"לאון כל הזמן רצה לעשות רק טוב ולעזור לכולם. הוא לא ידע לשחות, הוא אמר בעצמו שהוא בקושי מסתדר במים אבל הוא לא חשב פעמיים וזה בדיוק מי שהוא היה", כך אמר השבוע יניב ווטרסקו, חברו של לאון סוושצ'ינסקי ז"ל, שטבע למוות בשבת האחרונה בחוף חדרה, בשעה שקפץ למים כדי להציל נער שזעק לעזרה מתוך המים.
הרחק מהמצילים
סוף שבוע קשה עבר על אזור חדרה, כשבילוי של שבת בחוף הים נגמר עם שני אירועי טביעה ומוות טראגי. בשעה 8:40 התקבל במד"א דיווח על תושב פרדס חנה, הווטרינר ד"ר אמנון לבוב שמצא את מותו בטביעה בחוף סמוך לקיסריה. לבוב (69) פונה למרכז הרפואי הלל יפה בחדרה תוך פעולות החייאה והצוות הרפואי קבע את מותו.
מאוחר יותר, בשעה 14:42 שוב קיבלו במרחב שרון של מד"א דיווח על חמישה אנשים שטבעו בחוף חדרה. ככל הידוע הטובעים נכנסו להציל בן 14 שטבע. אחד מהם, שציין את יום הולדתו ה־35 הוא לאון סוושצ'ינסקי, תושב חדרה.
ככל הידוע, הטביעות אירעו בחופים שאינם מוכרזים וגבו מחיר דמים מהרוחצים. בחדרה שני חופים מוכרזים בלבד: חוף אולגה וחוף כפר הים, אולם תושבים רבים בוחרים לרחוץ בחופים הלא מוכרזים כמו חוף הדייגים, חוף 50 וחוף חדרה מסיבות שונות. בתקופה זו מאחר והים סוער, מוצב דגל שחור ובחופים המוכרזים הכניסה למים אסורה, אך תושבים רבים מבכרים את החופים הלא מוכרזים תוך שהם מסכנים את חייהם. אחרים מנסים למצוא פינה שקטה באחד החופים, כשפעם אחר פעם, מתנפצת אשליית "לי זה לא יקרה" ומישהו משלם על הבחירה הזו בחייו.
אילן גואטה, מציל בחוף אולגה שהוזעק לאירוע בחוף חדרה (הלא מוכרז) שם טבע למוות סוושצ'ינסקי ז"ל סיפר: ”קיבלנו קריאה שמישהו טובע בין כפר הים לחוף הדייגים. זה לא היה המיקום המדויק אבל ראינו התקהלות ואת האנשים של מד"א עם האפודים הזוהרים וכבר לא היה מה לעשות לצערנו. אני קורא לתושבים לא להגיע לחופים לא מוכרזים. אם הים סוער ויש דגל שחור אז תקבלו את זה שהפעם לא תיכנסו למים. אם מישהו רוצה לא לבזבז את זמנו ולהגיע לים מחריש או פרדס חנה ובסוף לא להיכנס למים, הוא יכול להתקשר למוקד העירוני ולברר איזה דגל, הם מבררים איתנו ויודעים”.
גואטה אף הסביר כי גם 'הבריכה', קטע הים שמצפון לסוכה הכי צפונית בחוף אולגה (חוף מוכרז) וחביב על מתרחצים רבים, נחשב 'לא מוכרז' ואסור לרחצה: ”לכל סוכה יש תחום אחריות של 150 מטר. למרות ש'הבריכה' לא בשיפוט שלנו, אנחנו עוד יכולים להבחין, אבל אם אתם הולכים לחוף חדרה, הדייגים ו־50 ־ מי יציל אתכם ומי יראה אתכם?".
הסכנה: איבוד כוחות
יוסי תורג'מן מציל ראשי ומנהל פארק נחל חדרה התייחס למצוקה בה נתקלים רוחצים שנכנסים למים כדי להציל טובע ואמר: ”ראינו את זה גם במקרה של אמיר פיי גוטמן ז"ל ומקרים רבים אחרים. אדם שנכנס לעזור מוצא את מותו בסיטואציה מאד קשה. כשגבר רואה ילד במים, הוא קודם כל קופץ. הוא לא חושב וזו הסכנה הכי גדולה, כי הוא קופץ למקום דינמי, הוא יגיע אליו מהר מאד עם הזרם, אבל כשהוא רוצה לצאת הרבה פעמים הוא מסתבך, מאבד כוחות. אנחנו כל הזמן מזהירים שלא נכנסים לעזור בלי כלי ציפה כלשהו כמו גלגל, ג'ריקן, גזע עץ, כי אי אפשר לנצח את הזרם הזה. מחמם לב לראות שאנשים קפצו להציל את הטובע, ואת רוח הערבות ההדדית אבל יחד עם זאת, חבל שלא לקחו כלי ציפה, זה יכול היה להיגמר אחרת".
מה יש לך לומר למתרחצים בחוף חדרה, יש שם ריף טבעי, שמתפתים לרחוץ שם?
"זה ריף טבעי, לא שובר גלים, ועדיין מים נכנסים ויוצאים שם ובזנבות של הריף הזה, אלו המקומות הכי מסוכנים. חבל שאנשים אומרים 'לי זה לא יקרה' מסכנים את חייהם והרבה פעמים גם את מי שבחוף שנאלץ להושיט יד".
הלב הטוב
כאמור, ככל הידוע סוושצ'ינסקי ז"ל, שבילה בחוף באותו היום, נחלץ לעזרת נער טובע, יחד עם מתרחצים נוספים: ”לאון הוא איש עם לב טוב", סיפר יניב ווטרסקו חברו, "שרק מחפש לעשות טוב ולעזור".
קראו גם:
שלומי בן שושן: ”לאון עבד אצלי לפני שמונה שנים ב'דרייב אין'. הוא היה בחור שאם צריך עזרה, יכלת להתקשר אליו בלי לחשוב פעמיים, לאון היה עוזב הכול ובא מיד לעזור. הרבה זמן לא היינו בקשר, אבל כששמעתי שככה הוא מצא את מותו היה ברור לי שזה לאון. אדם שלא יודע לשחות וקפץ לים לעזור, זה פשוט לאון".
חזקי מנת העומד בראש ארגון מתנדבי חדרה: "לאון היה איש חסד ופעמים רבות התנדב בהובלות לנזקקים ללא תשלום ולמגינת ליבנו גם בחר למסור את חייו בכדי להציל חיים של נער שטבע".
הווטרינר האהוב
ד"ר עידו שיאון, וטרינר וקולגה של ד"ר לבוב ז"ל, פגש אותו בחוף הים בקיסריה, דקות ספורות לפני הטביעה הטראגית וסיפר על חברו בקול שבור: ”הלכתי על החוף וראיתי אותו עם אחד הנכדים שלו, שוחחנו וצחקנו והוא היה נראה שמח עם האשה והנכד ואז נכנסתי למים. אני גולש ורואה שמושכים מישהו החוצה,. אני לא יודע מה קרה שם אבל אני רוצה להאמין שהוא קיבל התקף לב ולא שהוא טבע. אני לא רוצה לחשוב שהוא סבל.
"זה היה חוף הבית שלו, אמנם חוף לא מוכרז אבל כל החיים אנחנו פה. אמנון היה אחד האנשים הכי נדיבים וישרים שאני מכיר. הוא הקפיד להיות וטרינר מתחדש שלומד, היה קם בלילה לכל המקרי חירום לא משנה ש־40 שנה הוא עושה את זה. לפעמים קולגות מתחרים או חושבים שהתקדמות שלך זה על חשבונם אבל הוא היה ההיפך מזה. הוא יצר כאן מן בועה של קולגיאליות ועזרה הדדית וזה הרבה בזכותו. כשאני בחו"ל את החיות שלי אני שולח אליו שזו המחמאה הכי גדולה לקולגה".
