בעוד שסערת בית המשפט בהאג בעיצומה וצווי המעצר כבר באוויר, לאחר שדרום אפריקה האשימה את ישראל ברצח עם במלחמה בעזה, שניים מאזרחיה, זאכרי פרייזר וג'רמי ואלרגה, חותרי על בקייאק סרף סקי, הגיעו ארצה להדריך במועדון החתירה במכמורת 'אמיגו סרף סקי'. השניים אף התנדבו להדריך נכי צה"ל, במסגרת עמותת ארז.
החלום והגל
'אמיגו סרף סקי' הממוקם בחוף של כושי במכמורת, הוא תולדה של חלום משותף של שני תושבי האזור, שגיב שץ מבית חרות וסתיו יער ממכמורת.
לפני כ־3.5 שנים, בשלהי תקופת הקורונה, החליטו שני חובבי החתירה הללו לעזוב את כל עיסוקיהם ולהקים מועדון חתירה עם נשמה. שץ (49) היה סוחר אמנות באינטרנט ויער (47) התמחה בבנייה בעץ והדריך חתירה במועדון מקומי. בצעד אמיץ, גם כלכלית, עזבו את כל עיסוקיהם והקימו על חורבות מבנה נטוש בחוף מכמורת מועדון חתירה מקצועי ומשפחתי, כזה שלכול החברים בו, יש את מפתח הכניסה אליו. שם המועדון מגלם בתוכו את שם הקייאק עליו הם חותרים 'סרף סקי' ו'אמיגו', מגלם את החזון לקהילתיות שראו לנגד עיניהם.
חלק מחזון המקצוענות המשולבת עם קהילתיות, הביא לשיתופי פעולה רבים ובתוכם גם עם חותרי על מרחבי העולם: "בשנה שעברה יצרנו קשר עם ג'רמי (50) וזאכרי (26), שיש להם דף משותף ברשתות החברתיות בשם 'זאק אנד ג'רי' ואנחנו סוג של אוהדים שלהם. הם גם מתחרים בתחרויות אתגריות בגלי ענק", הסביר שץ, "כשפנינו, הם מיד אמרו כן. גם השנה למרות המלחמה והמצב הם הגיעו, וזה מחמם את הלב. יש לנו גם שיתופי פעולה טובים עם מדינות כמו שבדיה, ספרד, איטליה, האיים הקנריים, סרדיניה, קפריסין ותאילנד. השבוע הגיעו אלינו גם הספקים של הקייאקים שלנו מפורט אליזבת' בדרום אפריקה, היין ואן רויין (45) וג'ייסון גודהלס (46). גילינו אנשים מדהימים שעושים הכול כדי לעזור לנו, עם הרבה אמון הדדי ואפילו יצא לכולנו לחתור יחד".
ואן רויין וגודהלס מצידם הבהירו כי הם פוקדים מועדונים רבים בעולם אולם ב'אמיגו' יש משהו משפחתי מיוחד. "נו, מי יודע, אולי החתירה עוד תביא שלום עולמי", סיכם שץ.
החותר ג'רמי ואלרגה, בעל חברה לאדריכלות נוף וחותר על בזמנו החופשי, והחותר זאכרי, מנהל מועדון חתירה וחותר מוביל שרשם לעצמו כבר הישג בתחרות pe2el שכוללת ארבעה ימי פידול וכ־250 ק"מ, הגיעו למרות המצב.
לא היו לכם חששות להגיע לארץ שמתנהלת בה מלחמה שכל העולם מעורב בה, לרבות דרום אפריקה?
זאכרי: "יש לי דוד יהודי שבא לארץ פעם בשנה ותמיד סיפר לנו על החוויות מכאן. כשפנו אלינו זה היה הכי טבעי שנבוא. אני לא נותן לפחד להשתלט עלי. הייתי כאן השנה שעברה ורציתי מאד לחזור".
ג'רמי: "בתחילה קצת חששתי בגלל כל מה שמראים בחדשות אצלנו, אבל מהר מאד התעשתתי, כי אני מכיר את זה מדרום אפריקה. בחדשות מראים רק רע ומפחידים אותך והמציאות בפועל רחוקה מזה. חברים ומשפחה היו בכלל בטוחים שיבטלו לי את הטיסה. כשבאתי לכאן בשנה שעברה זכרתי שהלוגו של המועדון היה 'פדל וויט לאב', זה מועדון נהדר לבוא אליו. אנשים מתקרבים דווקא בזמנים קשים ואנחנו באנו בגלל האנשים. בדרום אפריקה יש המון הפגנות פרו פלסטיניות וגם הממשלה שלנו גינתה את ישראל. זה היה מביך ולא נעים בשבילנו, בגלל החברים שלנו בארץ. אנשים מושפעים מאוד מהחדשות ורואים רק צד אחד ובשבילי זה עצוב, החד מימדיות הזו. כשהגעתי לכאן עכשיו, הרגשתי יותר ביטחון ללכת בתל אביב בלילה מאשר בקייפטאון או ביוהנסבורג".
במסגרת השהות שלהם במועדון במכמורת, יצאו השניים כחלק מהאגנד'ה של המועדון, להדריך במשך יום שלם נכי צה"ל מעמותת ארז בחופי תל אביב: "זו היתה זכות והשראה לעבוד עם אנשים שהגוף שלהם לא שלם במאה אחוז”, הסביר ג'רמי, "זה גרם לי לחשוב אם הייתי מאבד את שתי הרגליים שלי האם עדיין הייתי חותר? קרוב לוודאי שלא, והלוחמים האלה, היה להם החיוך הכי גדול שראיתי על מישהו. זו פשוט השראה", אמר, וזאכרי הוסיף: "יש לי אח עיוור כך שבשבילי לדאוג וללמד מישהו עם בעיה גופנית הרגיש מאוד טבעי. זו היתה חוויה כל כך מספקת ומרוממת נפש להיות איתם במים. לא משנה מה הנסיבות, הם לא ויתרו".
כך התחלנו
'אמיגו סרף סקי' אמנם צעיר בשנים אבל כבר מושך אליו חותרים מרחבי הארץ, לא רק בזכות המקצועיות אלא בזכות הקהילה, שכבר הפכה לדבוקה אחת שחוגגת ביחד, מציינת חגים ומטיילת בברחבי הארץ והעולם, וכוללת בתוכה זוגות שנוצרו במהלך החתירה וחברויות משמעותיות.
שץ, אחד הבעלים, מספר כי בעבר כלל לא היה איש ים ובוודאי לא ספורטאי: "התחלתי לחתור בקייאק אחרי ש־42 שנים לא עשיתי שום פעילות ספורטיבית. גם לא הייתי איש ים, עד שמישהו המליץ לי לנסות קייאק. ניסיתי במועדון חתירה באזור והתאהבתי. הרגשתי שראיתי את האור כמו אדם שחוזר בתשובה ומאז השתנו החיים".
קראו גם:
יער היה מדריך החתירה של שץ במועדון מקומי ושץ מתאר כימיה מצוינת ביניהם מהרגע הראשון: "אני כבר לא אהבתי את מה שעשיתי לפרנסתי. העבודה שלי היתה מול מחשב בבית לבד ורציתי חופש ומרחבים ואנשים. סתיו מיצה את העבודה שלו כקבלן בנייה בעץ, הוא גם מדריך חתירה בחסד עליון מקצוען אמיתי, ודווקא בתקופת הקורונה החלטנו להרים את הכפפה ועם המון חששות לפתוח מועדון חתירה במכמורת. התחלנו משא ומתן על המבנה הנטוש בחוף של כושי, והלכנו על זה. היו חששות איך ואם אנשים יגיעו, ועוד בקורונה. כיום זה מועדון תוסס ופעיל עם קבוצות חתירה, הרצאות, סדנאות, חתירות שקיעה, חתירות ירח מלא, מסיבות וחתירות ברחבי הארץ והעולם. זה מתחיל במפגשים אישיים, אחר כך מצטרפים לקבוצות ויוצאים עם מדריך למים כשאנו מספקים את הציוד. אחרי כמה חודשים אנשים בדרך כלל קונים קייאק ונפתח להם עולם אחר. הם לא תלויים בנו, קובעים עם חברים ויוצאים לים. תלוי בתנאי הים ובתיאום איתנו כמובן".
הקייאק עליו חותרים במועדון, ה'סרף סקי' מתמחה בתפיסת גלים ובעיקר רוח, מה שמאפשר חתירה במורד הרוח שהם מכנים אותה 'דאונווינג טקסי'. "כשיש גלי רוח אנחנו כמו ילדים בלונה פארק", הם מסבירים. לדבריהם, חותרים מכלל הארץ פוקדים את המועדון ועל כך גאוותם: "יש לנו חברים שמגיעים משוהם, תל אביב, ראשל"צ, קיבוץ שמיר ועוד כשבחלק מהמקומות יש מועדוני חתירה. במועדון הזה זה קודם כל קהילה של אנשים. רצינו להקים בית על הים, עם נשמה, והצלחנו. בספורט הזה אגב אין כל כך נשים ואצלנו יש 50 אחוז נשים ואנו גם מעודדים אותן לחתירות אתגריות".
אפשר אם כך לסכם שעבורכם 'הסבת המקצוע' הוכתרה כהצלחה?
שץ: "אני בהודיה לגמריי. מגיע בכל בוקר וכמעט מנשק את האדמה. קורה כאן משהו מאד מיוחד, שמעניק ביטחון, מחטב, מפתח קואורדינציה גמישות, ופותח את הראש. יש גם הרבה עניין נפשי כי החתירה זה משהו מדיטטיבי מאד, אותה תנועה כל הזמן, אבל במקום מחשבות טורדניות תוך כדי יש לך, שקט וחיבור. מנגד יש ימים שזה יכול להיות גם ספורט אתגרי עם חתירה במורד הרוח. רוח של 4 קמ"ש, וגלים של 2 מטר, אתה יוצא מדבר כזה מרחף מעל פני האדמה".
יער: "לגמרי. אני כילד אהבתי ים אבל לא נתפסתי על הספורט. כשהייתי בן 36, התחלתי עם סאפ, אחר כך עברתי לקייאק 'סרף סקי' ומשם התאהבות. זה גם ספורט תחרותי. נסענו לאליפות אירופה בשנת 2022 בסרדיניה באיטליה, שגיב הביא מקום שלישי ועוד חבר נוסף בקבוצה שלנו הביא מקום שני. אנו רוצים מאד לפתח את נושא התחרויות אבל יש הרבה עניין ביטוחי וצריך ספונסר שנשמח שיהיה לנו".
מתנדבים ותורמים
נדבך משמעותי בחיי הקהילה העשירים של חברי מועדון החתירה, הוא נתינה והתנדבות לקהילה. מאז השבעה באוקטובר יזמו שלל מיזמים כתרומה לחברה ובכללם אירוח מפונים: "השבת השחורה תפסה אותנו עם מיזם שהכנו דווקא לקראת ציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים", סיפר יער, "יש לנו חבר מועדון שאבא שלו נהרג במלחמת כיפור והרעיון שלו היה, שבתאריך 7 באוקטובר נצא לחתירה של 50 ק"מ ונגייס כספים לפעילויות עם יתומי צה"ל. אהבנו את הרעיון וזרמנו איתו. כשהיינו בחוף דדו במים, קיבלנו את הדיווחים על מה שקורה. בכוונתנו, להתחיל בקרוב לקיים פעילויות יחד עם יתומי צה"ל", אמר.
עוד סיפר: "מאז השבעה באוקטובר, עשינו ימי פעילות לנוער, זוגות ומשפחות מפונים. במקביל התנדבנו בחקלאות. פתחנו קבוצת ווטסאפ של מתנדבים מתוכנו ונסענו לעוטף. יצאנו עם מיניבוס למושב אוהד. בנתיב העשרה, הצלנו משתלה, ודרך זה הכרנו את אלון ברגר שאשתו נרצחה ובתו נפצעה ועד היום פעמיים בשבוע אנו נוסעים להתנדב. היו כאן 15 חבר'ה מקורס מ"פים, עשינו להם גם פריסה ואנו מפיצים לכול עבר, שמי שצריך אותנו, אנחנו כאן".
