לפני כשנה, החל לפעול במרכז הרפואי הלל יפה פרויקט "מאישה לאישה", שמטרתו לשפר את חווית השירות במרפאות נשים וטרום ניתוח גינקו-אונקולוגי.
במסגרת הפרויקט מתנדבות נשים, שמלוות את המטופלות בכל שלב במרפאה: בבדיקות, בקביעת תורים בהכוונה בשלב הבא של הבדיקות ובהרבה תמיכה וחיזוקים מוראליים.
יש מי שיכוון
פרופסור אילן ברוכים מנהל מחלקת נשים וגינקו-אונקולוגיה בהלל יפה, שיזם את הפרויקט בסיוע עו"ד ליהי רון הממונה על קידום מעמד האישה וביחד עם דניאלה עקב רכזת מתנדבים של בית החולים, מסביר: "אישה שמגיעה לבדיקה גינקולוגית או למרפאת טרום ניתוח, מוצאת עצמה במצב שאין מי שיכוון אותה ויסביר לה אילו בדיקות היא נדרשת לבצע, איך היא קובעת תור להמשך טיפול וכדומה. בפועל הרופאים מקבלים את המטופלות בחדר לבד, כך שלא תמיד המטופלת חשה בנוח להיות לבדה בחדר עם רופא, בפרט כשמדובר בבדיקה אינטימית. על מנת להעניק למטופלות חווית שירות טובה יותר, החלטנו לגייס מתנדבות שילוו אותן, החל משלב הגעתן למרפאה ועד יציאתן ממנה. הן מקבלות את המטופלות בבוקר, נכנסות איתן לחדר הבדיקה, מלוות אותן לבדיקת האולטרסאונד, נמצאות במהלך הדיון וההסברים שהן מקבלות על ההליך הטיפולי והניתוחי ולאחר מכן מסייעות להן בהזמנת תורים לבדיקות אולטרסאונד, CT ומה שנדרש".
אחת המתנדבות בפרויקט הייחודי היא רותי מושקוביץ (72) נשואה, אם לשתי בנות וסבתא לחמישה נכדים. בעבר, תפקדה כמנהלת בית הספר ארלוזורוב וכשיצאה לפנסיה החליטה להתנדב למען הקהילה. במשך 12 שנים התנדבה ביחידת המחקר של המרכז הרפואי הלל יפה ולפני כחצי שנה החלה להתנדב במרפאות טרום ניתוח ובמחלקת נשים.
"אני נמצאת עם המטופלת בחדר ומסייעת לה בכל מה שצריך", היא מסבירה. "יש מקרים מאוד קשים, כמו נשים שחולות בסרטן בלתי הפיך או בחורות צעירות שחולות בסרטן צוואר הרחם וצריכות לעבור כריתת רחם. אני מגייסת את כל הכוחות שלי ומנסה לחזק אותן כמה שאפשר. לא תמיד זה פשוט. לפעמים אני חוזרת הביתה עם תחושות מעורבות, מצד אחד אני נחשפת למקרים כואבים מאוד ומצד שני אני משדרת למטופלת עוצמה וחוזק כדי ללוות אותה ברגעים קשים אלה. קורה לא מעט שהמטופלות מתוודות בפני, שעצם הנוכחות שלי בחדר נותנת להן הרגשה טובה. יש כאלה שגם מבקשות ממני להחזיק להן את היד ולהתלוות אליהן לאורך כל השהייה בבית החולים. הכי חשוב לי, לתת למטופלת את ההרגשה שהיא יכולה לסמוך עליי שאני ושאני כאן בשבילה, לכל דבר".
"באחד מימי ההתנדבות שלי, הגיעה למרפאת טרום ניתוח, בחורה צעירה מלווה באימה. ליוויתי אותן לאורך היום תוך שהסברתי מה צפוי לקרות, סייעתי בקביעת תורים לבדיקות והדרכתי אותן לאחר הניתוח. כמה ימים לאחר מכן ניגשה אלי בחורה בבית קפה וחיבקה אותי. לקח לי רגע להבין מי היא. היא הגיעה במיוחד בכדי להודות לי ולומר, כמה משמעותית הייתה התמיכה והליווי שלי".
להקל על התהליך
מתנדבת נוספת היא נחמה אלטמן (72) מפרדס חנה, נשואה, אם לשלושה ילדים וסבתא לארבעה עשר נכדים. בעבר תפקדה כמזכירת בית ספר ועם פרישתה לפנסיה, החלה להתנדב.
למעלה מעשור שהיא מגיעה, בכל שבוע, למרכז הרפואי הלל יפה ומקבלת מטופלות במרפאת טרום ניתוח. "כשאישה מיועדת לניתוח של הסרת גידול סרטני מצוואר הרחם לדוגמה, היא נמצאת בלחץ נפשי עצום וצריכה מישהי שתתמוך בה", היא מסבירה. "לא תמיד הן במצב נפשי טוב ויודעות לשאול את כל השאלות ותפקידי ללוות אותן ולסייע להן בכל דבר כדי להקל על התהליך. ההתנדבות מבחינתי היא עבודה לכל דבר. יש לי מחויבות להגיע מדי שבוע ואני יודעת שכולם מחכים לי".
אפרת רוסקוב (55) מקיסריה, נשואה פלוס שלושה היא מתנדבת נוספת בפרויקט "מאישה לאישה". לפני כשלוש שנים יצאה לפנסיה, לאחר שירות אינטנסיבי במשרד הביטחון. החיבור שלה למערך ההתנדבות, מגיע ממקום אישי. "כשילדתי את בני הבכור, בהלל יפה, הוא נולד פג. במסגרת האשפוז בפגייה ראיתי נשים שבאו באופן קבוע, להתנדב ולהאכיל פגים. המחווה הזו נראתה לי כמשהו עוצמתי. אני זוכרת שהייתי מסתכלת עליהן ותוהה לעצמי איזו תחושת סיפוק אדירה זו. הבטחתי לעצמי שכשאצא לפנסיה, אבוא גם להתנדב כאן. אבל בדיוק התפשטה בארץ הקורונה ולא ניתן היה להתנדב במחלקות האשפוז ובפרט בפגייה. כעבור זמן מה, קיבלתי הצעה מרכזת המתנדבים בבית החולים להתנדב בפרויקט מאישה לאישה. מאוד התחברתי לרעיון, לצורך, ולשליחות. בתור אם לנערה צעירה, אני מודעת לאי הנעימות, שכמגיעים לראשונה לרופא נשים לבדיקה גינקולוגית. זו סיטואציה מביכה ולא נעימה והרבה נשים מגיעות למרפאות לבדן ומרגישות לא בנוח".
רוסקוב סיפרה על נחיצותה לצד המטופלות: "כשאני נמצאת איתן בחדר אני רואה שהן משוחררות יותר. יש מקרים בהן הרופאים, שואלים שאלות אישיות, שלא תמיד נעים לדבר על זה והנוכחות שלי מסייעת להן. קרה מקרה שהגיעה אישה צעירה למרפאה מלווה בתינוקת. היא נאלצה לעבור הליך רפואי ובאותו הזמן התינוקת שלה לא הפסיקה לבכות. הייתי שם לצידה עם התינוקת על הידיים, ככה שהיא יכלה לעבור את הטיפול ללא הפרעה. מילות התודה שלה מילאו אותי בתחושת סיפוק אדירה".
תרומתן של המתנדבות לא מסתיימת במרפאה והן פוגשות את המטופלות במהלך האשפוז. "קשה לתאר את תחושת הסיפוק כשאני נכנסת לבקר את המטופלות במהלך האשפוז, לאחר שעברו את הניתוח", מספרת אלטמן. "הן כל כך שמחות לראות אותי. לא פעם אני מוצאת את עצמי יושבת לידן, מקשיבה, מכילה ותומכת. גם לאחר שחרורן אני יוצרת איתן קשר כדי לבדוק איך הן מרגישות ובמידה שיש להן שאלות, אני זו שמתווכת בינן לבין הצוות הרפואי והסיעודי".
