בתפקידו כעיתונאי, אכילס פקלריס, (49), יליד אתונה, יוון, ביקר בישראל פעמים רבות. הביקורים האלה גרמו לו להתאהב במדינה. לפני חמש שנים, כשמצא פה אהבה, רעייתו נטלי, העתיק סופית את מקום מגוריו לישראל.
בני הזוג מתגוררים בשכונת עין הים בחדרה. במקביל, עשה אכילס גם כמה שינויים בחייו המקצועיים. לצד עבודתו העיתונאית הקים את "בועת אתונה של יוון", מיזם קולינרי במסגרתו הוא מתפקד כשף לאירועים פרטיים בהם הוא מבשל אוכל יווני אותנטי, שאותו הוא מלווה בשירה ובמוזיקה יוונית. את המוזיקה הוא עושה יחד עם להקתו "פילוקסניה", שמנגנת לסועדים קלאסיקות יווניות, מנגינות מסורתיות וגם מוזיקה בעברית, ערבית, לאדינו וטורקית.
נוסע, בא והולך
מזה 28 שנים פקלריס משמש כעיתונאי ומדווח מרחבי העולם לרשתות התקשורת היוונית וגם לרשתות זרות, בנושאי פוליטיקה, אנתרופולוגיה וסיפורים אנושיים. עם המעבר ארצה, הוריד מעט הילוך בעבודתו העיתונאית. לדבריו, התקשורת היוונית אמנם מעוניינת בדיווחים מישראל אבל לא על בסיס יומיומי. השינוי הזה אפשר לתשוקות האחרות שלו כמו בישול ומוזיקה להגיע אל קדמת הבמה. "תמיד בישלתי", הוא אומר. "למדתי מאימי וסבתי. אני אוהב אוכל, אפילו אובססיבי לאוכל וכל המשפחה שלי כך. כשגרתי לבד בכל מיני מקומות בעולם הייתי חייב לבשל לעצמי. כך צברתי ניסיון וידע ויצא שאני מבשל לחברים, למשפחה של אשתי ולקרובים ומקבל מלא מחמאות. היו אומרים לי תמיד 'אולי תעשה עם זה משהו?' ואני גם שר ממילא, אז למה לא? כך התחיל הכול. גרנו אז ביפו והתחלתי לעשות ארוחות כאלה שאליהן באו פוליטיקאים וכל מיני אנשים מוכרים. הן זכו להצלחה מאוד גדולה. ואז הגיעה הקורונה והכול נעצר. עכשיו אני שוב מניע מחדש את המיזם".
צפו בלהקת פילוקסניה
פקלריס הגיע ארצה לראשונה ב-1996 עם משלחת עיתונאים. מהרגע הראשון הרגיש בבית. "מיד התאהבתי במקום, באנשים, במוזיקה, בים, במזג האוויר שחמים יותר מביוון", הוא אומר. "הייתי לפחות 30 פעמים בישראל, גם חייתי כאן תקופות והתנדבתי בקיבוץ יטבתה שנה וחצי. כמעט הפכתי לחבר קיבוץ. את אשתי הכרתי בתקופה ההיא, אבל אז היינו רק ידידים. לא התפתח כלום רומנטי. ואז, לפני כמה שנים, היא הייתה בין נסיעות ואני הייתי ביוון, והיה לה לילה אחד באתונה. היא סיפרה לי שתגיע ונפגשנו, וזה היה לילה קריטי. נפגשנו והייתה התפוצצות ממש. אני חושב שאם כשנפגשנו בעבר בארץ היו שואלים אותה אם היא חושבת שאני אהיה בעלה ואבי ילדיה, היא הייתה משיבה שאין מצב, אין כימיה וגם אני. פתאום כעבור שנים פגישה אחת ובום, פיצוץ. חודשיים לאחר מכן כבר עברתי לישראל".
לא היה קשה להשאיר מאחור את החברים והמשפחה?
"אני כל כך הרבה שנים מדווח מכל מיני מקומות בעולם, כך שאני כמעט לא ביוון. כל הזמן נוסע, בא והולך. משנת 2001 חייתי בניו יורק, חזרתי ליוון ושוב נסעתי, ככה שאני בעצם כבר הרבה שנים לא ביוון. גם לפני שגרתי פה, בכל שנה הייתי בישראל לפחות 4-5 פעמים לענייני עבודה. נטלי הגיעה אליי בזמן שאני ממילא כבר חצי ישראלי. אני כבר חמש שנים חי בארץ, מרגיש בבית, נוח לי, אני מרגיש שמקבלים אותי, שאני לא צריך לעשות משהו מיוחד כדי להיות רצוי ואהוב ובארץ זה גם כיף להיות יווני, כי הישראלים מאוד אוהבים אוכל יווני, מוזיקה יוונית ולנפוש ביוון, ככה שאין משקעים או רגשות רעים כלפי יוון, ההפך. הדבר היחיד שחסר לי כאן זה סופלקי, אין כאן את המרכיבים לבשל את זה וזה בסדר. כשאני נוסע ליוון אני אוכל המון סופלקי".
לשיר אפי נצר
שם הלהקה עימה הוא מופיע הוא "פילוקסניה", שם שמבטא בתוכה את האהבה לאירוח. "המילה היוונית פילוקסניה משמעה אהבה לזר, לאורח", הוא מסביר. "כלומר לארח זה לא רק לבשל, לשיר ולשמח, זה ממש לאהוב את האורח שלך וזה מה שאני מנסה לעשות ב-'בועת יוון'. לבשל את המאכלים היוונים הקלאסיים, והלהקה שמונה נגן בוזוקי, גיטרה, ודרבוקה משמחת ואני שר. אני שר רק קלאסיקות, בדיוק כמו בטברנות של אתונה. זה הרעיון, להביא את בועת אתונה. אפילו את התבלינים שאני מבשל איתם, שמן הזית, היוגורט והפטה, אני מביא ישירות מיוון. החוויה כולה אתונה, אני משם, גדלתי שם ולא יכולתי לעשות שום דבר אחרת".
לדבריו ידיו מלאות עבודה ולמרות הביקוש הרב, הוא יכול בנקודת הזמן הזו לקיים לא יותר מארבעה-חמישה אירועים בחודש, מה גם שפקלריס, צפוי להפוך לאב בימים הקרובים, לראשונה בחייו. אשתו נטלי מצויה בהריון מתקדם, כשברחמה תאומים: "אני מאוד מתרגש מזה. כשזה קורה בגיל הזה, עם האדם הנכון זה מאוד מרגש ואני שמח על הקוקטייל הזה שילדיי יהיו יוונים וישראלים".
במקביל לאירועי הקולינריה והתרבות שהוא מפיק, הלהקה שלו מופיעה גם ברחבי הארץ, בכפר סבא, באורוות האומנים בפרדס חנה, בחוף מכמורת, ביפו ובתל אביב. בימים אלו עובד פקלריס על מילים ביוונית ל-10 שירים של אפי נצר. "השמעתי לחבר חלק ממה שאני עובד עליו והוא שאל אותי מה זה, דאלארס? השבתי לו, לא. זה עופרה חזה משנות ה-80".
איך מצאת את עצמך בחדרה?
"זזנו הרבה לפני שהגענו לכאן בחודש מרץ האחרון. היינו תקופה ביוון, באילת, ביפו, אשתי רקדנית ומורה ליוגה ואוהבת את אילת. בעבר עבדה בריף הדולפינים ויש הרבה חברים שלה משם שבאו לגור בעין הים, ככה שיש קהילה קטנה מאילת בעין הים. כמו חבר מביא חבר ואנחנו מאוד מאושרים כאן ואוהבים את המקום, יש לנו המון חברים פה".
קראו גם:
פקלריס מספר כי השאיפות שלו מסתכמות ברצון להשתפר בהכול. "לשיר טוב יותר, לבשל טוב יותר, לכתוב טוב יותר והייתי שמח שבחדרה יכירו אותי קצת ואת מה שאני עושה. זה נחמד שבבית שלך מכירים ואוהבים את מה שאתה עושה", הוא אומר.
להסתובב בארץ עם שם כמו אכילס זה משהו שגורר הרבה הערות, לא?
"כל הזמן מעירים לי, משתעשעים עם 'עקב אכילס', אני אומר להם כן כן, כבר אין בעיה עם העקב, היתה פעם, סידרתי את זה".
