ביום ראשון יתקיים טקס פרסי אופיר, המקבילה הישראלית לטקס האוסקר. אחד הסרטים הבולטים בתחרות, שמועמד ללא פחות מ-12 פרסים, הוא "סינמה סבאיא", של התסריטאית והבימאית, אורית פוקס רותם, שגדלה בחדרה.
3 צפייה בגלריה
רויטל פוקס, השבוע בסינמה סיטי. "זה סרט שמראה בעצם נשים חזקות בסיטואציות לא פשוטות"
(צילום: אלעד גרשגורן)
הסרט זוכה לביקורות נלהבות ומועמד בין היתר לפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר, פרס הבימוי הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר, הצילום, העריכה, המוזיקה, פס הקול והליהוק.
"סינמה סבאיא" מתאר סדנת צילום וידאו בהשתתפות נשים יהודיות וערביות מאזור חדרה והמשולש. במהלך העבודה המשותפת והדינמיקה שנוצרת הן נחשפות זו לזו ומתחדד השוני התרבותי, חברתי, אידיאולוגי של העולמות מהן הגיעו. זהו הסרט העלילתי הראשון של פוקס רותם באורך מלא, והצלחתו גורמת להתרגשות גדולה במשפחתה. אימה של הבמאית היא רויטל פוקס, דמות מוכרת בעיר. פוקס היא יועצת ראש העירייה למעמד האישה, מנהלת המחלקה לאזרחים ותיקים וחברה במועצת הנשים. לא מעט מההשראה לסרט הגיעה מהעשייה החברתית שלה.
להכיר מכאובים
"לפני 13 שנים השתתפתי בסדנת צילום סטילס לנשים ערביות ויהודיות בגבעת חביבה. זו הייתה תרומה של אזרחית שוויץ שהיה לה מאוד חשוב להפגיש נשים ערביות ויהודיות", מספרת רויטל פוקס. "אני גייסתי נשים מחדרה והם דאגו לנשים ערביות. המורים היו צלם ערבי וצלמת יהודייה והיו גם תכנים של עבודה סוציאלית שעסקו בהיכרות של החברות ובתכנים נשיים אוניברסליים שנגעו לכל אחת. לפני יום העצמאות למשל אנחנו דיברנו על עצמאות, הן דיברו על הנכבה ופתאום הכרנו את העולם שלהן, את המכאובים שלהן והן הכירו את עולמנו ואת המכאובים שלנו. במהלך הסדנה יצאנו לצילומים משותפים בכפר קרע והן באו לצלם בחדרה. ביקרנו בבתים אחת של השניה, התחלקנו לקבוצות והתארחנו, קשרנו קשרי חברות שנמשכים עד היום".
"הרבה פעמים מצאתי את עצמי מייעצת ומתייעצת איתן", ממשיכה פוקס. "התקשרה פעם חברה מהסדנה עם סיפור מחריד שקרה במשפחתה והיא לא ידעה איך לספר עליו לבעלה. הזמנתי אותה לכאן, ישבנו בקניון, היא עם רעלה ובעלה לצידה, ורק בנוכחותי היה לה אומץ לספר לבעלה. זה היה אירוע מטלטל מאוד מה שקרה להם והנוכחות של צד שלישי מחוץ לעולם שלהם נתן לה כוח להתמודד ולספר לו. חשבתי לעצמי מי שמביט בנו מהצד בטח אומר לעצמו 'איזו תמונה הזויה'. אני גם מוצאת עצמי מתייעצת עם חברות וקולגות לא מעט, למשל היועצת של ערערה למעמד האישה".
החוויה הטובה שלך הייתה השראה לסרט של אורית?
"זו הייתה אחת הסדנאות הכי משמעותיות שהייתי בהן. הייתי חוזרת ממנה בהיי מטורף, כי זה היה ממש משהו אחר. אני עובדת סוציאלית, אז אני משתתפת בהמון סדנאות, אבל כאן היה משהו שונה, מלהיב. כל השבוע הייתי חושבת על הסדנה, הכרתי המון נשים ועד היום אנחנו מברכות אחת את השנייה בחגים ומצויות בקשר נפלא. הצעתי להן לראות ביחד את הסרט, אבל זה טרם הסתייע. חלקן כבר צפו בו ושלחו לי תגובות נלהבות מאוד. ככה שאפשר להניח שמשהו מזה עבר לאורית. אני שיתפתי בבית את החוויות מהסדנה. נדמה לי שהיא הייתה אז סטודנטית בסם שפיגל או סיימה את הלימודים שם וזה מאוד עניין אותה. בנשמתה של אורית, יש חלקים טיפוליים היא היתה משקי"ת ת"ש בצבא, אבל מאז ומתמיד רצתה ללמוד קולנוע. כשהיא החליטה לעשות מזה סרט היא שיתפה אותי, וחשבתי איך יכול להיות מזה סרט? אבל היא כל כך מוכשרת שהיא הצליחה להפוך את זה לסרט שמרתק את כולם".
פוקס מספרת כי בתה לא הסתפקה רק בהשראה מסיפורי אמה וכחלק מהתחקיר הנחתה בעצמה סדנאות כאלו בגבעת חביבה ובעכו: "השבוע התקיים כנס יועצות למעמד האישה בנתניה, שהתפרס על פני שלושה ימים והיו שם נשים מכל המגזרים, דתיות וערביות והיה מאוד נוגע ומרגש. אורית באה עם הסרט שלה ביום השלישי ואם בדרך כלל כל אחת עם העולם שלה והחיים שלה ויש לנו פחות זמן לכולן, כאן היו התרגשות, שיתוף וקבלה. כולן חיבקו אותי והיו תגובות מחממות לב. בכלל היה כנס מטלטל כי בתה של אחת מהיועצות נרצחה בשפרעם לפני ארבעה חודשים והיינו אצלה. היא סיפרה שראתה את הסרט אבל היה לה מאוד קשה לצפות בו".
אילו תגובות קיבלת בעירייה?
"התגובות הן יותר מנשים. קיבלתי למשל תגובות מפרגנות מזיוה היימברג, מנהלת אגף הרווחה, מגל סעדה הדוברת ומעוד נשים, עובדות וגמלאים, הגברים פחות הבינו את העניין. הסרט הוקרן באחד הימים שש פעמים בסינמה סיטי בחדרה, כי הגמלאים ביקשו. אני עובדת עם אזרחים ותיקים ואני מאוד אוהבת אותם והם אותי. המון חברות עובדות סוציאליות צפו בסרט והתרגשו. קיבלנו טלפונים כל השבת, גם מחברים שלא ידעו על הסרט. הסרט רץ שנה בסינמטקים בכל מיני מקומות, כמו ירושלים, תל אביב, הרצליה, זכה בפרס סרט הביכורים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים. היא הייתה איתו בניו יורק, לוס אנג'לס, ורשה וברלין כשנסעה לפסטיבל ברומניה אפילו פרגנתי לה ולבעלה ושמרתי על הילדים".
קיום משותף
פוקס (66, "אבל כל הזמן מרגישה צעירה בגלל האזרחים הוותיקים") מתחזקת לו"ז צפוף במיוחד. היא מתזזת בין תפקידה כיועצת ראש העירייה למעמד האישה, לתפקידה כמנהלת המחלקה לאזרחים ותיקים בעיריית חדרה, הכוללת 22 עובדים ואמונה על למעלה מ-20 אלף אזרחים ותיקים. בין לבין, היא חברה במועצת הנשים בעיר, בה חברות כל הנשים מארגוני הנשים בחדרה יחד עם חברת המועצה מירי נחשונוב (מסיעת חדרה ביתנו) מחזיקת תיק מעמד האישה וכל הזמן יש לה פרויקט חדש בקנה.
"יש לנו המון פרויקטים, כמו כיתות ותיקים ולימודי העשרה ואנחנו הולכים לפתוח עוד שמונה כיתות. יש פרויקטים עם המשרד לשוויון חברתי, ספורט במרחבים, אירועי הוקרה לאזרחים ותיקים, המון מיזמים בנוסף לכל מיזמי הרווחה ולטיפול הפרטני. השבוע נחנוך גם את "תיאטרון עדות" עם עזרא ועירית דגן בעיר ונשתף פעולה עם בית ספר בבית אליעזר. "מדובר במפגש בין-דורי חינוכי וטיפולי בין ניצולי שואה ובני דור שני עם בני נוער", היא מסבירה. "הבקרים בדרך כלל מוקדשים לנושא האזרחים הוותיקים, ואחר הצהריים אני יותר מתעסקת בכל מה שכרוך בנושאי מעמד האישה".
"הסרט הוקרן באחד הימים שש פעמים בחדרה, כי הגמלאים ביקשו. המון חברות עובדות סוציאליות צפו בסרט והתרגשו. קיבלנו טלפונים כל השבת, גם מחברים שלא ידעו על הסרט"
היא אמא לשלוש בנות, יפעת (46) פסיכולוגית המתגוררת בכרכור, הבימאית אורית פוקס רותם (39) ולירון בת הזקונים שלה (33) פסיכולוגית המתגוררת בקיבוץ לוטן בדרום הארץ.
חוץ מלעשות בייביסיטר, היית מעורבת בעשייה של הסרט?
"גם סרט שהיא עשתה במהלך הלימודים היה על זקנים. 'ביקור קצר'. אני לא יודעת אם זה קשור לתפקידי במחלקה לאזרחים ותיקים או לא. הוא היה על אדם שהיה מציל בים, וכשהזדקן בתו ביקשה להכניסו לבית אבות. זה היה סרט מקצועי ומדהים. נסעתי איתה כל יום שישי לחפש בית אבות שיסכים שנצלם שם, לקחתי שלושה ימי חופש וצילמנו בסוף בירושלים. אני ובעלי לקחנו שחקנים בדרך, היה יום אחד ששחקנית שכחה חולצה בתל אביב, נסענו להביא בחזרה את החולצה, היו הרבה הרפתקאות. בסרט הנוכחי היינו מעורבים הרבה בעזרה עם הילדים, אלו היו 10 ימי צילום אינטנסיביים. גם בעלה נתן 200 אחוז, זה לא רק אנחנו".
איזה מסר עולה מהסרט הזה לדעתך?
"זה סרט שמראה בעצם נשים חזקות בסיטואציות לא פשוטות. ממש רואים כל אישה ואת ההתפתחות שלה וכמה היא חזקה, מרגשת ונוגעת. הסרט עוסק בכל הנושא הזה של הקיום ביחד במרחב. אני נחשפתי לזה רק דרך הסדנה. אני מאמינה שהקיום המשותף והחברות בין נשים היא מעל השתייכות של לאומים, ואני תמיד משתדלת לעשות חיבורים בנושא הזה".
