כדורגלניות מכבי כישרונות חדרה פותחות כל משחק בדקה של כריעת ברך על כר הדשא. מדובר באקט מחאה נגד עיריית חדרה שלטענתן, מפלה אותן ולא מספקת להן את התנאים הבסיסיים ביותר לאימון, למרות שהן משחקות בליגת העל לנשים והקבוצה נחשבת לאחת הוותיקות והאיכותיות בענף.
קראו עוד:
היעדר תנאים מינימליים כמו מגרש אימונים ראוי, חדר הלבשה ושירותים, ותחושת האפליה לא פוגעות באהבתן של הכדורגלניות למשחק. אבל תחושת האפליה מתסכלת. בעיקר כשהן רואות את היחס החם לו זוכה קבוצת כדורגל הגברים של העיר, הפועל חדרה.
אחרונות בהיררכיה
"אנחנו לא מדברות על ההיבט הכלכלי, לא מבקשות סכומים שמקבלים בקבוצת הגברים של הפועל חדרה. אנחנו רק מבקשות תנאים בסיסיים, כדי להיות מקצועניות", מסבירה שני דוד(30) קפטנית הקבוצה שמשחקת בה מאז גיל 14. "כולנו מגיעות מאהבה לענף ולמועדון. לעירייה כנראה לא כל כך חשוב לקדם כדורגל נשים. להפועל חדרה עוזרים למצוא מגרשים למשחקי בית, מספקים להם שעות אימון הגיוניות ומפנים עבורם מגרשים. לנו אין מגרש קבוע ואנחנו נודדות עם הציוד שלנו, שקי כדורים, קונוסים, גופיות, ברכבים הפרטיים ממגרש רמדה למגרש הפועל שגם עליו נלחמנו. במוצאי שבת הגענו לאימון ברמדה וגילינו שיש משחק ילדים של הפועל. כשיש דברים בלתי צפויים בהפועל, העירייה עוזרת להם, וזה בסדר גמור כי הם בליגת העל. אז למה אצלנו לא? למה אצלנו הכול בכוח? בתחילת השנה התאמנו כמה פעמים באור עקיבא, כדי שיהיה לנו מגרש הגיוני. בשבוע שעבר התאמנו בווינגייט. אנחנו אחרונות בהיררכיה כשלפנינו כל קבוצות הנוער והילדים של הפועל חדרה".
כיוון שלקבוצה אין מגרש, את משחקי הבית שלה היא מארחת הרחק מהעיר, במקומות כמו עפולה ואור יהודה. השחקניות מעידות כי לעתים הן מתלבשות בחוץ, ולא תמיד יש להן אפשרות להשתמש בשירותים. לטענתן, כבר קרה שאת הדקות הראשונות של האימון עשו על הכביש הסמוך למגרש.
מכבי כישרונות חדרה הוקמה באופן רשמי בשנת 2004 על ידי יעקב גלאם והיא זוכה להצלחה מרגע הקמתה ונחשבת לאחת הקבוצות המובילות בארץ. קבוצות הילדות והנערות זכו באליפויות ובגביעים רבים וקבוצת הנשים זכתה בגביע המדינה בעונת 2014/5.
הקפטנית שני דוד: "כקפטנית אין לי איך למשוך שחקנית לחדרה. איך? עם שכר גבוה, תנאים, ציוד, מה אני אגיד להן? ילדה שרואה אותנו מתלבשות בחוץ, איך זה נראה? אנחנו רוצות לשמש דוגמא ולא מאפשרים לנו"
"לא מעריכים אותנו בעירייה אבל עזבנו את זה", אומרת דוד. "מתסכל שגורמים לנו להרגיש שוות פחות מקבוצות הילדים. גם אם היינו באותו מגרש מול קבוצת הבוגרים של הפועל זה לא אומר שהם צריכים להיות לפנינו, אבל ניחא. במקרה שלנו, אפילו קבוצות הילדים עדיפות על פנינו מבחינת תנאים. היום הגענו לאימון ברמדה, לא היה חדר הלבשה, כי היה אימון לפנינו של נערי הפועל. שני חדרי ההלבשה היו תפוסים. התלבשנו בחוץ או נכנסנו לרגע להתלבש ויצאנו. אנחנו צריכות לבקש רשות ללכת לשירותים. את תחילת האימון עשינו בכביש שמחוץ לרמדה".
איך עלה הרעיון למחאת הכריעה?
"זה התחיל, כמשהו עולמי בהפגנות של הקהילה השחורה בארצות הברית שחוותה גזענות והתפשט לאירופה, כמחאה נגד אפליה. החלטנו עם הצוות המקצועי שלנו שאנחנו רוצות להביע את מחאתנו בדרך הזו. בדקה הראשונה למשחק כרענו, חלק מהשחקניות שמולנו כרעו איתנו למשל אס"א תל אביב, ובנות נתניה שסבלו שנים וזכו במאבק מול העירייה. גם מי שלא כרעו איתנו גילו סולידריות וזה מרגש. לפעמים אנחנו אפילו מתאמנות ב'צליל', שזה מביש. לילד לא הייתי מאפשרת להתאמן שם. המחאה הייתה ממש מתבקשת".
איך מתמודדות השחקניות הצעירות?
"כקפטנית אין לי איך למשוך שחקנית לחדרה. איך? עם שכר גבוה, תנאים, ציוד, מה אני אגיד להן? ילדה שרואה אותנו מתלבשות בחוץ, איך זה נראה? אנחנו רוצות לשמש דוגמא ולא מאפשרים לנו. לשמחתי המאמן החדש שלנו גבי, פול גז איתנו במאבק, יש לנו תמיכה מהצוות וזה יותר קל להילחם ככה. אנחנו רוצות מקצוענות נטו. אולי יש מי שחושב שאנחנו פראייריות, כי אנחנו לא נלחמות לקבל כסף מהעירייה, אבל כרגע אנחנו רואות לנגד עינינו רק איך להתקדם, להגיע עד לנבחרות. הבנות הצעירות בקבוצה יודעות שזה מאבק להכרה שלא יגמר ביום-יומיים. אני עוד שנה, ארבע, אפרוש. הן אלה שיישארו וצריכות לקבל את התנאים. הן איתנו בכול הכוח ומגיע להן שאפו".
מגרש ביתי
מאמן הקבוצה, גבי בורשטיין, נחרד מהתנאים של השחקניות. "הקבוצה הזו אף פעם לא ירדה ליגה. תמיד הייתה קבוצה צבעונית בצמרת ליגת העל, ותמיד בתקציב נמוך", הוא אומר. "אין מגרש קבוע לשחק את המשחקים, אין מגרש לאימונים. במוצאי שבת היה השיא. בשעה שלנו הכניסו משחק ליגה של מחלקת הנוער בהפועל חדרה, בלי להתייעץ איתנו. בסוף התאמנו מאחורי השער של המגרש ועוד תקפו אותנו. להפועל חדרה לא היו עושים דבר כזה, ולא צריך להיות הבדל בליגות העל. כן, יש בכסף, אבל לא צריך להיות בתנאים המינימליים. אני מעל 10 שנים מאמן נשים ואלו תנאים מחפירים, אין לבנות שירותים אפילו. בתחילת השנה העברתי לו"ז אימונים, עם בקשה לשעה 18:00 אמרו לי 'לא, אתם ב-19:30 אחרי הילדים'. השעה הנכונה למקצועניות היא שש. הן עובדות ולומדות, אבל אין לנו ברירה, אנחנו בתחתית סולם העדיפויות העירוני".
לדבריו, כ-90 אחוז מהאימונים מתקיימים על חצי מגרש: "לבנות נמאס מזה ואני אמרתי שבשלב מסוים, המרוץ לצמרת יכול ליפול בגלל תחושת חוסר השייכות למקום".
איך זה משפיע על הקבוצה?
"קשה להביא שחקניות ישראליות לכאן, כי הן מעדיפות ללכת לקבוצות עם תנאים יותר טובים. יש שלוש שחקניות ותיקות בחדרה, הבאנו חמש זרות וכל השאר צעירות ממחלקת נערות של חדרה. עקב התנאים קשה לגדול במחלקת הנוער שלנו. את מגרש הפועל אנחנו מקבלים פעם-פעמיים בשבוע. אנחנו מתאמנים 4-5 פעמים בשבוע, אם היה לנו היכן זה היה קורה יותר. אנחנו רוצים תנאים של ליגת על כדי לקדם את הקבוצה ולזכות בתארים: חדר הלבשה קבוע, מחסן כדי לא לטייל עם הציוד, מגרש צמוד. שלחו אותנו להתאמן בצליל, לא רצו לפתוח שירותים. מה עושה שחקנית שצריכה פיפי או שהיא במחזור? הגענו לגמר גביע אתנה, למרות התנאים. הן רוצות עד הסוף, אבל אין לנו אוזן קשבת בעירייה"
אילו תגובות אתם מקבלים בעקבות המחאה?
"מהמשחק הראשון בגביע אתנה אמרתי לבנות שהן חייבות לעשות משהו. התחילו להיות שידורים ודיברנו על להעלות מודעות. עלינו עם חולצות עם כיתוב בהתחלה, ולא אישרו לנו בהתאחדות הכדורגל, אז שמנו שלטים ביציע ועכשיו במשחקים האחרונים הבנות כורעות ואפילו שופטים התחילו לכרוע ברך. זה מאוד מרגש".
רעות דוד היא עוזרת המאמן. עד לפני חצי שנה גם הייתה שחקנית הקבוצה. "ההקבלה ביננו לבין הפועל היא רק בזה ששתי הקבוצות בליגת העל", היא אומרת. "בפועל אנחנו רחוקות שנות אור מלקבל מה שהפועל מקבלת. המצוקה שלנו הרבה יותר גדולה ממה שאנשים מדמיינים. מאז החלה העונה בספטמבר כבר התאמנו בעמל, ברמדה, במגרש הפועל, באור עקיבא, בצליל, בווינגייט. זו הזיה. בהתראה קצרה דוחפים אותנו לחצי מגרש, בלי שירותים, אנחנו מפסידות עבודה, לימודים ומה ביקשנו? רק מגרש להתאמן בו. בסיסי. להגיע לחדר הלבשה משלנו, להיות יחד, לא כל הזמן להיות בסטרס שילדים יכנסו בטעות, בזמן שאנחנו מחליפות בגדים. הגיע הזמן לעשות סוף לסיפור הזה".
"אני גאה במקום שהקבוצה נמצאת, אני רק יכולה לדמיין מה יקרה כשיתנו לה תנאים בסיסיים, היא תעוף לשמיים. נתניה נלחמו וזכו, באר שבע זכו, אס"א מקבלות הכרה מהאוניברסיטה, לרמת השרון יש אצטדיון, במה אנחנו שונות? לאן נעלמה העירייה? אנחנו במקום שלישי, שתי נקודות ממקום ראשון".
את אופטימית?
"המאמן שלנו בא מהמקומות הגבוהים ביותר, מנבחרת ישראל ומהאקדמיה ויודע מה מגיע לקבוצה כזו. אם לא נצליח, זו תעודת עניות לעיר. אלו שחקניות כדורגל שצריכות לקבל תנאים הכי טובים להצליח. אין לכם? לפחות אל תשימו רגליים".
מהעירייה נמסר: "אגף אתוס של עיריית חדרה, פעל בהנחיית ראש העירייה למצוא פתרון לבעיית שעות האימונים לקבוצת הנשים ואכן נמצאו ארבעה ימים בשבוע. לצערנו המגרשים בחדרה אינם עומדים בתקן של ליגת העל בכדורגל נשים ולכן בקרוב תחל בניית קומפלקס אימונים מפואר בכניסה המזרחית לעיר, עם שני מגרשים חדשים שיעמדו בכל התקנים. יודגש כי מגרשי האימונים בעיר אינם מנוהלים או מתופעלים על ידי עיריית חדרה".
