הם הכירו במלון המפונים באילת שבועות ספורים אחרי שפרצה המלחמה כשהלבבות עדיין מדממים את אובדן החיים ומאות החטופים. שמעון פרץ (30) משדרות נמלט מתופת ה-7 באוקטובר, ומשי (26) פונתה מקרית שמונה שנכנסה לטווח הירי של חיזבאללה. האהבה ביניהם ניצתה כמעט ממבט ראשון והם הלכו עם הלב, התחתנו והקימו את ביתם בשדרות.
4 צפייה בגלריה
שמעון, משי ושירה-רבקה הקטנה
שמעון, משי ושירה-רבקה הקטנה
שמעון, משי ושירה-רבקה הקטנה
(צילום: הרצל יוסף)

לחגיגות השנה הראשונה לזוגיות הם קיבלו במתנה את בתם שירה-רבקה שנולדה לאחרונה בבית החולים ברזילי באשקלון. "מהמקום הנמוך ביותר צמחה האהבה הגדולה ביותר", הם אומרים. "הסיפור שלנו הוא ההוכחה שקורים נסים".

מסיר הקציצות לחדרי הלב


כשהמחבלים התחילו את מסע ההרג בשדרות הסתתרו שמעון והוריו מתחת למיטות בממ"ד. "התחלנו לקבל הודעות מטרידות על מחבלים שפורצים לבתים והורגים", הוא נזכר. "פחדנו שהם יגיעו אלינו הביתה והתחבאנו במשך שעות, זו היתה טראומה קשה מאוד". למחרת בבוקר הוא העלה את הוריו לרכב ונסע דרומה כשבעיר עדיין מתנהלת לחימה והרקטות שורקות מעל ראשיהם. "יצאנו תוך כדי ירי ואזעקות וראינו את כל המוות וההרס ברחובות", מספר שמעון. "למרות הסכנה הרגשתי שאני חייב להבריח את ההורים שלי כמה שיותר מהר. בהתחלה חשבנו לנסוע לים המלח אבל תוך כדי נסיעה החלטנו להמשיך לאילת".

4 צפייה בגלריה
שמעון, משי ושירה-רבקה הקטנה
שמעון, משי ושירה-רבקה הקטנה
שמעון, משי ושירה-רבקה הקטנה
(צילום: הרצל יוסף)

מאוחר יותר הוא גילה כי איבד חברים רבים שנרצחו או נפלו ביניהם קובי פריאנטה ז"ל מקבוצת הריצה שנקלע למארב מחבלים בשדה בסמוך לקיבוץ יד מרדכי. "הרבה חברים ושוטרים שאנחנו מכירים נהרגו ביום הנורא הזה, הידיעות על מותם הגיעו אלינו בקצב מסחרר".
באותן שעות דרמטיות, בקצה השני של המדינה, התעוררה משי מהאזעקות שפילחו את שלוות החג בקרית שמונה. "מהר מאוד הבנו שמדובר באירוע חריג, שזו מלחמה", היא אומרת. "נשארנו בעיר בשבועיים הראשונים ולאחר מכן התפנינו כל המשפחה למלון באילת".
עיר הנופש הדרומית קלטה באותה תקופה אלפי עקורים ששוכנו במלונות, בתי הארחה ובאכסניות. שמעון ומשי שהו במלונות סמוכים וייתכן שדרכיהם לא היו מצטלבות לעולם בלי קצת עזרה מחברים. תמיר פרץ, חבר ילדות של שמעון, שהה במלון של משי ובני משפחתה וזיהה את הפוטנציאל לשידוך. "הוא מאוד התרשם ממשי וחשב עליי", מספר שמעון. "הוא אמר לעצמו 'יש לי חבר רווק שיכול להתאים לה'".
פרץ הוא בעלים של חברת קייטרינג בשדרות וניצל את קסמו המחבר של האוכל כדי לארגן ביניהם פגישה מבלי שיידעו מה הוא זומם. "באחד הימים הוא הביא סיר של קציצות והזמין את המשפחות שלנו לארוחה", מספר שמעון. "בזמן שישבנו כולם ביחד כבר הרגשתי את החיבור בינינו. התחלנו להתכתב ואז הזמנתי את משי לדייט".

החות'ים הרסו את הדייט


זה לא היה פשוט להתחיל קשר רומנטי בתוך כור ההיתוך הכאוטי שנוצר במלונות. חלק מהקסם של רומן בהתהוות מצוי במסתוריות, הגעגוע והציפייה למפגש. במקרה של משי ושמעון רוב הדייטים התרחשו במרחב הציבורי שחלקו עם הוריהם ומאות המפונים. "זה היה קשר קצת משונה בהתחלה", מספרת משי. "לא היתה לנו הרבה פרטיות, נפגשנו בלובי או ברחבי העיר שהיתה מלאה באנשים. אולי בגלל זה הכל קרה כל כך מהר".
איפה היה הדייט הראשון?
"הלכנו לים, ואיך שהגענו היתה אזעקה בגלל שיגורים של החות'ים. אפילו בדייט הראשון היה בלגן".
למרות ההתערבות הגסה של הפרוקסיז מתימן הם הבינו שקורה ביניהם משהו מיוחד. "כשהבטנו בעיניים אחד של השנייה ידענו שזה רציני", אומר שמעון. אחרי כחודשיים הוא היה צריך לקבל החלטה לא פשוטה: להישאר בבועה במלון או לחזור לשדרות כדי להציל את העסק לאחזקות בניין ושיפוצים. "מצד אחד אתה נמצא בסוף העולם, קצת יותר מוגן, אבל מצד שני אתה בחוסר תעסוקה, בלי שגרה מסודרת, והעסק שהשארת בבית מושבת", הוא אומר. "באיזשהו מקום היה בי רצון לחזור ולשקם את העסק גם כדי שאוכל לבנות עתיד עם משי".

4 צפייה בגלריה
שמעון ומשי פרץ בחתונתם
שמעון ומשי פרץ בחתונתם
שמעון ומשי פרץ בחתונתם
(צילום: חנן לוסקי)

הוא הציע לה לבוא איתו לשדרות ולפתוח דף חדש בעיר הנטושה והמופגזת בה מעולם לא ביקרה לפני כן. משי שמאמינה בהשגחה עליונה הסכימה ללכת אחריו אל הלא נודע. "לא נפגשנו סתם, זה נועד להיות", היא אומרת. "מה הסיכוי שנגיע למלון שבו חבר של שמעון שהה? מה הסיכוי שנכיר ונתאהב, שני אנשים משני קצוות הארץ? זה ממש נס".
למשפחות שלהם היה יותר קשה להשלים עם ההחלטה שקיבלו בני הזוג אחרי היכרות קצרה יחסית ולא שגרתית. "ההורים שלי היו מודאגים", אומרת משי. "אני עוזבת עם בחור חדש ונוסעת אחריו לעיר שעד כה שמענו עליה רק בהקשרים של טילים ומלחמות. אבל החלטנו שאנחנו רוצים להתחיל את המסע שלנו ביחד, אחרי כל החושך שעברנו רצינו קצת אור ונחמה".

מחדר הלידה לממ"ד


המפגש הראשון עם שדרות צרוב אצלה היטב בזיכרון. "נכנסנו לאזור מלחמה", אומרת משי. "העיר היתה כמעט ריקה מאדם והסתובבו המון חיילים. אפשר היה עדיין להרגיש את הטראומה שחוו התושבים באותה שבת. חברים של שמעון נרצחו פה וזה מלחיץ להגיע למקום כזה. היו המון התראות 'צבע אדום' ונפילות. כל הזמן שמענו פיצוצים מההפגזות של צה"ל והבניין רעד".
לאט לאט היא התרגלה לשגרת האזעקות והצטרפה לשמעון בניהול העסק. היא אחראית על הצד האדמניסטרטיבי ועוזרת לו לחפש פרויקטים. "משי עמדה לצדי ותמכה בי", אומר שמעון. "אנחנו מנסים ביחד להחזיר את העסק למצבו הקודם וזה לא פשוט. עד עכשיו קשה להשיג עבודה והכל צולע".
אחרי תקופת התאקלמות קצרה הגיעה הצעת הנישואין: "אנחנו אנשים מאמינים ונמצאים בתהליך של התחזקות, הבנתי שכדי להיות שלמים אנחנו צריכים לעבור לשלב הבא ולשבור את הכוס מהר". באפריל הם כבר עמדו מתחת לחופה באולם אירועים באופקים: "היתה חתונה מאוד יפה והגיעו הרבה אנשים לשמח אותנו. למרות שהמשפחות והחברים שלנו משני הצדדים פזורים בכל רחבי הארץ, הם עשו מאמץ והגיעו".
חצי שנה לאחר מכן הצטרפה לתא המשפחתי שירה-רבקה שהיתה בין התינוקות הראשונים שנולדו בברזילי בשנה העברית החדשה. במרכז הרפואי שטיפל באלפי פצועים מפרוץ המלחמה, התרגשו מסיפורם האופטימי של הזוג הצעיר: "משי ושמעון הם העדות לכך שאפילו בסיטואציות הקשות ביותר האהבה יכולה לפרוח".

4 צפייה בגלריה
שמעון ומשי פרץ אחרי הלידה בברזילי
שמעון ומשי פרץ אחרי הלידה בברזילי
שמעון ומשי פרץ אחרי הלידה בברזילי
(צילום: דוברות ברזילי)

אחרי תקופה של שקט יחסי התגבר הירי לעבר שדרות וכך גם מפלס החרדה של משי ושמעון. "משי נאלצה לרוץ עם התינוקת לבד לממ"ד כשהייתי בעבודה", אומר שמעון. "זו חוויה מלחיצה בעיקר עבור מישהי שלא צברה ניסיון של שנים כמוני. הקמנו פה את הבית שלנו אבל בתור הורים אנחנו חייבים לתת לילדה ביטחון. מה שמחזיק אותנו שפויים זה השמחה והאור ששירה-רבקה הכניסה לחיינו, אחרי החושך בו היינו קיבלנו אותה במתנה. כרגע אנחנו פה אבל הכל נזיל, אם לא ימוטטו את חמאס אני לא יודע מה יהיה בעתיד".

קראו גם:

משי מייחלת ליום שבו תסתיים המלחמה והיא תוכל לקחת את שמעון ובתם הקטנה לקרית שמונה שמטווחת ללא הפסקה. "שמעון עוד לא היה בבית שלי וההורים שלי עדיין מפונים", היא אומרת. "אני חולמת על הרגע שבו כולם יחזרו הביתה והמשפחות יתאחדו".
בינתיים היא מתנחמת בקווי הדמיון בין שדרות לעיר ילדותה: "התושבים כאן מזכירים לי את הבית וזה עוזר לי להתמודד עם האמהות החדשה כשאני רחוקה מאמא שלי".
האהבה שלהם התחילה בארוחת קציצות במלון באילת והם מקווים שגם בעתיד האוכל יהווה חלק חשוב בחייהם. "אני חולמת לעסוק בתחום הבישול והקונדיטוריה", מגלה משי. "אני אוהבת לבשל ולארח ואני מאמינה שיש לי את הכישרון להצליח בזה". שמעון מסכים: "היא בשלנית גדולה, יש לה ידי זהב. אולי בעתיד יהיה לנו עוד עסק משפחתי".