"חופים", שכתב נתן יונתן הוא אחד מנכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית. אין כמעט ישראלי שלא פיזם בעבר את השיר או מכיר אותו באחד מביצועיו המופלאים. מה שרבים לא יודעים כי השיר שהלחין נחום היימן, נכתב בשנת 1943 על שפך נחל חדרה.
השיר נפתח במילים "חופים הם לפעמים געגועים לנחל, ראיתי פעם חוף שנחל עזבו, עם לב שבור של חול ואבן". המילים האלו מתארות מחזה לו היה עד יונתן בעת שטייל על גדות הנחל, אז הבחין כי שפך הנחל לא התמזג עם הים כפי שקורה כיום, אלא נבלע בחול במרחק קצר לפני קו החוף. המחזה הזה הפעיל את דמיונו של יונתן שראה את החוף כמי שמתגעגע לנחל שעזב אותו.
80 שנה אחרי שהשיר נכתב, חזרנו אל מקורותיו. המוזיקליים והגיאוגרפיים.
הכול היה סמל
עופר גביש הוא חוקר זמר ומנחה אירועי שירה וטיולים מזמרים. אביו היה בן חדרה מהעלייה השלישית. גביש מוביל טיולים ברחבי הארץ והעולם ובין היתר גם בחדרה. "אבי הגיע לכאן בשנות העשרים של המאה הקודמת ולמד בבית חינוך לילדי עובדים", הוא מספר. "אחיו יהודה גביש נפל בליל הגשרים ב-1946 ומוזכר בבית יד לבנים ובבית חינוך, לכן בין היתר אני מרגיש קרבה גדולה לעיר ומטייל בה בעקבות השירים".
גביש מספר כי השיר "חופים" נכתב כאשר נתן יונתן היה מדריך בתנועת "השומר הצעיר" וטייל באזור הנחל. "הייתי בידידות עם נחום היימן שכתב את המנגינה והייתי גם בהיכרות טובה עם נתן יונתן והוא סיפר לי שהיה מדריך במחנה של 'השומר הצעיר' בחפציבה. הייתה להם נקודה קבועה בחוות חפציבה כקילומטר מתחנת הכוח, על נחל חדרה מהצד המזרחי של הכביש. זה היה בשנת 1943 וכשהוא סיפר לי הוא אמר את המילה 'מדריך' בעיניים בורקות, זה היה אז כמו להיות חצי אלוהים. הוא היה אז בן 20 והם טיילו לאורך הנחל. שם יש תופעת טבע לא נדירה אבל בהחלט מוזרה. מרבית האנשים לא היו מתייחסים לכך, אבל משורר רואה בזה מיד משהו סמלי. התופעה היא שהנחל נספג בחולות. מתקרב לים ובמטרים האחרונים כשיש ערימות של חול, הוא נספג בהן ולא מצליח להגיע לים. התופעה הזו הפכה בראשו של המשורר לכמיהה של הים שהנחל יגיע אליו. בשביל המשורר גם האדם מתגעגע לנעוריו והצדפים שעל החוף הם בכלל צדפי ליבו של האדם. הצדפים הם לפעמים געגועים לבית שתמיד אהבנו. הכול היה סמל".
(השיר חופים בביצוע של חווה אלברשטיין)
לדברי גביש, אחרי שיונתן כתב את השיר הוא הצפינו במגירה. עד לשנת 1965 אז יונתן היה כבר חבר קיבוץ שריד ושימש כמורה ומחנך שם: "הוא ערך מסיבת סיום מושקעת לכיתה י"ב וכתב לכבודה שירים. הזמינו למסיבה קיבוצניק אחר גם הוא מקיבוץ של השומר הצעיר והגיע נחום היימן מקיבוץ בית אלפא. הוא הלחין את שירי המסיבה ויונתן ראה שעבר בסדר והמלחין נחמד, אז הוא הזמין אותו לקפה. היימן הגיע לביתם של נתן וצפירה ויונתן אמר לו 'אני כותב שירים, אתה מלחין טוב, בוא נעשה משהו ביחד'. נחצ'ה השיב: 'אני רואה שיש לך פסנתר אפשר לנגן משהו?' ואת זה סיפרה לי צפירה אישית. יונתן ענה 'בוודאי' ואז צפירה סיפרה ש'קרה הנס'. תוך כדי נגינה יונתן אמר לו 'יש לי כמה מילים למנגינה הזו' ושלף את 'חופים' מהמגירה".
"הוא אמר לו, 'אני אזיז קצת את המילים, אתה תזיז קצת מנגינה ותראה שיהיה בסדר', ככה סיפר לי נחצ'ה, ואז השיר לפתע התאים כבמטה קסם. נחצ'ה אמר לי בזו הלשון: 'הייתי צריך קצת לכופף את המנגינה שלי, אבל גם נתן עשה משהו שלא הרבה עושים וכופף את המילים שלו, קיצר שורה פה, הוסיף חרוז שם'. מאז יש שתי גרסאות לחופים, יש את הגרסה הראשונית שיונתן כתב ב-1943 ויש גרסה שניה, המוכרת שהולחנה והתפרסמה, משנת 1965".
גביש מספר כי גם כשהשיר כבר היה מוכן, לנחצ'ה לא היה למי לתת אותו בשלב הראשון. "היה בחור מקיבוץ כברי שהוא התקבל לצוות הווי של הנח"ל. הוא היה חבר של נחצ'ה ומצא אצלו בבית דף עם התווים והמילים, ולקח את זה עבור הלהקה והשיר עלה על תקליט. שמע את השיר חנוך חסון אחד המנהלים ברשות השידור אז ואמר לנחצ'ה 'שיר יפה כתבת לצוות הווי של הנח"ל'. נחצ'ה היה המום ואמר 'לא כתבתי'. אחרי שהבין מה קרה וגילה שהשיר זהב, רץ נחצ'ה לזמרת צעירה שהוא עזר לה בצעדיה הראשונים והאמין בגדולתה, חווה אלברשטיין והיא הקליטה את השיר ואז השיר כבר רץ קדימה".
כיום התופעה שהנחל לא מתחבר לים, אינה מתרחשת עוד. לו נתן יונתן היה מטייל כיום בנחל קרוב לוודאי שהשיר לא היה נכתב. "תחנת הכוח דורשת מים לקירור ומים לאחר התהליך היא שופכת לנחל, ככה שיש היום בנחל הרבה יותר מים בקטע האחרון ממה שהיה בעבר", מסביר גביש.
שיר של קיץ
חיליק מדור חיים, ביולוג, אקולוג וחוקר תולדות העיר מסביר כי השינוי נבע מהחפירות והעבודות לביצוע פארק נחל חדרה והרחבת הנחל. "יונתן טייל לכיוון חדרה דרומה וראה שהנחל לא מגיע לים", הוא מסביר. "הוא טייל בקיץ, לאחר שהסערות, הסחף והחול סתמו את נחל חדרה ולכן כתב 'ראיתי חוף שנחל עזבו'. באותם ימים מתי היה הנחל מגיע לים? רק בחורף כשהיו שיטפונות. כיום, פתחו את הנחל ועשו את פארק נחל חדרה וזה שינוי עצום של השפך. היום הוא לא יכול היה לכתוב את השיר הזה. כיום הנחל לא נסתם כיוון שחפרו וכל שנה רשות הניקוז חופרת עוד ומוציאים את הסחף, כדי שהמים יזרמו לים. נחל חדרה הוא אחד הנחלים הגדולים שבאמת מגיעים לים, ויש לנו שם את פארק נחל חדרה. אין כזה בנחל אלכסנדר למשל".
איך אתה יודע שיונתן טייל בקיץ?
"אם הוא היה מגיע בחורף הוא לא היה כותב את השיר, כי בחורף עם השיטפונות הנחל כן הגיע לים".
גביש הוציא לפני 20 שנה את הספר 'בשביל השירים' (עם הצלמת החדרתית עדי אדר) המוקדש לסיפורים המרתקים שמאחורי השירים. הוא מטייל עם קבוצות בארץ ובעולם בעקבות שירים וחוקר את ההיסטוריה שלהם. לדבריו, כשמטיילים עומדים באנדרטה שהוקמה בפארק נחל חדרה לזכרו של נחום היימן ושומעים את סיפור יצירת השיר הם נרגשים: "למרות שכיום הסיפורים שמאחורי השירים כבר יותר מוכרים, לא מעט בזכות הסכתים בנושא (ובצניעות רבה אני סבור שיש לי תרומה לא קטנה לעניין) עדיין גם מי ששמעו את הסיפור שמאחורי השיר בעבר מתרגשים כשהם עומדים בדיוק בנקודה שהשיר נוצר, ורואים את הפסל הסביבתי לזכרו. הייתי בטקס החנוכה שלו בתקופת ראש העירייה גנדלמן. אם אני זוכר טוב זה היה ביום השנה למותו וסי היימן שהזמינה אותי כי אנו מיודדים, גם שרה במעמד זה".
סי היימן: "זה שיר אלמותי"
סי היימן, בתו של המלחין נחום היימן, מספרת על השיר: "כילדה שגדלה בקיבוץ בית אלפא, סיפרו לי שהשיר נכתב בראשונה ללהקת הגבעטרון ואם תשימו לב לביצועים תמיד באמצע המילה לפעמים, יש עצירה. לפ-עמים. אף אחד לא חשב שאפשר לחלק את המילה ככה. לא אבא ולא נתן רצו את זה. הוא סיפר לי למה היא חולקה. הסולנית המיתולוגית של הגבעטרון, רינה פירסטנברג, היתה מצוננת בזמן ההקלטה והתעטשה באמצע המילה וההתעטשות הוקלטה. אז הקליטו אנלוגית לא היו הטכניקות כמו של היום, לכן, גזרו את ההתעטשות החוצה, ובתוצאה הסופית יש עצירה באמצע המילה לפעמים. זה סיפור שגדלתי עליו כל חיי. לא מזמן פגשתי את גדעון מהגבעטרון, שאלתי אותו אם הסיפור נכון. הוא השיב לי 'תראי, אצל אבא שלך אי אפשר ממש לדעת, כי הוא סיפר סיפורים ממש טוב והאמין להם וזה מה שחשוב'. גדעון סבור שיש משהו בסיפור הזה".
איך נוצר השיר?
"שאלתי את אבא איך הם כתבו בעצם, כי הוא ונתן כתבו כל כך הרבה שנים ביחד, והוא סיפר לי שנתן בדרך כלל היה מביא מילים ואז הם היו מדברים עליהן, פותחים בקבוק יין, מעשנים והולכים לאזור שהשיר נכתב אודותיו. אז הכתיבה התרכזה יותר בדימויים של הארץ".
איך התחושה לשיר את השיר הזה, כבתו של המלחין?
"המשפט שמוביל אותי בשיר הוא 'והאדם, גם הוא יכול להישאר נטוש ובלי כוחות', אני מרגישה שאנחנו קצת שרים על עצמנו, גם כאן כעם בזמן הזה. לפעמים מתעייפים וננטשים כמו גלים ושוב חוזרים, זה שיר אלמותי".
היימן מספרת כי, "כבתו וכממשיכת דרכו, הגלעד בחדרה הוא אחת המחוות המרגשות שנעשו לו עד היום. הוזמנתי וחברתי לקק"ל, לרשות הטבע והגנים ולראש העירייה גנדלמן. ההחלטה להציב שם סלע במלאות שנה ללכתו מדהימה. לא היה אדם שמחובר יותר לנוף ארצנו ולטבע מאבא שלי. ההחלטה לשים פעמוני רוח שהרוח תשרוק בהם ותנגן את ההתחלה של חופים, הפכה אותו לפינת תיירות. בשנים האחרונה שניים-שלושה מהפעמונים חסרים, ואני מבקשת שיפנו למי שצריך כדי לתקן את הגלעד היפה שעשו לנתן ולנחצ'ה ביחד יש לומר. הקשר שלי עם חדרה נורא עמוק בגלל השיר. בסוף הקורונה פנו אליי ממרכז פנאי בית אליעזר והגעתי למופע משיריו בנוכחות 150 איש כולם עם מסכות, עם מתורגמנית לשפת הסימנים והייתה התרגשות מאוד גדולה".
