתם יודעים על נסיבות מותו בקרב?
"אנחנו יודעים שבערב שישי עמית דיבר עם החברה שלו 40 דקות וכמה שעות לפני האירוע הצטלם עם חברו אורי לוקר ז"ל ושלח את התמונה לחברים עם הכיתוב 'תהנו, יא בני זונות, בינתיים אנחנו שומרים עליכם' והם המשיכו בסיור שלהם. בבוקר שבת בשעה 6:45 לערך, הוא שלח הודעה לחברתו והוא, לוקר והמ"מ קיבלו התראה: 'מחבלים על הגדר'. הם נסעו לשם והתחילו באש מול המחבלים. אחר כך הם שמעו בקשר שהמוצב שלהם מותקף. איתי המ"מ העביר את כולם לגי'פ והם נסעו למוצב לנסות להגן עליו מבחוץ. הם נלחמו, שלושתם נהרגו ועוד שני חיילים מהמוצב. אנחנו מעריכים שהמוצב לא נכבש בעקבות הלחימה שלהם. הכוח הגדול של המחבלים לא נכנס למוצב בעקבות הקרב שהם ניהלו".
"חסרה לי הנוכחות שלו, הכול בו חסר לי. הוא היה ילד של חברים, דעתן שמשיג הכול אבל בצורה נעימה. כשניסיתי לייעץ לו הוא תמיד אמר לי: 'אבא, אתה לא סומך עליי?'. כשהיה חוזר מהצבא, והוא היה מרותק לא מעט, מיד הלך להסתפר ומשם ישירות לחברים שלו. חברות הייתה ערך עליון בשבילו".
לליאורה נותרה מזכרת שוברת לב מבנה: שיר שהקליט עבורה באולפן, מספר חודשים לפני גיוסו בחודש אוגוסט, מתוך כוונה שיהיה מוכן ביום הולדתה שצוין בחודש נובמבר. "כילד עמית מאוד אהב לשיר", היא מספרת. "הוא היה נכנס איתי למיטה, שם יוטיוב ואומר 'אמא, בואי נשיר'. תמיד שמעתי אותו שר בבית עם הקריוקי. לפני הגיוס וללא ידיעתי הוא נכנס לאולפן, הקליט לי שיר ועשה סרטון, כי ידע שיהיה בצבא ולא יספיק להכין לי. ביום ההולדת ה-49 שלי הוא שלח סרטון עם תמונות שלנו ותמונות מהצבא".
תמונתו של עמית צור ז"ל במסעדת שאולי
(צילום: אלבום פרטי)
"חבר שלו דיבר איתנו בשבעה וסיפר שהיה עם עמית רק חודשיים בהכשרה והחליט לקעקע את שמו, כי מאוד התחבר אליו וידע שאהב קעקועים. בשווארמה שאולי בחדרה, שכל כך אהב, תלו תמונה שלו וגם במספרת עמוס בבית אליעזר ומאפיית נתנאל באליכין. הוא נגע בהמון אנשים שאהבו אותו. שבועיים לפני מותו הוא שלח לי סרטון שלו מנגן באורגן וביקש שאקנה לו. אהב לשחק כדורגל והמאמן באליכין רוצה לקרוא לקבוצה כעת על שמו".
"בשבעה באו המון שהוא נגע בהם", מוסיף אייל. "ליד רופין יש מסעדת סביח שאהב והוא נכנס ללב של הבעלים. עמית תמיד קנה שתי מנות, אבל לפעמים כשראה שלילד חסרים כמה שקלים הוא ויתר על מנה בשבילו כדי לתת למי שחסר. עם השנים המנה נהייתה מזוהה איתו, ככה שילדים ביקשו מהבעלים: 'תעשה לי סביח עמית'".
אורלי צור, גיסתו של אייל מספרת על בחור כריזמטי ומלא בהומור: "הוא היה צ'ארמר, מלא חן, היה בא מהצבא ומיד מבקש 'אורלי, תכיני לי קפה, אוכל'. כולם התאהבו בעמית היה לו קסם מיוחד".
חוץ מהמשפחה הכאובה, הותיר עמית, גם חברים שהיו בני בית.
החבר אביאל בתיה: "עמית היה חבר מאוד טוב, תמיד בפרונט, עוזר עם נתינה מעל ומעבר. היה רודף צדק וה'ישיבות' איתו כשחזר מהצבא כל כך חסרות לי".
החבר רועי דמארי מספר על החלל שנותר: "הוא חסר לי בכל דבר. היינו מדברים מדי יום. עמית לא היה רואה הרבה בית וכשהיה כאן זה רק עם החברים".
החבר יואב שובל: "ליאורה חברה של אמא שלי ואנחנו מכיתה א'-ט' ביחד, באותה מגמת כדוריד ברופין. חברים שנים, עושים הרבה שטויות, רבים עם המורים, יש לי המון חוויות וזיכרונות עם עמית, לא יודע מאיפה להתחיל בכלל".
ליאור מליחי חבר נוסף מהמושב מספר: "מאז שאני זוכר את עצמי אנחנו חברים. למדנו ברופין מכיתה א'-ו' באותה שכבה. הוא היה ילד מיוחד. תמיד שמח וזורם לכל דבר. היינו בהרבה חופשות יחד, צברנו המון חוויות, והוא היה זורם איתנו בהכול. נפשנו בווילות בצפון ובכנרת באוהלים ופעם כשארגנו וילה בצפון, הוא ברח מהבסיס רק כדי להיות איתנו".
גיא בן חור מספר: "בכיתה ט' התחברנו, דרך משחקים בסוני. היינו מעשנים נרגילה יחד עד הבוקר. עשינו הכול ביחד. קנינו בגדים, התקעקענו יחד, היינו כמו אחים. לפני הגיוס טסנו ליוון עם עוד חברים. כולנו היינו כאן בני בית".
קראו גם:
נפילתו של עמית הותירה חלל גדול בלבה של חברתו מיטל אחרק.
"בערב ראש השנה האחרון היינו באוטו וזו הפעם האחרונה שראיתי את עמיתי שלי", מספרת ליאורה ומחבקת את מיטל הבוכיה. "מישהי התקשרה והייתה על רמקול. בסיום השיחה הוא אמר לי: 'זו החיים שלי. את עוד תופתעי'. לא התייחסתי כי תמיד היו לו ידידות ובחורות. בשבעה הסתקרנתי מי זו. סיפרתי לגיא בן חור והוא סיפר לי שמדובר במיטל אחרק".
"עמיתי תמיד היה מדבר על ההורים שלו, אומר שליאורה היא החברה הכי טובה שלו והוא מספר לה הכול. הוא העריץ את אבא שלו", מספרת אחרק. "הוא היה רגיש. תמיד ידע להגיד את המילה הנכונה בכל מצב. הוא היה מצחיק ברמות, אהב מאוד מוזיקה שחורה וגם מוזיקה מזרחית ותיקה כמו ששרים 'הפרויקט של רביבו.' היינו צופים יחד בהמון סרטים וסדרות ישראליות. קראתי לו 'תותי' וזה היה משגע אותו".
איך שמעת על נפילתו?
"ביום שישי בערב דיברנו והוא ביקש ממני לא לצאת ואם כן אז רק בעמק חפר, לא להתרחק מהבית. שאלתי מה הסיבה אם הוא מרגיש משהו, הוא לא ידע להסביר אבל היה חשוב לו שאהיה קרוב לבית ואף פעם הוא לא ביקש. זה כאילו הוא הרגיש משהו. קמתי בבוקר שבת עוד לפני שראיתי את ההודעות ממנו במן בהלה ומיד התקשרתי אליו והוא לא ענה ולא ענה. דיברתי עם החברים וגם הם לא תפסו אותו. במוצ"ש היינו כמו חמ"ל של חברים ואז גיא בן חור התקשר ושאל אם אני רוצה לבוא לשבת איתם. אמרתי לו 'מה קשור? תגיד לי מה עם עמית, אני יודעת שאתה יודע והקול שלו רעד'. הוא אמר לי אז צאי החוצה רגע, יצאתי, גיא יצא מהרכב וחיבק אותי. הבנתי".
