עשרות ילדים ובני נוער מפרדס חנה והסביבה מגיעים שש פעמים בשבוע ל"חוג" יוצא דופן. לא מדובר בענף ספורט אקסקלוסיבי ולא בלימודי שפה אקזוטית, אלא בקריאת התורה בסגנון תימני, אצל ה"מורי".
שיטת הלימוד העתיקה, שהיה נדמה כי חלפה מן העולם יחד עם ה"חדר", עדיין חיה ובועטת. מה שמפתיע במיוחד הוא שלמורי לא מגיעים רק ילדים ממוצא תימני או ממשפחות דתיות
גם חילונים מגיעים
מי שאחראי לקסם הזה הוא אלירן יצחקי (46) תושב חדור רצון לקירוב לבבות שלפני 13 שנים החל לתפקד כ"מורי" ועושה זאת עד היום באופן וולונטרי. יצחקי, מנהל תפעול בחצי משרה בישיבה בזכרון יעקב, נשוי פלוס חמישה, מכלה את כל זמנו ומרצו, אחרי סיום יום העבודה שלו, בלימוד תורה. "גדלתי בשכונת 'משכנות' בפרדס חנה, שכונת התימנים, מקום אותנטי מאוד וזה החוג היחידי שהיה לנו", הוא מספר. "לפני 13 שנים לערך חבר התחיל לנדנד לי שאלמד ילדים ולא רציתי כל כך, כי זו אחריות מאוד גדולה, אבל הזיקה שלי לשפה ולדקדוק הכריעו את הכף. התחלתי עם שישה ילדים, היום יש ברוך ה' כ-70 ילדים".
יצחקי מספר כי בהדרגה החלו להגיע ילדים ממוצאים שונים, וגם חילוניים. "יש ילד מהקהילה האתיופית שאביו התעקש שילמד לעלות לתורה בניגון תימני, והוא אחד התותחים שלנו", מספר יצחקי. "אנשים שומעים אותו, נדהמים ומתרגשים. זה לא רק לימוד נטו, יש פרסים, יש הגרלות, אתגרים ותחרויות. למשל מי שלומד בעל פה את שיר השירים, מגילת אסתר וכדומה מקבל פרס. כל זה נועד לגרום להם לבוא ולהישאר. כי לילדים היום יש המון פיתויים".
קבוצות הלימוד כוללות קבוצת מתחילים וקבוצת מתקדמים, כשהילדים מגיעים כבר בגילאי 4-5. בשיעורים לומדים טעמי מקרא, דקדוק, קריאה בתורה בניגון תימני, ופותחים כל שיעור בלימוד ערכים כמו דרך ארץ וכיבוד הורים. קבוצה נוספת כוללת נערים שכבר סיימו את לימודי הקריאה בתורה ולומדים מעין שיעורי המשך, של מוסר ולמידה רוחנית.
אחד ההורים ששולח את בנו ללימודים אצל יצחקי הוא אלדד גדקה. "בני איתי שכיום בן 17 היה הראשון ויש לי עוד שני ילדים בני 11 ו-12 שלומדים אצלו כיום", הוא מספר. "הגדול לומד איתו 'לכוואט', בתימנית זה להדריך את הקורא עם האצבע של ספר התורה איזה טעם יש בספר על פי תנועות מסוימות. אנחנו משפחה דתית ושלחנו את הילדים ללמוד בגלל החשיבות לשמור על השורשים, לשמר את המסורת, מה גם שאת ידיעת הקריאה, הלשון, הדקדוק ואיכות הדיקציה שלומדים אצל המורי אי אפשר לקנות בשום בית ספר. הקריאה התימנית איכותית, מבדילים בשמיעה בין ח', כ', ת' ו-ט'. כשאתה רוכש את זה בגיל צעיר, זה מלווה אותך לכל החיים. מה שמדהים במורי אלירן שחוץ מלמידה של דקדוק בקריאה, הוא גם מסביר את הסיבה למה הטעם הזה נמצא דווקא כאן ולמה צריך לקרוא ככה".
איך משכנעים ילדים קטנים ללכת לחוג כזה ולא לכדורגל?
"הילדים הולכים בשמחה, הוא עושה להם פעילויות, תחרויות, ערבי גיבוש בבריכה, בפורים עשו קרנבל בשכונה. הוא משקיע ברמות של טיולי ג'יפים, תהלוכות סוסים, מזמין להם פיצות והמבורגרים, והכול בהתנדבות ורוחב לב. בשבת הוא מלמד שיר השירים ותהילים. הוא יודע להחזיק את הילדים, בין השיעורים משחק איתם כדורגל, בימי החורף מכין להם שוקו ועוגיות. גם הילדים שכבר סיימו ללמוד נהנים ללכת אליו".
לקבל את השבת
בעלה של גלית ברנשטיין רצאבי הוא תימני. מדובר במשפחה מעורבת. היא מסורתית ויצחק בעלה דתי. "כשהבנים גדלו זו היה תקוותו שילכו למורי", היא מספרת. "החלטנו להביא אותם להתנסות וכבר למעלה מחמש שנים הם לומדים. כיום הם בני 11 וחצי ו-12 וחצי. יש פה ערך מוסף מעבר למה שלומדים בבית הספר. הם לומדים דרך ארץ, כיבוד הורים, דברים שכמעט לא שומעים כיום. מקבלים ידע על הדקדוק התימני, ההגייה, לומדים מה הקשר לתנ"ך, הוא נותן פרשיות ותהיות, ומבקש מהילדים לחקור ולבוא עם תשובה, וזה הופך להיות עניין משפחתי. הוא מארגן להם גם טיולי ג'יפים, מתנות, פעילויות כמו אפיית מצות לפני פסח, בריכה, כל שישי הוא מלמד איך לקבל את השבת שזה יפה, גם אם אתה לא אדם דתי".
הילדים לא ניסו להתנגד?
"ההתחלה הייתה בסדר, כי הם לא ידעו למה לצפות. אני לא תימניה, זה רחוק ממני, אבל קרוב אליי מהבחינה שאני מאוד אוהבת תנ"ך וחשובה לי המסורת הלשונית, בפרט כמורה ללשון. חשוב לי שיהיה להם רקע טוב ושימשיכו את השורשים של בעלי. אחרי כמה זמן הם אמרו 'אולי נפסיק, אנחנו כבר יודעים לקרוא' ובבית הספר החילוני בו הם לומדים הילדים לא הולכים למורי. אנחנו התעקשנו וכיום הם מאוד נהנים. אני חושבת שאנחנו שומעים יותר מדי לילדים ולא לעצמנו וחשוב שנתווה להם דרך".
קראו גם:
יצחק רצאבי, בעלה של גלית, מוסיף: "אלירן משהו מיוחד, זה לא רק לימוד, הוא ממש נותן להם חוויה של חוג, מתקנים, הפנינג, הוא משיג תרומות ועושה להם פעילויות. יש להם פרסים שמדרבנים אותם ללמידה ולהצטיינות. הוא לא נותן אף פעם הרגשה שזה לא בסדר שמישהו מסורתי ולא דתי, מקבל באהבה את כולם ורק עושה למען קירוב לבבות. אם ילד לא מגיע פעם או פעמיים הוא שולח הודעה, שואל מה קורה, זה משהו שאפילו מורה בבית הספר כבר לא כל כך עושה".
גם בנו בן ה-11 של אלעד חיים מפרדס חנה, לומד אצל המורי אלירן. "מרגע שהילד ידע לקרוא הוא אצל המורי, והמורי עושה עבודה נהדרת ב'לשחד' את הילדים לבוא וגם להישאר", הוא אומר. "הגרלות, משחקים, אטרקציות. הסברתי לילד מה החשיבות של כל זה, שהלמידה שהוא יונק מגיל קטן תישאר איתו כל החיים. כתב הכי יפה יוצא על דף נקי, על דף שמחקו כמה פעמים וכתבו שוב, הכתב פחות טוב".
איזה תגובות אתה מקבל כששומעים שהילד לומד אצל המורי כמו פעם?
"מתפעלים. לא מרימים גבה. יש הרבה מרוקאים שאימצו את בית כנסת התימני כי זה קרוב אליהם, אז הם לומדים אצל המורי קריאה תימנית. הקריאה שלנו לא השתנתה מימי בית ראשון, הניגונים לא השתנו, לא שינינו כלום, הכול כמו במקדש, וזה דבר שאומרים גם גדולי דור מספרד. זו הקריאה הכי נכונה לבית המקדש, כשייבנה. זה יהיה הנוסח. שמעתי סיפור שהרב כדורי אמר ליד מתפללים תימנים, שככה יתפללו בבית מקדש".
גם בנו של יניב ערבה, תושב עין עירון, לומד אצל המורי, לצרכי העלייה לתורה בבר המצווה. אך הוא מקווה כי בנו יגלה עניין ויישאר ללמוד עוד שנים ארוכות: "הייתי רוצה שימשיך, אבל אני לא בטוח שזה הכיוון שלו. זה חשוב מבחינת שורשים. אדם שלא מכיר את השורשים שלו אין לו עתיד. אני אישית לא יודע את טעמי המקרא כי גדלתי בבית חילוני ואבי לא הנחיל לנו, למרות שהסבים שלי רבנים וסופרי סת"ם. חשוב להכיר את המסורת התימנית, הקריאה והטעמים. שני אחיי חזרו בתשובה וכעת יודעים. אחד מהם נשוי לארגנטינאית וילדיו לומדים מגיל 3-4 אצל המורי בחריש. מרגש לראות את הילד שלו קורא בתימנית לעילא ולעילא, משהו לא מהעולם הזה".
מורי אלירן יצחקי, מבהיר כי מבחינתו לא אמר עדיין את המילה האחרונה. לדבריו, הוא מתכוון להכניס גם נושא של שירה תימנית ללימודים. "יש ביקוש ובע"ה אני מתכוון להכניס את זה בקרוב", הוא אומר. "הילדים הם כמו ילדיי, הרווחתי עוד 70-80 ילדים, כשהם עולים לתורה אני מתרגש כאילו ילדיי הם".
איך אתה מוצא זמן עם חמישה ילדים משלך, לתפעל את כל זה?
"סיעתא דשמייא, אין לי הסבר אחר. אני מכיר את כל הילדים, הם באים אלי בשבתות, זה מפעל החיים הקטן שלי וכל המשפחה מגויסת לזה. אשתי מפרגנת, הבנות עושות הגרלות וקונות ממתקים והפתעות, עשיתי להם חולצות, אנחנו עורכים טיולי חורף, ויש לנו עזרה ואוזן קשבת במועצה הדתית של פרדס חנה בראשות עו"ד הוד תנעמי, שמסייעת בכל מה שאנחנו צריכים, מידי פעם הורה מבקש לפנק את הלומדים במשהו, שזה גם נחמד מאוד ומשמח את הילדים".
