מאז התפוצצה פרשת החשדות לאלימות נגד ילדים ב"גן של חגית" בשכונת בית אליעזר, בשלהי חודש יוני, חייהם של משפחות רבות בחדרה נעצרו. רבים מההורים חוששים כעת לרשום את ילדיהם לגן חדש ומתקשים לתת אמון באנשי צוות. במקביל, הם ממתינים בדריכות להחלטת הפרקליטות האם להגיש כתבי אישום בפרשה.
מורן שטאוי, אם לארבעה ממרכז העיר, היא אחת האימהות שעבורן החיים נעצרו. שניים מילדיה הם בוגרי "הגן של חגית" והשניים הקטנים בני שלוש ושנה וחצי למדו בגן עד לסגירתו ב-14 ביוני.
"אני גרה במרכז העיר. הגעתי לגן בבית אליעזר בקצה השני של העיר כי זה היה הגן הכי טוב לכאורה, הכי מבוקש עם המתנה ארוכה", אומרת שטאוי. "כבר כשנכנסתי להריון שריינתי מקום. נשבר לנו האמון".
לליטל ג'יבלי יש ילדה בת 3 בגן וגם בתה בת השש היא בוגרת הגן. "בעבר הייתי תשע שנים סייעת, ככה שאני מכירה היטב את העבודה", היא אומרת. "חיפשתי המון גנים, אני יודע לזהות גן טוב. לגן של חגית הגעתי אחרי המלצות ושמה הלך לפניה. היא גם עשתה רושם מקסים והתחברתי לגן. כשבתי הגדולה יותר הייתה שם, לא חשדתי בכלום. עם הקטנה כבר הרגשתי לא לגמרי בסדר, אבל לא העליתי על דעתי שמדובר בהתעללות לכאורה".
זומנת לצפות בסרטונים במשטרה. איך הרגשת?
"התחושות היו מזעזעות כשצפיתי בחומרים. ראינו שבתינוקייה במרבית שעות היום הם היו בתוך הלולים, בקבוצה של הגדולים זרקו להם את האוכל, הילדים ישבו במעגל ואשת צוות שעמדה מולם זרקה להם את הפרוסות כמו לכלבים. בארוחת הצהריים חלק ישבו מסביב לשולחן והיתר עמדו בטור מול הגננת כשהיא מאכילה אותם מאותה צלחת ומאותה כפית. ראינו שניצלים שנזרקים לכיוון הילדים. ראינו הטחות של ילדים, בעיטות".
גם ג'יבלי צפתה בסרטונים בתחנת המשטרה: "ראיתי איך מעירים את הילדים משנת הצהריים. ביתי ישנה שינה מלאה וחגית הרימה בגסות את המזרן מתחתיה ככה שהיא עפה לרצפה, נחתה על המצח והסתכלה מסביב. בתחילת הדרך אני ועוד כמה הורים תמכנו בחגית, לא האמנו".
מה מצב הילדים היום?
שטאוי: "החיים שלנו נעצרו והאדמה נשמטה לנו מתחת לרגליים. הילדים מאז לא במסגרת, אנחנו בטיפולים וגם הילדים. אין לנו איכות חיים. בעלי ואני בקושי מצליחים לעבוד. לילדים יש קושי בשינה, פחד מחושך ותחושות של תסכול. הם איבדו אמון במבוגרים. רשמנו אותם לגנים חדשים. אם הייתה לנו אפשרות להשאיר אותם בבית עם בן משפחה זה מה שהיינו עושים, כי קשה מאוד לבטוח מחדש".
ג'יבלי: "הכול צף בצורה קיצונית. מחודש יוני היא איתי, אני עוסקת בבניית ציפורניים וכמעט לא מצליחה לעבוד. אי אפשר לסמוך על אף אחד".
ההורים שעוקבים אחר כל דיון והארכת מעצר והפיקו הפגנות רבות, מקווים שתהיה הלימה בין המעשים לענישה. "החומרים נמצאים בפרקליטות ואנחנו מצפים לכתבי אישום ולענישה משמעותית", אומרת שטאוי. "אנחנו מצפים גם לפיקוח מטעם משרד החינוך, לכך שהמצלמות יהיו פתוחות לגורמים חיצוניים, שיהיו ביקורות פתע, ואנחנו מצפים מהרשויות לעזור לנו בהכוונה".
ג'יבלי מוסיפה: "לטעמי צריך להיות בעירייה מן חמ"ל כזה שמישהו יושב ומסתכל במצלמות הגנים. זה חובה".
לא היו סימנים מקדימים?
שטאוי: "בדיעבד היו את כל הסימנים בעולם, כל נורה שהייתה צריכה להידלק הייתה שם, אבל היא הצליחה לטשטש אותנו".
ג'יבלי: "הבת האמצעית שלי כיום בת 6 למדה שם ולא חשדתי בכלום, בקטנה כן הרגשתי מההתחלה שמשהו לא מאה אחוז כי היא לא נקשרה שם לאף אחד. חגית הייתה אומרת לי שהיא רגועה, סגורה ולא יוצרת קשר. אני ייחסתי את זה לזה שהיא ילדת קורונה ונכנסה מאוחר לגן וגם לזה שיש לה בעיית שמיעה. כל בוקר היא סירבה ללכת לגן".
בתוך סערת הרגשות ומשבר האמון, ביקשו ההורים להודות לעמותת שירז שסיפקה את המענה הפסיכולוגי הראשוני ולשירות הפסיכולוגי בעיריית חדרה.
קראו גם:
עו"ד בועז קניג, בא כוחה של חגית בוקרא מסר: "המקרה שלפנינו אינו מקרה כרמל מעודה ומי שקורא למרשתי 'גננת מתעללת', לא קרא את חומר החקירה. מדובר בגן עם מוניטין של 14 שנה, במהלכו עבדו בו כ-20 סייעות ואף אחת מהן לא ראתה אלימות. רק לאחר שמרשתי פיטרה סייעת לאחר ארבעה ימי עבודה, כתגובת נקם זו הגישה תלונה. מרשתי נחקרה, ענתה על כל שאלה ופירטה אודות הסרטונים. לו הסרטונים היו מראים, כטענת ההורים, אירועי אלימות, אזי, היא לא הייתה משתחררת. גם ערעור הפרקליטות בעניין שחרורה, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. מרשתי מבינה ללבם של ההורים המודאגים, ואולם, לצערה דאגתם נובעת מפערי מידע ומכך שהמשטרה לא סברה שיש להסביר להורים כי יידרש בעניין בירור משפטי, כך יצא שההורים כבר הרשיעו את מרשתי בכיכר העיר. למרות ניסיוני הרב בבתי המשפט, טרם נתקלתי בהתנהלות שכזו מצד מתלוננים והדבר חוצה גבולות בין היתר בתקיפת מרשתי בתוך כתלי בית המשפט, תקיפת בני משפחתה המורחבת והשחתת רכוש וונדליזם, כשטרם הוגש כתב אישום בעניינה. אנו בטוחים כי האמת תצא לאור".
