"עכשיו הוא בת". זה שמו יוצא הדופן של הספר שכתבה זהבה חגי עזר, אשת חינוך בעברה ומורה ליוגה בהווה, המסכם את שלבי התמודדותה עם המהפך המגדרי שחוותה בתה הבכורה שחר.
כ-40 שירים ומכתבים נכנסו לספר המרגש והאמיץ של עזר, תושבת חדרה, והללו פותחים צוהר לעולמה של האם לאורך התהליך עד לקבלה האבסולוטית: "בהרצאות שאני מקיימת בנושא אני מספרת שכנראה הייתי צריכה להרגיש את שחר שוב בתעלת הלידה שלי, כי רק לדבר איתה כנקבה לא הספיק לי. התפקיד שלי כאמא הוא לקבל אותה ולתת לה בית מוגן אבל רציתי שזה לא יהיה מהפה אל החוץ, אני לא יכולה לשקר לילדים שלי. אז הייתי צריכה ללדת אותה שוב".
הגילוי והתדהמה
"הבת הבכורה שלי שחר, היתה ילד רגיל, עם קצת עניינים של מופנמות, של גוף", מספרת השבוע חגי עזר (59) נשואה לגל ואם לשלושה: שחר (31), טל (27), סטודנטית לאמנות פלסטית במדרשה לאמנות בבית ברל שאיירה את הספר ואורי (21) שצפוי ללמוד קולנוע בבית ברל.
"הרגשנו שהיא צריכה יותר תשומת לב, שהיא קצת שונה מאחרים במובן שהיא מאד חכמה ובנוגע לגוף, צריך לחזק כל הזמן, כי כאילו אין חיבור, אבל אף פעם זה לא חשבנו על מגדר. בשיחות עם שחר גם היא לא הבינה שזה הדבר. היא סיימה תיכון וצבא, היתה קרבית ושירתה בנח"ל. אחרי הצבא, היא החלה להתלבש קצת אחרת, צמוד יותר, שמה לב לשיער שלה ואמרתי 'איזה יופי היא מתחילה לשים לב לנראות שלה, אולי תכף תגיע זוגיות'. לרגע לא חשבתי שזה מתקרב לדבר הזה של להיות אשה".
מתי התחלת להבין?
"לאט לאט היא התחילה לכאורה עם סממנים יותר נשיים. גידלה ציפורניים, מרחה לק. שאלתי 'שחר מה הדבר הזה.. זה נראה נשי'. היא השיבה 'מי אמר שזה חייב להיות נשי?' אז הבנתי ממנה שהיא עושה ניסוי של בחינת מגדר מול הסביבה ואמרתי אוקי אני עוזרת לה להצליח בניסוי. בתור ילד כל דבר ששחר עשה היה יסודי. הלכתי איתו לקנות איפור והוא לא אמר לי כלום. בגיל 26 הוא סיפר לנו שיש לו חברה כבר שנתיים ופתאום הבנתי, זה לא ניסוי. זה ניסוי שלו את עצמו בתור אשה ואני לא הבנתי את זה".
לא קל, מה היתה התגובה הראשונית?
"הראש נחצה לשניים, מצד אחד צעקות וצרחות בראש. 'מה פתאום, ילעגו לו' ומצד שני, 'תתאפסי ומיד תסתכלי על העיניים שלו ותראי כמה זקוק לחיבוק שלך'. אני מחבקת אותו וגל בעלי מחבק ואומר לו 'תודה ששיתפת אותנו' וברגע שהוא הולך, אני מתחילה לבכות ומרגישה שאיבדתי את הילד שלי, התחושה היא של מוות. גל שאל מה קרה לך, ואני משיבה 'שחר מת'. הוא אמר לי 'לא. הוא פה. הוא רק בת'".
מכתבים לשחר
ואז היא מוצאת פורקן בכתיבה, מה שיסתבר בהמשך כתהליך שיעזור לה לעבד את החוויה, לקבל אותה וגם להפיק ממנה ספר מרגש, נוגע וחשוף: ”התחלתי לכתוב מכתבים לבן שלי שהוא עוד לא בת מבחינתי. ואין לי מסננים כי אני אומרת לעצמי 'זה שלי. הוא לעולם לא יראה את זה. זה הדיבור שלי עם שחר'. קצת הראיתי לגל דברים שכתבתי. שחר רק ידעה שאני כותבת ושזה תהליך שלי. הם הדהדו לי שזה משהו שיכול לתת פורקן גם לאנשים שעוברים איזה תהליך קשה כלשהו עם הילדים שלהם. אז אמרתי לשחר 'אני מוכנה להראות לך חלק מהדברים....' היא קראה ואמרה 'זה יכול לעזור לאנשים אני רק רק מבקשת שזה יישאר תהליך שלך, שיישאר בך'."
בין המילים החזקות המתארות את המסע בדרך להכלה ולקבלה כתבה עזר בספרה בין היתר: ”קחי נא את בנך, את בכורך אשר אהבת, אשר אוהבת, לכי אליו מחדש, קראי לו, בתי".
זה ספר ביכורים שלך. הכתיבה זרמה?
"זה לא היה תחום שלי. הלכתי לקורסים אצל המשוררים מאיר גולדברג ונמרוד שיין. התחלתי לכתוב בלי לחשוב שזה הולך להיות ספר. ניגשתי לסופרת שגית אמת עם הרבה חומרים, היא היתה סוג של פסיכולוגית, רק בכתיבה. תוך כדי כבר למדתי קורס שני אצל המשורר יקיר בן משה".
קראו גם:
חגי עזר מספרת כי החלה להרצות על התהליך שלה כדי לסייע לכל מי שמתמודד עם אתגר דומה: ”ילדים בני 20-23 דיברו איתי אחרי ההרצאה, סיפרו מה שקורה להם עם ההורים. בחורה צעירה סיפרה לי שהיא לסבית וההרצאה נתנה לה מוטיבציה לספר לאמא שלה. מבחינתי אם עזרתי לאדם אחד לא לחיות בשקר וכאב כבר עשיתי את שלי. בהרצאות אני מספרת שגדלתי במשפחה עיראקית שם בן נחשב ברכה, ובת קצת פחות. אני אדם מאמין באלוהים וגל שגדל בקיבוץ ־ לא. המזל שלי שהתהליך של שחר קרה בגיל מאד בוגר. יחד עם ההלם שקיבלתי שחר היתה מלאך מכיל. אחרי שחיבקתי אותה אמרתי לה 'שחר אני לא יודעת אם אצליח לא להתבלבל ולפנות אליך רק בנקבה'. והיא אמרה 'אמא תקחי את הזמן זה תהליך, מה שחשוב זה הרצון שלך, אני סומכת עליך. פתאום התחלפנו בתפקידים".
אם כך בחירת שם הספר היתה טבעית?
"אנשים מהעולם הטרנסי לא מבינים את השם הזה, אבל זו היתה המנטרה ששיננתי לעצמי כל הזמן כדי לזכור ולא להתבלבל 'עכשיו הוא בת'. יש בספר קטע קשה שם אני מספרת איך נתפס אצלי בתור ילדה 'זלמן שושי' (מראשוני הטרנסים בארץ) ואיזה תגובות היו במשפחה שלי כשראו אותו בטלוויזיה. כששחר סיפרה לי אמרתי בראש ' שחר לא יכול להיות זלמן שושי'. זה הקטע הראשון שנתתי לשחר לקרוא. את ההכי קשה. רציתי שתקבל את ההארד קור ואם לא טוב לה עם זה, הייתי גונזת את הכול".
מה המסר שלך להורים שעוברים משהו דומה?
"בסופו של דבר אם את מגלה את המקום של האהבה ורואה את הילד כמו שנולד ומתחברת לדבר הזה, אין שום דבר שיעמוד בפני האהבה הגדולה הזו“.
