את חול המועד סוכות קיבלו תושבי שכונת "פאר" בחדרה, כשערימות זבל מעטרות את רחובותיהם ופחי האשפה המועטים המוצבים ברחבי השכונה, גדושים עד אפס מקום. שאריות אשפה שנשרו מהפחים העמוסים התעופפו גם לכבישים.
התושבים הקימו סיירת זבל: "ניצור הרתעה"
מראה של כלבים וחתולים משוטטים הנוברים בערימות האשפה ומפזרים שאריות מזון לכל עבר, אינם, כך מסתבר, מחזה נדיר.באוויר עמדה צחנת אשפה מרקיבה וזבובים טורדניים העיקו על העוברים והשבים.
"המראות הללו של ערימות זבל כל שני מטרים ופחים מפוצצים, אינם זרים לנו", טוענת א', בת 27, תושבת הרחוב.
"אנחנו רגילים לכך שבעיריית חדרה לא מתייחסים אלינו כאל בני אדם ובוודאי לא כמשלמי מסים. העירייה ממעטת לפנות מכאן את פחי הזבל. אם בשכונות סמוכות יש פינוי אחת ליומיים, כאן עד אחרי החג יעמדו הפחים הסרוחים כמפגע תברואתי, שורץ זבובים ומחלות.
זקני השכונה ימשיכו לדדות עם מקלות הליכה בין ערימת זבל אחת לערימת זבל שנייה, והילדים ימשיכו לשחק ברחוב בין מפגע תברואי אחד לשני. לאיזה ילד מגיע לחיות ככה? למרות שכבר התרגלנו לסירחון ואיש ממש לא מתרגש ממנו, נדמה שלאחרונה זה מגיע לשיאים חדשים".
מיכל יכין (32) התגוררה בעבר בשכונת פאר. כמה מבני משפחתה עדיין גרים בה. גם היא מציינת כי בשכונה מוצבים מעט מדי פחי אשפה. "באחד מהרחובות המרכזים בשכונה, רחוב ד"ר ברין, מוצבים שני פחים אקולוגיים", היא טוענת, "הפחים הללו מוצבים בדיוק מול ספסל, כך שלא ברור איך מישהו יכול לשבת שם עם צחנת המזון.
"מעבר לכך אין פחים לאשפה רגילה, והתושבים שאין להם היכן להשליך את האשפה מייצרים איי זבל שנערמים על המדרכות. בגלל שאין מספיק פחים וגם אין פינוי סדיר שלהם, המשמעות היא שהתושבים כאן חשופים תמידית למחלות, לזיהומים וכל המשתמע מכך".
לדבריה, ערימות הזבל על המדרכות מהוות גם סכנה בטיחותית כיוון שהן מאלצות את הולכי הרגל לצעוד על הכביש.
הזנחה פושעת
שכונת פאר מסתתרת בצנעה מאחורי רחוב ביאליק. היא מאכלסת בעיקר תושבים יוצאי אתיופיה, ומיעוטם יוצאי קווקז ורוסיה. מדובר באוכלוסייה קשת יום ומבוגרת ברובה, אולם גם מקצתו של דור העתיד עדיין מתגורר בשכונה.
הרחובות המרכזיים בשכונת פאר, שאין בה לא פאר ולא הדר, רחוב מיכאל חזני וד"ר ברין, רווים בערימות גבוהות של אשפה שנראות לפחות בנות כמה ימים. כשאלתי תושבים כמה זמן עומדות הערימות על תילן, עונים כולם בייאוש ובלי להניד עפעף "מאז ומתמיד".
ביקרתי בשכונה ביום שישי בחול המועד. על פניי חולף ח', תושב ותיק בשכונה המתגורר בה כבר כ-30 שנה. ידיו עמוסות שקיות קניות והוא חולף באדישות על פני ערימת זבל גדולה ברחוב חזני. "ערימות האשפה הפכו להיות חלק מנוף השכונה", הוא מסביר, "כמו שברור לי היכן ממוקם בית הכנסת ברחוב או המכולת וגן השעשועים, ברור לי שתהיה כאן ערימת זבל".
אילן אוחיון, תושב אחר בשכונה, טוען גם הוא כי העירייה ממעטת לבצע פינוי אשפה בשכונה, "וברור לי שאין מצב שזה יקרה בשום שכונה אחרת בעיר. התחושה שלנו היא קשה, כאילו לא סופרים אותנו. מזלזלים בנו, כאילו אנחנו לא בני אדם".
התושב עתמני רודה, אמנם רק עם פז"ם של שלוש שנים בשכונה, אבל כבר מיואש: "אני מת לעזוב. למה? בגלל הבלגן, הלכלוך והזבובים. איזה עיר מאפשרת לתושבים להתגולל בערימות אשפה? בשכונת ניסן מפנים כמעט כל יום, ואצלנו במקרה הטוב פעמיים בשבוע.
"אנחנו כבר לא פונים למוקד העירוני מרוב ייאוש וידיעה שאיש לא ינקוף אצבע עבורנו. מדובר בהזנחה פושעת של שכונה שחיים בה אנשים בלי תנאי קיום בסיסיים. כמו שהשכונה נראית היום, יותר טוב לשרוף אותה ולהקים אותה שוב מחדש. הפעם בצורה שתתאים למגורי אדם".
שכונת הזבל
בין איי הזבל בשכונה האפורה והמוזנחת, ילדים שיחקו ורכבו על אופניהם, קשישים ישבו על ספסלי הרחוב נחים מהליכה ממושכת או מעבירים זמן, כשניחוחות הזבל והזבובים נישאים באוויר. צעירי השכונה בגילאי 30-20 התגודדו בחבורות קטנות למעין מפגש חברתי על מדרגות אחד הבניינים או בגן השעשועים העלוב, כשאת כולם מאחדת תחושה אחת: ייאוש.
"יש את שיר הפתיחה של תוכנית הילדים המיתולוגית 'שכונת חיים', ויש שם משפט כמו 'זו לא שכונת פאר, זו לא שכונה של עוני'", מציין אחד מצעירי החבורה, "אז פה בשכונת פאר, אין דיסוננס גדול יותר בין שמה של השכונה למהותה. זו בהחלט לא שכונת פאר. אני בטוח שגם בסלאמס הגרועים והקשים בעולם אין תנאי תברואה כאלה. צריך לשנות את שמה לשכונת הזבל", הוא אמר.
צעיר אחר, שהגיע לפאר משכונת גני אלון, שאף היא לא בדיוק מהסוגה העילית שבשכונות העיר, הוכה בתדהמה למראה עיניו. "כמויות זבל נמצאות בכל מקום, זה פשוט לא ייאמן. כמו כפר נידח במדינת עולם שלישי", אמר, וצעירה אחר
