שרה שפלר, הקופאית המיתולוגית של קולנוע גל, מוסד אהוב בגבעת אולגה, נפטרה.
שפלר, שהלכה לעולמה בשנות התשעים לחייה, הייתה דמות אהובה מאוד על תושבי השכונה ורבים זוכרים אותה כאשה מסבירת פנים ואצילית. היא שימשה כקופאית בקולנוע גל, שהיה האבן השואבת לכל צעירי השכונה, מקום שוקק במהלך שנות השישים והשבעים.
רפי אוליאל, תושב שכונת גבעת אולגה לשעבר מספר: "מדובר באשה שעברה תופת בשואה, איבדה את כל היקרים לה והגיעה לשכונה ממעברת אגרובנק ובכוחות שאני לא מצליח להסביר הצליחה לשים את הדברים מאחור ולהקים משפחה עם ילדים. ואם לא די בכך היא הייתה אופטימית ומלאת שמחת חיים. בשנים ההן קולנוע גל היה המרכז התרבותי היחיד בשכונה וכל השכונה פחות או יותר התכנסה לשם. היו ערבים שהיו מאות אנשים על הקופות והיא בחביבות הצליחה להתגבר על כול העניינים בנעימות. ידוע לי מסיפורים שהיו כאלה שלא היה להם כסף לכרטיס והיא דאגה לתת כרטיס פה וכרטיס שם. לפני כשנה ביקרתי אותה בביתה באולגה, אישה מרשימה, היא היתה צלולה, מקסימה ונעימה".
איציק גרטי, אחד מבאי הקולנוע ובנו של "חיים גרעינים", עוד מוסד מיתולוגי באולגה, ששכן ממול לקולנוע מספר: "אני זוכר שהייתי בא לאבא והוא היה מלווה אותי, נותן לה כסף לכרטיס ומבקש שתכניס אותי. אני זוכר כמה הייתה נעימה וחברותית לכולם. אישה חמה ומקסימה. אין כבר אנשים כאלה היום. הקיוסק של אבא היה כמה מטרים מהקולנוע, כל אזור הבילויים היה ברדיוס הזה. משמאל לקולנוע היה הפלאפל, מימין הקבב. והגברת הזו הייתה מדהימה. אני זוכר שאחרי הקולנוע הייתה באה לאבא לקנות גרעינים. אצילית ופשוטה, שני ניגודים שחיו בה. הייתה יחידה במינה".
קראו גם:
"לפני כשנה וחצי נתקלתי בה באולגה, בלי לזהות מי זו", מספרת תושבת. "אני גדלתי בשנות השבעים, תחילת השמונים. קולנוע גל זכור לי כבילוי מרכזי שלי כילדה עם הוריי. יש לי משם המון זיכרונות נעימים. את שרה פגשתי באקראי בדרכי לסידורים, היא מעדה קלות מאיזו אבן, וסייעתי לה להתייצב. מכיוון שכך שוחחנו קלות והיא שאלה מהיכן אני ומי בני משפחתי, ושמחה כל כך לספר לי שהיא הייתה הקופאית בקולנוע גל ושכולם מכירים אותה והיא את כולם. שוחחנו על התקופה ההיא, על הקיוסק, על הסרטים וכמה אולגה הייתה תוססת אז. פגשתי אישה לבבית, חייכנית ומקסימה שנראה שיש בה אהבה לשכונה וזיכרונות טובים ממנה ומאנשיה".
לעדכונים: חדשות חדרה
