קיץ כל כך קשה ועמוס המצילים בחדרה לא זוכרים. חזרתה של מגיפת הקורונה והעובדה שישראלים רבים נופשים בארץ, גרמו לעומס מבקרים בחופי הים. למרבה הצער, לא מעט מתרחצים אינם קשובים להוראות המצילים מה שמגדיל את נטל העבודה על המצילים. בנוסף, הם נענו לכל קריאות החירום מהחופים הלא מוכרזים באזור. בחודש האחרון נאלצו המצילים למשות מהמים בחוף הדייגים האסור לרחצה שתי גופות: של אור אלפה בן ה-18 ושל הפעוט משה ג'אן בן השנתיים.
1 צפייה בגלריה
קלרמן, גואטה ואנג'ר. "כשיש דגל שחור זה כמו תמרור אין כניסה בכביש. זה מסוכן, זה אסור. אבל אנשים לא מבינים את זה, כועסים עלינו"
(צילום: אלעד גרשגורן)
קראו עוד:
"לא רוצים לצאת"
"כבר בשנה שעברה הרגשנו שינוי. אם היינו רגילים שאחרי יולי-אוגוסט העבודה קצת יורדת, בשנה שעברה עם הסגרים והעדר אפשרויות בילוי אחרות, העומס המשיך עד אוקטובר", מספר אילן גואטה, אחראי תחנת הצלה מרכזית בחוף אולגה. "במקביל התחילה להגיע גם אוכלוסייה שלא אוהבת שאומרים לה מה לעשות. יש הורים ששולחים פעוטות עם מצופים לבד למים מתוך מחשבה שאנחנו בייביסיטר. הורים שמים קרם הגנה, מגבת על הפנים ושולחים את הילד לבד, לים הסוער, אם אתה מעיר להם הם אומרים 'אז למה אתה פה?' ברור שכדי לשמור ולמנוע אסון אבל אנחנו לא גננת".
בביקור בחוף אולגה רואים כי המצילים מפצירים במתרחצים בשלל שפות - רוסית, ערבית, צרפתית ואפילו איטלקית - שלא לאפשר לילדים רחצה ללא הורים, דורשים לשחות רק בגבולות המסומנים, ואף מונעים בגופם כניסה למים כשהדגל שחור. במקרי קיצון יש גם צורך בסיוע של פקחי החוף.
"כשיש דגל שחור זה כמו תמרור אין כניסה בכביש. זה מסוכן, זה אסור. אבל אנשים לא מבינים את זה, כועסים עלינו", מספר גואטה, "אומרים לי 'באתי מירושלים, לא אכנס?' כאילו אנחנו אחראים על מצב הים, או כאלה שאומרים 'אתה לא תחליט על הים, הוא של כולם'. הם לא מבינים שאם הדגל שחור סימן שזו סכנת נפשות, יש כאלה שעונים לך בתנועות ידיים 'לא רוצים לצאת', או אומרים 'יאללה, מתי אתם כבר הולכים'. אנחנו מסבירים שזה חוף מוכרז וחובה להישמע להוראות. הים מסוכן, ואנחנו גם מפזרים דגלים שחורים לכל אורך החוף, כי לפעמים את הדגל על המגדל מפספסים".
גואטה, שמשמש כמציל מזה 23 שנים, גדל בים. הוא מציל כל רמ"ח איבריו וגם מחוץ לשעות העבודה או ביום חופש, שאותו הוא מעביר כמובן בים, הוא דרוך ומוכן לפעולה: "בשבילי זה היה טבעי להיות מציל. דודי יהושוע צבחון (שפיק) היה מציל, וכל הילדות שלי עברה בסוכה שלו. אני בא מבית שכולו ים, דיג, צלילה וגלישה. אני אמור לפתוח את המגדל בשבע, אבל אני מגיע בשש וחצי. יוצא לי לסייע לאנשים במים לפני העבודה. בשבוע שעבר קלטתי אדם בתוך הזרם בזמן שהתעסקתי בפתיחת התחנה. רצתי אליו עם גלגל, הוצאתי אותו והסברתי לו לא לשחות נגד הזרם, אלא הצידה. זה אדם שבא לשחות מידי יום. לטעמי צריכה להיות הסברה בבתי ספר בדיוק כפי שהיה עם נושא זהירות בדרכים שבזכותה יש מודעות גדולה לסכנות בכביש. לצערנו, הורים לוקחים את הילדים גם לחופים לא מוכרזים, אז לכל הפחות שילמדו דברים בסיסיים על הים כדי לעזור לעצמם".
גואטה הוא זה שמשה לפני שבועיים, יחד עם המציל קוסטה קלרמן, את הפעוט משה ג'אן ז"ל בן השנתיים מחוף הדייגים. הוא מספר כי דבר לא הכין אותו לרגע הנורא הזה. "הייתה קריאה בחוף הדייגים בשתיים בצהריים בערך", הוא משחזר. "קוסטה ואני יצאנו לשם, ראינו מלא אמבולנסים, לא ידענו שמדובר בפעוט. לו ידעתי אולי הייתי מכין את עצמי נפשית. הרבה יותר קשה להכיל פעוט כי הוא חסר אונים, לא אחד שיכול היה לעזור לעצמו. ברגע האמת מתנתקים ועושים מה שצריך. אבל אחרי, זה קשה. אישית למדתי כבר להתמודד עם המקרים הקשים, כמו נהג אמבולנס שזה חלק מהעבודה שלו. בכל זאת, המקרה עם התינוק היה לי קשה מאוד, תפס אותי חזק מאוד".
למנוע אסון
קוסטה קלרמן, לו זו עונתו החמישית כמציל, עובד אף הוא בתחנת הצלה מרכזית. "לפני כחודש הלכתי לגלוש בשדות ים, וראיתי אנשים על החוף בהיסטריה מספרים כי יש שניים במים", הוא מספר. "הוצאתי אותם עם הגלשן אחד אחרי השני. לפעמים אני נשאר אחרי יום עבודה לגלוש וגם בסיום עבודת תחנות ההצלה, ב-19:00, מלא אנשים נכנסים ולכן יש לנו אירועים ואנחנו מוקפצים הרבה מחוץ לשעות העבודה. אין מספיק מודעות. צריך ללמד את הילדים בבית הספר על הסכנות בים. במקום פרסומות מטופשות עם תמונת חוף וכיתוב 'לא נכנסים בלי מציל', צריך ללמד אותם איך נראה זרם, איך רואים היכן רדוד ואיפה כן אפשר לעמוד. אם מסתכלים בתצלומי אוויר רואים בבירור אזורים ארוכים של קצף שמתחתיהם צבע צהבהב, זה אומר ששם רדוד ואפשר לעמוד. יש מקומות כחולים מאוד - שם זה בור של מים. הרבה פעמים אנשים רואים את הקטע הזה וחושבים ששם שקט ותוך שנייה נסחפים לעומק. אפשר ללמוד לזהות את זה. אני מציע לכולם ללכת רק לחופים מוכרזים. גם לא בושה לבוא לשאול את המציל איך נראה זרם, מהמגדל רואים הכול ונסביר ברצון".
קלרמן הוא המציל שביצע פעולות החייאה בפעוט משה ג'אן שטבע בחוף הדייגים לפני כשבועיים. "ירדנו למעגן עם אופנוע ים, אני הייתי מאחורי אילן גואטה, ולא ראינו כלום במים", הוא מספר. "רצתי לחוף, לא אמרו לנו שזה ילד, השוטרים פשוט אמרו לנו שהוא נעלם באזור שנעלם אור אלפה. סימנתי לאילן את המקום ואני עליתי רגלית למזח, אילן הגיע עם האופנוע ודי מהר זיהה את הפעוט, סימן לי לבוא בשקט שהמשפחה לא תיכנס לפניקה, ירדתי מהמזח למעגן, שמתי את התינוק על הבוגי והתחלתי עיסוי עד שהגענו לחוף, ועד שהגיע טיפול נמרץ. לא ראיתי משפחה, לא ראיתי כלום, הייתי 100 אחוז בתוך זה. חשבתי 'רק שלא יילך'. כשעלינו לאופנוע בחזרה התחיל להיות יותר קשה".
לדבריו, טביעת הפעוט היה מקרה שלישי ברציפות במסגרתו הוזעקו לחופים הלא מוכרזים של העיר. "לפני כן הייתה מסיבה בחוף חדרה. אנשים נתקעו בזרמים. למחרת מישהו עם קיאק התהפך עם חברה שלו, אחר כך היה את מקרה הפעוט בחוף הדייגים ולכך יש להוסיף את אור אלפה".
עבור אלירן אנג'ר זו העונה החמישית בתפקיד. הוא מציל בתחנה המרכזית בחוף אולגה. אנג'ר הוא זה שמשה את אור אלפה ז"ל מן המים.
"אנחנו נותנים מענה עד קיסריה בכל מיני קריאות ומקרי חירום ולצערי יצא לי להוציא כמה גופות בחופים לא מוכרזים", הוא מספר. "ברוב המקרים אנחנו מבינים שאם אחרי שעתיים שלוש לא מוצאים את הנעדר, אנחנו כנראה מחפשים גופה, אבל תמיד קורים ניסים ושומרים על תקווה בכל זאת. להוציא גופה זו תחושה קשה בכל פעם מחדש, אבל זה חלק מהעבודה ואנחנו מתגברים על זה".
אנג'ר קורא לכולם לפקוד חופי רחצה מוכרזים בלבד: "גם אם אתה חושב שאתה השחיין הטוב בעולם אל תכנס למים כשאין מציל. להורים אני קורא לא הוריד את העיניים לשנייה אחת מהילדים. עוד דבר שהורים לא רוצים להבין זה שים סוער עם גלים גבוהים זה משהו שבקושי מבוגר צולח, אז לפעוט בן שלוש-ארבע אפילו גל קטן של חצי מטר מרגיש כמו שני מטר. תלכו רק לחופים מוכרזים וגם שם תישמעו להוראות המציל גם אם נראה לכם שהם לא הגיוניות, הם מכירים את תנאי השטח. אנחנו רק רוצים למנוע אסון ולשמור על החיים. הרוב מקשיבים ואולי טיפה יותר כעת בגלל הטביעות, אבל תמיד יש חוכמולוגים".
יש שסבורים למשל שחוף עם שובר גלים כמו חוף חדרה, הוא בטוח מאוד.
"כשיש ים סוער הוא מסוכן בכל מקום. בחופים לא מוכרזים, בגלל הסלעים, הסכנה מתגברת. למשל בחוף הדייגים האסור לרחצה המעגן נראה שקט, אבל בצמוד אליו באזור הסלעים המים חוזרים וזה יוצר סחף לכיוון העומק. זה בדיוק האזור בו נעלם אור אלפה ז"ל"
