ליאור לב ארי הגיעה לפרדס חנה-כרכור לפני שש שנים ומיד התאהבה. אחרי שצברה ניסיון בתחומים כמו יזמות, שיווק, ניהול והפקה והכירה את מקום מגוריה היטב, היא החלה להדריך סיורים קולינריים במושבה.
הסיורים שרקחה מרכזים בתוכם את הכישרונות, האהבות והתשוקות של אנשי פרדס חנה-כרכור והופכים אותם לחוויה קולינרית ותרבותית. לליין הסיורים שלה "פרדס חנה איט", נוספו בשנה שעברה סיורים נוספים שמשלבים בתוכם לא רק את הקולינריה המגוונת של המקום, אלא גם ניחוחות אמנותיים ומפגשים עם אומנים מקומיים.
עושר תרבותי
לב ארי, בת זוג של איתי ואמא של בר ויהונתן, הגיעה לפרדס חנה מרמת השרון, כיוון שהזכירה לה את עיר הולדתה בעבר. "זו החוויה שרצינו להעניק לילדים שלנו", היא מספרת. "פרדס חנה עדיין מזכירה לנו את רמת השרון של פעם, יש עוד קצת שדות ומרחבים כאן ופשוט התאהבתי במקום ובכל מה שקורה פה מבחינה תרבותית וקולינרית".
ב-16 השנים האחרונות היא עוסקת בשיווק והפקה עבור אוניברסיטת רייכמן ולפני כעשור החלה ללוות את עמותת "רוח נשית". שני המקומות, היא מעידה, נטעו בה את רוח היזמות מאחר וברייכמן שיווקה בין היתר את בית הספר לקיימות שהיה ייחודי אז וב"רוח נשית" הקימה בוטיק שמלות כלה, שעדיין מהווה מקור הכנסה לעמותה.
"היוזמה והרעיון לסיורי הקולינריה התחילו בתקופת טרום הקורונה", היא מסבירה. "חברים ומשפחה היו באים לבקר והייתי מתבאסת שהם ישבו באותו בית קפה שלוש שעות, אז הייתי מזיזה אותם בין מקומות בפרדס חנה, מתוך רצון שיראו ויחוו עוד. בקורונה, בסגרים, ישבתי במרפסת ביתי ברחוב הדקלים בפרדס חנה ויצרתי את סיורי האוכל מתוך המחשבה הזו. היינו אמורים לטייל בסרי לנקה במשך שנה. במקום זאת יצרתי את סיורי האוכל שלי. כשהכול היה מוכן חשבתי מה עושים עכשיו? הכול עדיין סגור. אז יצרתי מארזים קולינריים מפרדס חנה בסגנון עידוד לבידוד, שהגיעו לכל הארץ".
כשהקורונה דעכה לב ארי האיצה את הפרויקט: "עד היום כבר השתתפו בסיורים 1,000 איש, וזאת למרות המציאות המטורפת שאנחנו חיים בה. לפני כשנה פנו אלי מהוועד המנהל של 'אמנות במושבה' ויצרתי עבור האירוע שלושה סיורים שנותנים יותר במה לאומנים בתוך הסטודיו שלהם. הכרתי אמנים מדהימים ובכל מפגש אני מוצאת את הקשר שלהם לקולינריה. אם זה בבצלים של אומניות קרמיקה, בסטודיו של האמן איב ענאן שהשתתף באחת העונות של מאסטר שף, או באמנות של יוצרת שמכינה חרוזים מעטיפות כריכים של ארומה. גם בקולינריה מצאתי המון אומנות, אם זה במאפים מיוחדים שרואים רק בפריז ועד מתוקים שלא היית מאמינה שהם טבעוניים".
מי הקהל שמגיע לסיורים?
"יש המון סוגים. יש לפעמים תושב מקומי שמביא את המשפחה והחברים שלו מבחוץ שיכירו קצת את העושר התרבותי והקולינרי כאן. ויש גם אנשים שמגיעים מרחבי הארץ כי חיפשו סיורים. זה תחום שמאוד מתפתח עכשיו. כבר בתחנה השנייה בסיור שלנו הם מספרים לי שהם מרגישים בחו"ל. זה משהו באנרגיה, באווירה. הם גם קולטים את האנרגיה של המקום, של בעלי העסקים שמשדרים שכל יום מחדש שהם בוחרים לעשות את מה שהם עושים. זו התשוקה שלהם. זה נותן הרבה השראה למטיילים. רבים מהם בדרך כלל חוזרים עם אנשים אחרים, עם מעגלים אחרים, שהם רוצים שגם הם יחוו את החוויה".
מה את הכי אוהבת בפרדס חנה כרכור?
"אני אוהבת לחבר. גיליתי שהסיורים הם אמצעי מצוין לחבר בין אנשים, אני אוהבת אנשים ולכן אני עושה את זה. אני אוהבת שאנשים באים לפה ואחר כך שולחים לי תמונות ואומרים לי שגיליתי להם מקום. אני אוהבת את הגיוון בפרדס חנה כי יש כאן מקום לכולם. ביום אחד אתה יכול להרגיש שאתה בחמישה מקומות שונים, בגלל האקלקטיות הזו של הנופים, האנשים והמקומות. יש הרבה אנשים בארץ שמרימים גבה ושואלים מה כבר יש לעשות בפרדס חנה? אני אוהבת את השאלה הזו ולא מתבאסת ממנה בכלל. כי אני מבינה, שזה סימן שהם צריכים לבוא לכאן. זה אי של שפיות. השפיות מורגשת בכל פינה. אם זה תרבותית, קולינרית וקהילתית. לפחות אחת לשבוע אני מקבלת טלפון ממישהו שמתעניין לבוא לגור כאן, אני חושבת שאני עושה יחסי ציבור טובים למקום בפעילות שלי ברשת".
סגולות הקקאו
אחת החוויות שיותר זכורות לה מהסיורים הוא השתתפות של תושבת כרכור בעבר בת 80, שבנותיה ונכדותיה, יזמו את הסיור והגיעו יחד עימה. "היא נולדה בכרכור ובגיל 20 עברה לפתח תקווה וגם ילדיה נולדו שם, ככה שהם לא מכירים את האזור", מספרת לב ארי. "ראו שהיא מתרגשת בטירוף, מזהה פינות, אפילו עצרה אנשים ברחוב המייסדים לשאול אם גדלו כאן. זה היה משהו מאוד מיוחד בשבילי".
את מצליחה לעקוב אחרי כל עסק חדש שנפתח?
"כיום הדברים כבר מגיעים אליי. יש פעמים שנפתחים בשבוע 2-3 מקומות חדשים ואני מאוד אוהבת להגיע לעסקים מקומיים שגדלו כאן ופחות למקום שפועל כאן עסקית אבל בעליו לא מתגורר כאן. יש בזה משהו פחות אותנטי בעיניי, כי חסר בזה הדיאלוג עם הקהילה. הרבה פעמים עסקים שנפתחים כאן הם קודם כל בחצרות ובבתים, כי האנשים בודקים עם הקהילה, לא ישר רצים ושוכרים מקום. זה מה שאני אוהבת, שהעסקים נבנים עם הקהילה ולא נניח עסק טבעוני שפתח בפרדס חנה, כי יש קהל לזה כאן".
יש משהו שחסר לך בפרדס חנה?
"בדיוק השבוע נפתחו באורוות האומנים שתי חנויות שהיו חסרות והייתי נוסעת לתל אביב בשבילן. עסק של קליעת צמות וחנות של בגדי ברן, למסיבות טכנו וטראנס".
אחד מהרגעים המיוחדים בסיורים שלה, הוא "טקס הקקאו" אליהם נחשפה כצפוי, בפרדס חנה כרכור. "טקסי קקאו התחילו בפרדס חנה לפני כעשור ואנשים מאוד מתעניינים בזה", היא מסבירה. "זה משהו שאני עושה בתחנה האחרונה של הסיור. לקקאו יש סגולות כמו חיזוק המערכת החיסונית, הזרמת דם באופן טוב יותר בגוף, יש בו משהו שמכניס להיפר כמו סם טבעי. בטקס שאליו נחשפתי כאן, הבנתי שאפשר אפילו להגיע למצב אקסטטי. בסיורים שלי אני לוקחת את זה למקום אחר ולא למקום הזה. בטקסי קקאו כמו בימי הולדת נהוג להביע משאלה. כמו ביומולדת שיש את הרגע השקט הזה, שהאדם מביע משאלה, גם כאן. מביעים משאלה ולוגמים".
קראו גם:
את לא מקבלת לפעמים תגובות מוזרות על המושבה?
"חבר קרוב אמר לי פעם: 'אנחנו מספיק קרובים לתל אביב כדי להיות פתוחים לכל רעיון ומספיק רחוקים כדי לפרק את הציניות'. זה מקום שאפשר לדבר בו על הכול בחופשיות. אם אני מקבלת הודעת וואטסאפ על סדנת מיניות או טקס קקאו אני מקבלת את זה בלי ציניות ושיפוטיות. אני מאמינה שיש פה רמת שיפוטיות נמוכה משאר חלקי הארץ כי יש פה כל כך הרבה סגנונות, לאומים, דתות וכולם בוחרים כל יום מחדש לגור כאן בהרמוניה".
המקומות שאסור לכם לפספס
קפה נעורים
"בית קלייה מקומי שהפך לבית השני שלי בגלל הקפה הטרי, הווייב של אסי הבעלים והחברים שנכנסו לי ללב באמצע החיים".
ביקור אצל קרן מגן חיים
"האישה והסנגרייה שמכניסה אותנו כל סיור מחדש להליך הנדרש עם תבלינים ייחודיים וסיפור על חברות יוצאת דופן".
המזווה
"מעדניית בוטיק עם עושר קולינרי ואושר אנושי שלא תמצאו בשום מקום"
קבב ואחיו
"דוכן אוכל רחוב שעבורי הוא המקום שהכי מתאר את פרדס חנה אהובתי, עם חופן של קהילתיות וקורטוב של יצירתיות".
רוברטה וינצ'י
"מסעדת שף איטלקית הכי ישראלית שיש עם טעמים של יזמות, חדשנות וציונות".
