בית משפט השלום לתעבורה בחדרה האמין לגרסתו של צעיר שהמשטרה האשימה בנהיגה בשכרות וזיכה אותו. הנאשם טען כי לא נהג כלל ברכב בעת שנבדק.
נגד הצעיר הוגש כתב אישום שייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות. מחומר החקירה עלה כי ניידת תנועה עצרה את הצעיר, ובבדיקה שנערכה לו נמצא שבליטר אוויר נשוף שלו היה ריכוז אלכוהול בכמות של 325 מק"ג.
את הנאשם ייצגו עו"ד אליאס סיילס ועו"ד ירון בוכובזה. הוא כפר בעובדות כתב האישום ובין היתר טען כי לא נהג כלל ברכב. מטעם התביעה העיד רק שוטר אחד מהשלושה שהיו אמורים להעיד במשפט. השוטר אמר כי אינו זוכר את האירוע, וכי שני השוטרים האחרים אמרו לו שהנאשם נהג ברכב והתחלף עם אחר.
עורכי דינו של הנאשם טענו כי הוא לא נהג ברכב, ועל כן אין משמעות לתקינותו או לאי‑תקינותו של מכשיר הינשוף או ליתר המסמכים אשר הוגשו לעניין בדיקת השכרות. הסניגורים טענו כי יש לזכות את הנאשם היות שמדובר בעבירת נהיגה, והתביעה לא הוכיחה את עצם הנהיגה. הם טענו כי עקב זאת אין להידרש לשאר רכיבי העבירה.
השופטת מיכל דוידי קבעה בפסק דינה כי החליטה לזכות את הנאשם. היא קבעה כי בכל החומר בתיק שהוגש לבית המשפט אין כל ציון לכך שהנאשם נהג ברכב.
"אין כל מזכר או דוח פעולה או עדות אחרת המראה, ולו באופן קלוש, כי בוצעה החלפה בין יושבי הרכב או כי הנאשם נהג בו והתחלף עם אחר". השופטת הוסיפה כי "עצם היות הנאשם שיכור אינו עבירה, וכי רק נהיגה במצב שכרות מבססת את עבירת הנהיגה בשכרות". לפיכך החליטה השופטת לקבל את טענת הנהג ולפיה אין להשיב לאשמה והורתה לזכותו.
