אם במהלך נסיעתכם ברחבי חדרה, או בצעידתכם בשבילי העיר, נחשפתם לציורי קיר מרהיבים, שהופכים אזורים אפורים לצבעוניים ומרתקים, תדעו לכם שמי שאחראית לכל היופי האורבאני הזה היא אומנית מקומית, שהופכת את עיר מגוריה לתוססת ולהרבה יותר פוטוגנית.
עבודה מעצימה
קוראים לה יסמין פנחס. היא בת 23, והיא, כאמור, מתגוררת בחדרה. פנחס היא האחראית ליצירות המרהיבות שבהן אתם נתקלים ברחבי העיר. בין היתר ציירה את צב הים הענקי במתחם הווילאג' (מול חנות "אורבניקה"), את החלון הטרופי (במתחם האוכל בווילאג'), את דרקון הענק מתחת לגשר אריק, ואת הצמחייה הטרופית הססגונית במיוחד בגן השעשועים בשכונת גזית.
היא החלה לצייר עוד כשהייתה ילדה. בתקופת התיכון ציירה רבות על בניינים נטושים בעיר, ביער חדרה ומתחת לגשרים. בשנים האחרונות הפכה את האומנות שלה לממוסדת יותר, והיא מציירת על קירות ועל מבנים ברחבי העיר.
"תמיד היה לי הפחד הזה שיתפסו אותי וייקחו ממני את המברשות", היא מספרת. "היום לשמחתי אני נהנית מהעשייה הזאת באופן מוסדר, ותוך כדי שאני משתפת פעולה עם אנשים. אלה שתי התשוקות שלי: לצייר, ולשתף פעולה עם אנשים, בכל מיני רבדים".
היא למדה בבית הספר התיכון הרב-תחומי למדעים ולאומנויות בחדרה. בצבא שירתה כמפקדת קורסים בחיל החימוש, ולאחר מכן כמורה חיילת לנוער בסיכון. לפני שנתיים השתחררה מצה"ל והחלה לבנות את חייה העצמאיים בעיר. "שכרתי דירה בחדרה, והקמתי את העסק שלי Yasmin Pinhas art, שבו אנשים מזמינים עבודות ציור גדולות לבתים או למתחמים", היא מספרת. "לא הייתה לי כל התלבטות אם לעזוב את חדרה לטובת העיר הגדולה, או למקום אחר. אני אוהבת את חדרה מאוד. את הים ואת היער. אולי בעתיד הרחוק יהיו לי מחשבות על מקומות אחרים כמו ניו יורק. כרגע חדרה מרגישה לי הבית".
אמנם ההזמנות לציורים על פי רוב מגיעות אליה, אך עם זאת פנחס מספרת, כי לעיתים היא עוברת במקום שהיא חשה רצון עז לצייר בו, ומציעה בעצמה לעשות זאת. "בווילאג' למשל פנו אליי; בעניין גן השעשועים בגזית, קיבלתי פנייה ממרכז הצעירים", היא מספרת. "העבודה הזאת הייתה מעצימה ומשמעותית מאוד, כי עשיתי אותה יחד עם הורים וילדים מהשכונה. הם צבעו לבנים, כל אחת בצבע אחר, ליצירת מראה חי וצבעוני. באמצע, ציירתי צמחייה פרועה ומטורפת. עכשיו אני ממש רוצה לצייר בנעמ"ת, וכבר פניתי אליהם, ופניתי גם למיתר נירים — עמותת נוער בסיכון, כי אני רוצה לצייר עם הנוער על חומה באולגה".
משמח ויפה
פנחס מציירת באמצעות צבעים ומברשות, ולא באמצעות ספריי צבע. "משום שאני אוהבת לראות את משיחות המכחול והמברשת של האומן, משהו שלא רואים עם ספריי", היא מסבירה. "בדיוק כפי שבפיסול רואים את הגושים ואת יצירתו של האומן".
את העבודה שלה היא מתארת כאומנות רגשית: "העיקרון המנחה שלי בציור הוא לגרות מבחינת הצבעים והמסר. למשל, הייתי רוצה שהילדים בגזית יגיעו לגן, ובמקום לראות קיר אפור שלא מעורר מאום, יראו את כל הצבעוניות הזאת וירגישו 'וואו, כמה צבע'. זה כיף, משמח ויפה".
אז זה מה שתרצי לעשות כשתהיי גדולה?
"הייתה תקופה שחשבתי שאני הולכת ללמוד הנדסת סביבה בטכניון, וזה ירד מהפרק, לפחות נכון לעכשיו, משום שאני לא רוצה להרגיש שאני לומדת משהו בשביל להרוויח כסף. אני אשיג את הכסף קודם כול מהעבודה שלי ומהתשוקה שלי, ואז אלמד משהו שמעניין אותי. ידע אקדמי ארצה בשביל ההנאה שלי, לא כדי להרוויח כסף".
לפנחס יש פינה חמה בלב לנושא נוער בסיכון, ושאיפתה כיום היא לעבוד כמה שיותר עם בני נוער במצבי סיכון: "החיבור נובע מחוויות אישיות שלי כילדה, שהייתי רוצה שיבואו אליי ויראו לי את העולם הצבעוני הזה", היא מסבירה. "כילדה מאומצת חוויתי המון אתגרים שקשורים בעברי, והרצון שלי עכשיו הוא לעורר מוטיבציה ותקווה, באמצעות ציור וצבעים, בבני נוער במצבי סיכון.
"הציור שאני מתכננת לצייר איתם על החומה באולגה החומה — זה לא רק הציור עצמו, זאת תחושת המסוגלות, שאתה יכול לעשות עבודה מרהיבה בקיר של 30 מטרים. תחושת המסוגלות הזאת לא נשארת בקיר, אלא עוברת הלאה לחיים. כשאתה יוצר ציור הוא משמש השראה לדורות הבאים. זה מדהים בעיניי. בקיר הגן בגזית, לדוגמה, הגיעו ילדים ממועדונית לנוער בסיכון באזור וסייעו המון, נהנו והועצמו. בזה יש הרבה יותר ערך מוסף מאשר הציור עצמו".
בימים אלה שוקדת פנחס על ציור על קיר במתנ"ס ראשונים בשכונת נחליאל, בשיתוף פעולה עם בני נוער.
