זמן קצר לאחר בחירתו של ניר בן חיים לתפקיד ראש עיריית חדרה, מונה חבר המועצה, טספאי אדרג'או, מסיעת '"עידן חדש" לתפקיד המשנה לראש העירייה.
קראו עוד:
מדובר ברגע היסטורי עבור הקהילה. לראשונה מונה לתפקיד הרם אחד מחברי הקהילה. הדבר התאפשר בעקבות איחוד כל מפלגות הקהילה למפלגה אחת בבחירות 2018. בקדנציה שקדמה לאיחוד לא היה אף נציג לקהילה במועצת העיר. ריבוי המפלגות והעוינות ששררה בין חלק מהמנהיגים, הביאו לכך שאף אחת מהן לא עברה את אחוז החסימה.
"אם לא היינו מתאחדים ושמים את המחלוקות בצד זה לא היה קורה", אמר השבוע אדרג'או. "הכוח בתפקיד משנה לראש העירייה הוא של הקהילה, לא שלי. בתפקיד יש לי יותר כלים כמו מזכירה ועוזר, מה שבהכרח יאפשר לי לסייע יותר לציבור. זה השוני. אני עושה את תפקידי באהבה. לא מתגאה על כלום, אם יש גאווה היא אולי של הקהילה. אלוהים נתן לי כוח לשרת את הציבור שלו ואני עושה זאת בתחושת שליחות. אני משרת גם את הציבור הכללי, שלא תמיד מוצא אוזן קשבת במקום אחר".
רוצה להשפיע
אדרג'או (59) נשוי ואב לשבעה מתגורר בשכונת פאר בחדרה. הוא מעורב בחיים הציבורים בישראל מאז עלה ארצה בשנת 1983. בשנים הראשונות בארץ נדד בין פרדס חנה לנצרת עילית שם למד באולפן מתקדם, וחי גם בתל אביב. הוא למד הנדסאי מחשבים והיה פעיל עלייה. "נסעתי לארצות הברית במסגרת זו, שוחחתי עם סנטורים ונציגי קהילה יהודית ואז בשנת 1994, עברתי לגור בחדרה כדי להיות ליד אימי", הוא מספר. "אצלנו יש כבוד להורים, אנחנו מטפלים בהם, לא זורקים אותם בבית אבות".
בתקופה ההיא שימש במשך שבע שנים כקופאי ראשי בבנק הפועלים בפרדס חנה ותוך כדי כך נבחר להשתתף בפרויקט לאומי למען הבאת יהודי אתיופיה יחד עם ח"כ מהליכוד אברהם נגוסה. אז גם נבטה בו ההבנה כי כדי להשפיע עליו להיות חלק ממקבלי ההחלטות: "הבנתי שאפשר לצעוק על עוולות וקיפוח, אבל כדי לשנות אנחנו חייבים להיות במוקדי קבלת ההחלטות. התאגדנו כאן בחדרה. הקמנו את 'צדק ותקווה' וחסרו לנו שלושה קולות בשביל לקבל מנדט", הוא מספר.
מאז קמו עוד ועוד מפלגות ייעודיות לבני הקהילה, שלפעמים עלה בידיהן להביא מנדט ולעיתים הפיצולים מנעו זאת. עד שחדרה ההבנה בקרב הפעילים החברתיים, שיש צורך באיחוד כדי לצבור יותר כוח והשפעה.
מה שסלל את דרכו של אדרג'או לתפקיד הוא השינוי בצמרת העיר. צביקה גנדלמן הושעה, ניר בן חיים תפס את מקומו והקים קואליציה חדשה שבה אדר'גאו מונה למשנה לראש העירייה.
"צביקה בסך הכול בן אדם טוב", הוא אומר. "בתחילת דרכו עזרתי לו, וניסיתי להשפיע לידו, כי נתתי לו 750 קולות כשהתמודד ב'קדימה' וכשזכה בראשות העיר בקדנציה ראשונה. אחרי הבחירות, הוא לא הסתכל עליי. אז נפל לי האסימון שאנחנו צריכים יותר כוח. כעסתי מאוד, הפוליטיקה אכזרית. אבל בהדרגה הבנתי שרק ביחד נוכל להשפיע. בראשית הקדנציה השנייה, בבר אפללו שהוא חבר אישי שלי, סלל את הדרך להתקרבות ועבדתי איתו מסודר. לא היתה לי הפריבילגיה להיות מחוץ לקואליציה, אמנם קיבלנו פירורים אבל הציבור שלנו היה זקוק לזה. ובאמת הרבה דברים השתנו לטובה. אני לא מדבר הרבה אבל אני גם יודע לצעוק כשצריך. צביקה איש מקצוע ובשלוש השנים האחרונות השתדל לעשות הרבה עבור הקהילה. אני מצטער על השעייתו ומקווה שהכול יהיה טוב אצלו".
בהצבעה על המחליף של גנדלמן היה לך ברור שאתה חובר לבן חיים?
"מי שייטיב עם השכונות החלשות - אני איתו. קמנו כדי לטפל בבעיות הבוערות של השכונות. במשך השנים צביקה לא טיפל מספיק בשכונות, זה לא היה בסדר העדיפויות. ניסיתי בכול כוחי להשפיע, אפילו בישיבת הנהלה לפני אישור תקציב הערתי לו: 'אתה בונה שכונות חזקות, עין הים והפארק, יופי. אבל במרכז העיר יש לך שכונות מוחלשות, עם המון בעיות ואזורים באולגה שהם מעוזים של הקהילה האתיופית'. הוא ניסה לתקצב את הנושא, אבל זה לא היה מספיק. בעוד שבשכונות אחרות מנקים כמה פעמים בשבוע ומכניסים כלים לניקיון מתקדם, אצלנו כמעט שזה לא קורה".
אתה מאמין שבן חיים ישנה את הגישה הזו?
"ניר אומר שהוא בא מלמטה וסובבים אותו אנשים שהם 'עמך', כמונו. הבחירות הבאות לדעתי צריכות להיקבע על השכונות החלשות, ככה היה גם כשאביטן זכה. מכעיס אותי מאוד שמשלמים ארנונה א' בשכונות האלו, עם אפס טיפול. צביקה ואנשיו ברובם באו ממקומות סוציו אקונומיים גבוהים והם לא מבינים קושי יומיומי של שכונות מוחלשות. הם לא היו שם, לא גדלו שם. ראש העירייה הוא כמו אבא של העיר, הוא צריך להסתובב בשטח, לראות מה קורה. עם כל הסימפטיה לצביקה הרבה דברים לא קיבלנו במשמרת שלו. חברי מועצה כמעט לא יכלו להשפיע על כלום. סגנון העבודה הזה של שליטה מוחלטת שלו, לא התאים לעיר".
למרות הביקורת, סבור אדרג'או כי מבחינת כמות עובדי העירייה בני הקהילה, הקרדיט היא לגנדלמן והמנכ"ל יעקב זגדון: "עדיין אין מספיק ייצוג, אבל גם מה שיש זה לזכותם. יש העדפה מתקנת בעירייה לעדה האתיופית גם במכרזים".
יחס מקפח
השבוע, במסגרת חשיפת פרשת NSO על ידי עיתון כלכליסט, התברר כי המשטרה האזינה גם לראשי הקהילה. בחרה במשך שנים טענו חברי הקהילה כי הם סובלים משיטור יתר ומיחס מקפח מצד המשטרה.
"בעבר היה שיטור יתר, עד שההפגנות עשו את שלהן, אבל לא מספיק", אומר אדרג'או. "הציבור שלנו ער לזכויותיו, הצעירים נזהרים יותר והיה לנו גם שוטר נפלא בן העדה בתחנת חדרה. בזכותו השתנה הקשר בין הקהילה למשטרה והשתנתה תפיסת העולם של הצעירים שלנו. יחד עם זה נושא שיטור היתר לעדה לא נעלם, בגלל צבע העור שאנחנו גאים בו, אבל לאחרים נראה כמו חולשה יש לאנשים ולשוטרים לפעמים דעות קדומות. לעתים נערים עומדים ומשוחחים ושוטר שבא לו להתפרק מבקש תעודת זהות, ומכאן זה מסלים. זה לא נורמלי. בחדרה אנחנו חווים קצת הקלה בנושא הזה, אבל זה עוד לא הסוף".
נתקלת בגזענות גם בחיי היום יום במנגנון העירוני?
"יש גם במנגנון העירייה אנשים שאין להם חמלה והם לא מבינים את השונה. לפעמים קל יותר בגלל צבע לפגוע באדם מסוים. אנחנו נועדנו לעזור אחד לשני, עם ישראל ערב זה לזה ואנחנו שוכחים. גנדלמן בעיניי היה כמו דור מנהיגי העבר שחשב בגדול על הקהילה, לזכותו יירשם הקמת מרכז מורשת, זה משהו שצביקה עשה, אבל המינויים שלו לא התאימו לעיר. למשל בתי כנסת, פעם קיבלו חשמל מהעירייה ופתאום חתכו להם את זה. דוגמא נוספת אירעה לפני שנתיים בשיא הקורונה כשביקשתי בעבור משפחות מרובות ילדים בקהילה חבילות מזון שחילק פיקוד העורף, וסירבו. שכחו שהצעירים שלנו הם אלו שבאו לחלק אותן לציבור. כעסתי ופניתי לצביקה אבל זה לא עזר. בסוף הרב נורדמן, סייע לנו ב-180 חבילות ממפעלות הרב גרוסמן".
"הכוח בתפקיד הוא של הקהילה, לא שלי. יש לי יותר כלים כמו מזכירה ועוזר, מה שבהכרח יאפשר לי לסייע יותר לציבור. זה השוני. אני עושה את תפקידי באהבה. לא מתגאה על כלום, אם יש גאווה היא אולי של הקהילה"
אדרג'או מספר כי המשימות הבוערות שלו בתפקיד הן ניקיון השכונות החלשות, פתרון בעיות התשתיות בהם והגברת תחושת הבטחון האישי "בנוסף אני רוצה שקייסים בבתי כנסת יעשו פעילויות לצעירי העדה, יש לנו בתי כנסת במבנים יבילים מתפרקים למשל בשיכון עובדים ובאולגה שאנחנו רוצים לשפר את תנאי התפילה, כי בתי הכנסת זה הנשמה של המבוגרים. בבית מורשת אנחנו מקימים מוזיאון למורשת העדה. בארץ לא מבינים את זה כל כך, אבל אנחנו באים באלפים להלוויות ולשמחות. זו התרבות שלנו והתרבות היהודית העתיקה, ככה שחשוב לנו למצוא מקום אחר להתכנסות ואני מקווה שהנהלת העיר תאשר לנו".
איפה אתה רואה את עצמך בבחירות הבאות?
"אני מקווה שאנשי השכונות לא רק מהקהילה, אלו שחיים איתנו ואין מי שידבר בשבילם, יהיו איתנו. זה צריך להיות הדגל של הבחירות. בקשר לעידן חדש, נעשה פריימריז בקהילה, ואני מקווה שבע"ה נביא שניים או שלושה מנדטים, זה חלום וזה אפשרי. אני עובד 12 שעות ביום ומקבל טלפונים בכל שעה, עובד בלי שכר, כי נועדתי לזה. אלוהים נתן לי כוח לזה וכשאני מתפלל שלוש פעמים ביום מה שהכי משמח אותי, זה הידיעה שהוא נתן לי כוח לפתור בעיה לאמא שבוכה, ולאנשים במצוקה. יש שמבקרים אותי על זה שאני נמצא בחו"ל, נוסע להתפרנס, הם רואים שאני לא כאן. אבל זה לא נכון, אני מתווה מדיניות ועד שאני חוזר אנשי המקצוע עובדים ועושים. הם לא מבינים את זה, אבל אני לא כועס, אני מבין ונהנה לשרת את הציבור, עם כל הקושי".
