בשבוע שעבר הונחה אבן פינה להקמת שתי מחלקות קורונה חדשות במרכז הרפואי הלל יפה, שיכללו 104 מיטות. באירוע הביעו הנוכחים את תקוותם כי עד שתושלם בניית המחלקות, לא יהיה בהן עוד צורך והמגפה תהיה מאחורינו.
4 צפייה בגלריה
הפיזיותרפיסטיות עם המטופל מיכאל בילביץ'. "מרגישות שליחות"
(באדיבות בית החולים "הלל יפה")
אלא שבינתיים, תקוות לחוד ומציאות לחוד. בראשית הסגר השלישי נרשמה תפוסה מלאה במחלקות הקורונה הקיימות בהלל יפה ונכון להיום מאושפזים בהן, 58 חולים כשרובם המכריע 31 מתוכם, במצב קשה, חלקם אף אנוש.
קראו גם:
כמו משפחה
מי שמצויים בחזית המלחמה בנגיף, עובדים מסביב לשעון ומכירים מקרוב את הפנים והסיפורים שמאחורי הנתונים המספריים, הם אנשי צוות מחלקות הקורונה בהלל יפה.
ד"ר טטיאנה מיכאלוב, מנהלת מחלקת קורונה בהלל יפה, מספרת: "הגעתי לנהל את מחלקת קורונה אחרי שמונה שנים שאני רופאה בכירה במחלקה כללית רגילה, ככה שאני מכירה מקרוב כאב של מטופלים. אבל במחלקת קורונה, זה שונה מאוד, למשל, במהירות ההתדרדרות.
"יש חולים, גם צעירים מאוד, שתוך כמה שעות מתדרדרים למצב קשה והנשמה. המגיפה היא משהו חדש וניסינו לרכוש ניסיון ושיהיו לנו את כל האופציות לעזור לחולים, גם ברמה הנפשית. המיגון המסיבי מקשה מאוד, למשל, כשצריך לרחוץ קשיש, להאכיל אותו, להחליף טיטולים, לתכנן טיפול. לפעמים איש צוות לא יכול אפילו לשתות כוס מים או להתפנות משך כמה שעות.
"רופא תורן שעובד 24 שעות יכול לקבל שמונה חולי קורונה אחד אחרי השני וכל פעם צריך להתמגן מחדש. זה קרה לנו בסוף השבוע האחרון. רופא שעושה החייאה לפעמים ארבע שעות לא זז מהמחלקה, ככה שהקושי פיזי וגם נפשי. למרות זאת משתדלים לעשות הכי טוב".
ד"ר מיכאלוב: "רופא תורן שעובד 24 שעות יכול לקבל שמונה חולי קורונה אחד אחרי השני וכל פעם צריך להתמגן מחדש. רופא שעושה החייאה לפעמים ארבע שעות לא זז מהמחלקה, ככה שהקושי פיזי וגם נפשי"
ד"ר מיכאלוב מדגישה את חשיבות תשומת הלב למצוקה הנפשית של החולים: "הם מבודדים במחלקה, עניין שקשה נפשית גם לצעירים. אנחנו מנסים לסייע בזה. יש לנו מרפסת קטנה למי שמעשן, ולי אישית חשוב להיכנס למחלקה פעמים רבות.
"חשוב לי להיכנס כל הזמן כדי לחייך, לתת יד, לשאול מה שלום החולה, לתת יחס אישי מעבר לתרופה או טיפול. גם בנושא כניסת משפחות למדנו המון. למשל, למשפחות שבבידוד ולא יכולות לבקר אנחנו עושים שיחות וידאו, אם זה קשיש סיעודי, אנחנו מגדילים תמונה שיוכל לראות. במקרים קשים, אני אפילו נותנת את הטלפון האישי שלי".
מיכאלוב מוסיפה: "ישבנו וחשבנו איך להתמודד עם בדידות החולים, אז בתחילה אפשרנו רק למשפחות שבן משפחתם חולה אנוש להיכנס במיגון מלא, כדי להיפרד ממנו. אחר כך בגל שני ושלישי היו חולים קשים מרחבי הארץ, אפשרנו למשפחות להגיע לא רק כדי להיפרד אלא גם כדי לתמוך.
"למשל היה לנו קשיש בן 90 שהוציאו אותו משגרת בית האבות שלו, אמנם עם קצת ירידה קוגנטיבית ופגיעה קלה בזיכרון, אבל פתאום הוא לא מזהה היכן הוא, מסביבו אנשים נראים כמו אסטרונאוטים, זה הלם. אפשרנו למשפחה שלו להגיע, וזה באמת עזר".
ד"ר מיכאלוב מסבירה שהעבודה איננה מסתיימת בתום המשמרת: "הגל הזה מאוד קשה, היו הרבה פטירות וזה קשה לי לקבל כי אני נותנת כל מה שיש לי וכל הזמן חושבת מה עוד יכולתי לתת כדי שהאדם הזה לא יעזוב אותנו.
"אני משתדלת להיות זמינה לכולם, גם לצוות המעולה שלנו. זה צוות שהגיע ממחלקות שונות, לא הכרנו לפני וכיום אנחנו כמו משפחה. בשמונה חודשים שאני כאן, עוד לא ראיתי אף איש צוות בלי חיוך או איש צוות שאומר 'נמאס לי, קשה לי'".
מחכים לחיסונים
אלכס בבט, אח במחלקת הקורונה, עובד בימי שגרה במחלקת טיפול נמרץ. "זה קושי אחר לגמרי, מבחינת המעורבות הרגשית של הצוות וההתמודדות עם השכול של המשפחות", הוא מסביר. "בגל הנוכחי רוב המטופלים קשים. יש לנו פתרון לחולים קלים וזה אשפוז במלונית או במיון בית, אז מי שמאושפז אצלנו הם חולים קשים ובינוניים שזקוקים לתמיכה רציפה של חמצן וטיפולים רפואיים".
לדבריו הגל הנוכחי מאופיין בשיטת המיטה החמה ומצריך התגייסות שיא של הצוותים המקצועיים: "אם יש מטופל שמתאים להגדרה של מחלים או משתפר ואפשר לשחררו, עוד לא הספקנו לשחרר וכבר יש חולה חדש שמוגדר 'קשה'.
"יש הרבה עומס נפשי על הצוות שכל הזמן בפנים, אנחנו עובדים בשיטות שמאפשרות להכניס כל פעם אנשי צוות, ככה שיש מענה ללא דיחוי. אצל הקשישים יש גם הרבה מעורבות של צוות סיעודי. דברים משתנים מהר ואדם יכול לקרוס מהר ככה שיש התגייסות מיידית של כל הצוות. יש קושי בשגרה האינסופית הזו, מן מעגל שחוזר על עצמו, שהוא שוחק וקשה.
"אני משתדל לא להביא את העבודה הביתה, אבל אין ספק שזה נשאר ויש משקעים מכל הסבל של החולים והמשפחות ומהעבודה הסיזיפית שלא נגמרת. אבל אני מאמין בחיסונים שהם יביאו לנו גאולה מהמצב הזה", מוסיף בבט.
רשף אלדן: "כל האנרגיה שלהם יוצאת על מלחמה לנשום כל נשימה, כך שלא נותר להם כוח למאמצים אחרים. זה נכון גם לגבי צעירים. החולים בדרך כלל לא ניידים, מרותקים למיטה, יש כאלה שתמיד נמצאים במצוקה נשימתית"
ענת רשף אלדן, סגנית מנהלת שירותי פיזיותרפיה בהלל יפה, מטפלת בחולים בהיבט הנשימתי והתפקודי. "אנחנו מוזמנים על ידי הרופאים לפיזיותרפיה נשימתית ומתעסקים הרבה גם עם תפקודים בסיסיים של חזרה לשגרה כמו לקום, לשבת. מה שלאנשים בריאים נראה טריוויאלי, אינו כך לחולי קורונה", היא מסבירה.
"כל האנרגיה שלהם יוצאת על מלחמה לנשום כל נשימה, ככה שלא נותר להם כוח למאמצים אחרים.
"זה נכון גם לגבי צעירים. החולים בדרך כלל לא ניידים, מרותקים למיטה, חלק יושבים, חלק שוכבים, יש כאלה שתמיד נמצאים במצוקה נשימתית. אחד הדברים שאנחנו נתקלים בהם, זה שהם נורא בודדים. אנחנו עונים על צרכים שמעבר לפיזיותרפיה: מספקים מידע, משיבים לשאלות, מספקים מענה רגשי".
המיגון מקשה על הטיפול?
"מאוד קשה לטפל עם המיגון המסורבל. זה גם מקשה על קשר עם המטופלים, כי הם רואים אותנו מאחורי משקפת".
למרות הקשיים רשף אלדן מסבירה כי היא חשה תחושת שליחות: "יש הרבה מטופלים שנוצר איתם קשר חם, רואים את העיניים מחייכות כשאנחנו מגיעות. ככה שהעבודה מאוד מספקת. הצוות מאד עייף, אבל אנחנו מרגישות שליחות ומתנדבות להיכנס".
מקבלים חיזוק
ד"ר אמנון בן משה, המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים, מספר על תוכנית "חוסן", המעניקה עזרה רגשית ונפשית לצוותי מחלקת קורונה: "הרעיון לתוכנית 'חוסן' נולד מתוך ההבנה שלנו כי קיימים קשיים רגשיים לצוותים העובדים במחלקות הקורונה.
"מדובר גם במחלה חדשה להתמודד איתה, גם בתנאי הטיפול שהיו שונים לחלוטין (הצוות עטוף מכף רגל ועד ראש כל העת והמגע הישיר הופך בעייתי), והעובדה שהמטופל מנותק כמעט לחלוטין ממשפחה וחברים.
"זאת, בצירוף הקושי האישי בלראות הרבה מצבים קשים, גם לצוותים במחלקות פנימיות וטיפול נמרץ שבאופן יחסי מורגלים לכך, והקשיים האישיים בבית כמו בידוד, סגר וכל ההיבטים שקשורים בלוגיסטיקה של התנהלות כעובד חיוני. הדברים האלו צפו כל העת, וראינו לנכון לתת להם מענה.
"פנינו למנהלת המערך לבריאות הנפש, ד"ר אפרת סיטי, ובסיוע ארגוני של המחלקה למשאבי אנוש, הקמנו את 'חוסן' שמטרתה לתת מערך תמיכה רגשי-נפשי לצוותים.
"במסגרת התוכנית מתקיימים מפגשים שבועיים קבוצתיים בהם העובדים משתפים את החוויות וההתמודדויות שלהם, בליווי ובתמיכה של רופאים מהמערך לבריאות הנפש ומטפלים מתחומים שונים. הם מקבלים כלים ועזרים שונים להתמודדות עם המצבים המורכבים בהם נתקלים.
"בנוסף יש להם אפשרות למפגשים פרטניים עם רופא, פסיכולוג, עובד סוציאלי, אם עולה הצורך. נעשה גם שימוש בשיטות טיפוליות נוספות כגון מיינדפלונס ויוגה לשם הפגת מתחים.
"מדובר בפורמט פעילות ייחודי שהגה בית החולים, ואף קיבלנו הערכה רבה על כך מנציבות שירות המדינה ומשרד הבריאות. דרך נוספת, להקלה על העובדים מצידנו, היא יצירת מסגרת עבור ילדי עובדים כאשר המסגרות החינוכיות לא פעלו".
לעדכונים - חדשות חדרה
