בסוף השבוע, לראשונה מאז השבעה באוקטובר, נשמה חיותה הלוי (80) מחדרה קצת לרווחה. אחותה היחידה חנה קציר (77) תושבת ניר עוז שנחטפה על ידי מחבלי החמאס לרצועת עזה, שבה לישראל. אלא ששמחתה של הלוי על חזרתה של אחותה האהובה מהשבי אינה מושלמת מאחר ובנה של חנה, אלעד קציר (47), עדיין מוחזק בשבי החמאס.
לפני כחודש פורסם סרטון שבו נראו חנה קציר והילד יגל יעקב (13) בשבי שהיווה סימן חיים עבור המשפחות. ימים ספורים לפני שחרורה בפעימה הראשונה, נפוצו ברשתות החברתיות ידיעות שקריות לפיהן חנה נפטרה בשבי.
חיותה הלוי, תושבת חדרה, הפגינה מידי יום ב"שערי חדרה" סמוך לכביש 4, למען חזרת החטופים כשהיא אוחזת בתמונותיהם של חנה ואלעד והצהירה כי לא תעצור עד שיושבו החטופים לבתיהם.
ביום שישי חנה חזרה לישראל באחד הרכבים של הצלב האדום.
"זו התרגשות מאוד גדולה לראות את אחותי", מספרת הלוי. "חשבתי שאמצא אותה במצב הרבה יותר גרוע והיא במצב טוב מבחינת זיכרון. היא זוכרת הכול. היא יודעת לספר מה קרה איתה ואיך חטפו אותה. היא ירדה המון במשקל, ולא ידעה על בעלה רמי שנרצח על ידי המחבלים ולא שהבן שלה אלעד חטוף. היא קיבלה את הבשורות האלו מאוד קשה. בזמן שהייתה בשבי היא שמעה את הבומים ואת פיצוצי הלחימה והבינה שיש מלחמה. אבל היא לא ידעה על סדר הגודל של האסון שפקד אותנו, לא ידעה שאין קיבוץ כבר, לא ידעה את היקפי ההרס ומה קרה לעוטף. אנחנו סיפרנו לה לאט לאט הכול. הראינו לה כתבות וסרטונים".
עוד סיפרה הלוי: "אחותי אישה חזקה, אבל יש לה עוד דרך לעבור. היא צריכה לעבור שיקום והיא מתחילה עכשיו חיים חדשים. כרגע היא בבית חולים וולפסון מוקפת במשפחה ובהמון אהבה שאנחנו מרעיפים עליה. אנחנו מחזקים אותה ומטפלים בה. הפגישה בינינו הייתה מרגשת מאוד וכללה המון חיבוקים. חשבתי כבר שהיא לא תחזור אף פעם. זה היה מרגש ברמות. היא לא ידעה על ההפגנות למען החטופים ולמענה, עכשיו אנחנו מראים לה כל מה שקרה. היא הייתה שם מנותקת מהעולם. אנחנו מחפשים לה בית חולים שיקומי הכי טוב שיכול להיות, ואחר כך נחשוב על מקום מגורים בשבילה, אנחנו עוד מתייעצים בעניין".
קראו גם:
הלוי מספרת כי גם כשהמשפחה עודכנה שחנה ברשימת החטופים החוזרים בפעימה הראשונה היא עדיין לא האמינה שתזכה לפגוש שוב את אחותה האהובה: "היה לי חשש גדול מאוד. אני ידעתי שאאמין לזה ברגע שאני אראה את חנה בעיניים שלי. חנה מספרת שהיה לה מאוד קשה. היא לא ראתה אור יום ולא אנשים בהתחלה. היא כמעט לא אכלה כי לא הייתה מורגלת בסוג כזה של אוכל שהיה חריף לה. תרופות ששלחנו לה לא הגיעו אלינו. לא נתנו לה שם תרופות מיוזמתם, אבל כשהתלוננה על משהו כן טיפלו בה והגיע רופא לבדוק אותה. עכשיו היא מאוד דואגת לאלעד בנה ששבוי. אם היא בוכה זה רק על אלעד ועל זה שלא הספיקה להיפרד מבעלה רמי וגם על כך שלא הייתה בהלוויה שלו. היא מדברת על זה ועל זה שהיא רוצה לפחות להיות באזכרה שלו. ניר עוז עכשיו זה שטח אש. לפני כן אנחנו מקווים שהיא תתחזק".
איך הרגשת כשנפוצו שמועות שחנה נפטרה?
"אני האמנתי לזה לרגע, כי היא נכה וחשבתי שהיא לא שרדה. הייתי פסימית וכבר ראיתי הכול שחור. אבל, אחרי יום כבר קיבלתי הודעה שזה לא נכון ושמשחקים לנו במוח. חנה עוד צריכה לעבור דרך לא קלה. מאז שנפגשנו, אני נוסעת אליה בבוקר כל יום לוולפסון וחוזרת רק בערב. אנחנו לא עוזבים אותה לבד אפילו לדקה. אנחנו גם ישנים איתה".
לסיום אמרה הלוי: "אני מודה לכולם שתמכו בי כל יום בצומת וצריך להמשיך בשביל אלעד וכולם. תודה על העזרה והעידוד של כולם בלהביא את אחותי. נס גדול קרה לי".
